אחד הכוחות העצומים הפועלים באדם הוא יצר הסקרנות. יצר זה דוחף את האדם לשאוף ולדעת יותר "מה למעלה ומה למטה, מה לפניך ומה לאחור" (משנה חגיגה ב', א'). בדברים הבאים נעמוד על תכונת הסקרנות תוך התמקדות ספציפית ומצומצמת בעולם המאגיה והכישוף.
בעולמה של הקבלה, תכונת הסקרנות הבריאה מבקשת לדעת אם יש דרך לפרוץ אל מחוץ למעגל החיים הגשמיים-מצומצמים הנחווים בחמשת החושים בלבד, והאם ישנה דלת נסתרת המובילה למציאות נוספת, מקבילה למציאות שבה אנו חיים ושדרכה ניתן יהיה להתעלות רוחנית ולחוות חיים מלאי תוכן, משמעות וסיפוק. כל זאת תוך לימוד מסודר המעוגן בכתבי קבלה ובדברי חכמים לאורך הדורות, שהציבו הגדרות ברורות המבחינות בין מותר ואסור ובין כשר לפסול. במילים אחרות, מותר וראוי אף לשאול, לתהות, לחקור, להתפלפל ולדרוש, אך הכול צריך שיתקיים במסגרת הגדרת גבולות גזרה ברורים שהתורה קבעה, וחל איסור מובהק וגורף לחצות אותם, הן בלימוד התיאורטי והן בזה הפרקטי לסוגיו השונים.
מטבעה, תכונת הסקרנות האנושית המתפתחת הכרחית לקיומו ונחוצה להתקדמותו של המין האנושי, ואילו לא הייתה קיימת, האנושות הייתה בוודאי נותרת באותה נקודת התחלה שבה החלה. פן נוסף בסקרנות מתגלה כאשר האדם רותם אותה לחקור ולברר עניינים מעבר לגבולות המוכרים והמותרים שכבר נחתמו על ידי חכמי ישראל שהזהירו כי אין רשות להיכנס, לחקור ולעסוק במה שכבר נאסר מקדמא דנא. במקרים שבהם האדם מכניס עצמו לעולם המאגיה והכישוף הוא מחייב עצמו בסכנות גדולות האורבות לו וכפועל יוצא כל מעשיו עתידים להיפרע עם הזמן.
שימוש באנרגיה שלילית ובכוחות אפלים
התורה כבר עמדה על טבעו של האדם וידעה לזהות היטב את המסוכנות שבסקרנות וקבעה נחרצות: "כי אתה בא אל הארץ אשר ד' נותן לך, לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם, לא יימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף. וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. כי תועבת ד' כל העושה אלה." כלומר, ישנם מספר תחומים מפורשים הנקשרים ישירות לעולם המאגיה והכישוף שנאסרים באופן מוחלט וגורף ללא כל פרשנות ו/או הקלות. כל זאת מתוך הכרת היהדות כי מכוח ההתחברות עם כוחות טומאה ועולם הנפטרים מעמיד האדם היהודי את עצמו בסכנה ברורה ומיידית.
היהדות רואה את הקב"ה כשליט יחידי על כל הכוחות בעולם, ואף אדם אינו יכול להשפיע במעשיו על רצונו. עם זאת, לעיתים מעניק הקב"ה ליחידי סגולה ראויים כוח רוחני גבוה על מנת להוכיח את גדולתו בעולם. כשם שעשה משה בהפיכת מטהו לנחש ובהשבתו למצבו הטבעי, בהטלת צרעת ביד ובריפויה ועוד אותות ומופתים רבים שמבצעים נבחרי ה', במצוות ה'. אם כן, כישוף או כל השפעה רוחנית שלילית שמקורם במעשה ידי אדם המבקש לשלוט בזולתו על מנת שיעשה את רצונו כרצונו, מבטאים את הרובד הרוחני הנמוך ביותר, הנמצא במדרגה החשוכה ביותר.
כל זאת משום השימוש באנרגיה שלילית ובכוחות אפלים להשפיע על רוח האדם ו/או על הגלם תוך שימוש שלילי בפוטנציאל הגלום בשלושה יסודות הטבע: אדמה, רוח ואש (מים אינם נטמאים)ואפילו ע"י שימוש בגוף האדם, כמובא בליקוטי מוהר"ן בתורה ס"ד: "כמו אצל האדם יש כמה מיני מותרות ופסולת כגון ציפורניים ושיער וזיעה ושאר פסולת ומותרות וכן כישוף בא ממותרות ופסולת אלה". בתורה נקראים סוגי המכשפים בשמות: חרטומים, אשפים, מכשפים וכשדים" (דניאל ב'). באותה נשימה באה הקבלה ומכריזה כי הגדת עתידות לפי אותה חוקיות אסורה בתכלית. בין שאר התחומים האסורים נמנים: כשפים לאהבה, קריאה בקפה, בקלפים, בשמן, סיאנס וכדומה.
פעולות רוחניות טהורות
הפירוש למונח "כישוף" מופיע בהרחבה בתורה שבעל פה, אך בגלל מיעוט השימוש בכישוף לסוגיו, הלכה ופחתה הספרות ההלכתית בנושא. עוד בימי קדם בסנהדרין, המוסד הדתי העליון בימי בית שני שבידיו רוכזו סמכויות רבות, הייתה חובה לדעת בבקיאות את מקצועות הכישוף לסוגיו בכדי שיוכלו לשבת בכס המשפט ולדון את המכשפים ולהכיר בהם ככאלה (מסכת סנהדרין דף ס"ח). בימינו אנו נשארו רק שרידים הלכתיים בודדים המתייחסים לכישוף (סימן קעט, שולחן ערוך יורה דעה).
חכמת הקבלה טוענת כי כישוף או מאגיה הם דרך לשנות את המציאות הפיזית באמצעים רוחניים או מנטאליים פסולים ויש להישמר מהם מאוד. היא מסייגת אותם לכוחות טומאה ולסיטרא אחרא ולפיכך רואה בהם חכמות חיצוניות נחותות שמקורן באמונת שקר ובכפירה המתנגשות עם כוחה של אמונה באל אחד. לעומת זאת, הקבלה מצידה מציגה את הדרכים הנכונות והראויות שמקורן באמונה ובטהרה שלמה שבאמצעותן יוכל האדם לשפר משמעותית את איכות חייו בכל התחומים החשובים לו. הקבלה מחנכת אותנו שעל ידי אמונה אמיתית ופעולות רוחניות טהורות יוכל האדם להשיג מבוקשו אף יותר מאדם המבקש לעסוק בכשפים.
הואיל ומעשה כשפים מוגבל ביכולותיו ובעוצמתו כיוון שאין מקורו בבסיס אמונה אלא בסוד השבעת ישויות טמאות, שבסופן האדם משלם מחיר גבוה ויוצא נפסד. הכישוף ביסודו מוגדר כמעשה ידי אדם אשר כופה את רצונו על סביבתו באמצעים לא כשרים ומעתיק אפוא את הדגש מן האל אליו ומדמה עצמו לבעל כוחות עליונים. לסיום אצטט את דברי ר' מנחם מנדל מווארקי :"את הבורא - אי אפשר לרמות. את החכם - קשה לרמות. ומה חכמה לרמות את הכסיל? נותר אדם מרמה את עצמו".
יצחק אהרון הוא איש קבלה, ראש מרכז "חכמה"