הארד דיסק

האם רצוי לעשות פעילות גופנית בזמן פריצת דיסק או בלט? התשובה לשאלה הזו מתחילה בהבחנה בין פריצת דיסק לבלט ובאבחון כל אחד מהמקרים.

בין כל שתי חוליות בגב נמצא דיסק שתפקידו לבלום זעזועים שעלולים לפגוע בחוליות. הדיסק בנוי ממעטפת נוקשה יחסית ומליבה ג'לטינית רכה. המעטפת הזו יוצרת את הריכוך ואת בלימת הזעזוע. פריצה של דיסק משמעה שבר בקליפת הדיסק ויציאה של חלק מהנוזל הג'לטיני החוצה. כשזה קורה, החומר ש"נשפך" מהדיסק עלול ללחוץ על עצב או לגרום לדלקת. בכל מקרה, בשני המקרים נגרם כאב.

יש לפעמים שלב מקדים שבו למרות הפריצה, החומר הג'לטיני שיצא החוצה וגם החל ללחוץ על העצב, עדיין קשור ומחובר לג'לטין שנשאר בתוך הדיסק. במהלך נכון ניתן יהיה לגרום לו לחזור לתוך הדיסק. לפעמים יש מצב שבו הג'לטין ניתק לחלוטין מהחלק הפנימי של הדיסק ולא ניתן להחזיר אותו וגם לא ניתן לנבא את תנועתו.

ומהו בלט? ההגדרה הכללית לבלט היא כאשר אין פריצה של הדיסק אבל יש תזוזה שלו כך שבמקום להיות במקומו הנכון בין שתי החוליות הוא זז הצידה (חלקו בולט מעבר לגבולות החוליות). כמובן שגם במצב כזה קיים סיכון ללחץ של החלק הבולט על עצב שיגרום לדלקת. אין צורך כמעט לציין שגם במקרה של בלט חשים כאב.

מהם הטיפולים המקובלים לפריצת דיסק/בלט?

במצב של פריצת דיסק מלאה קיימת בעיה מכנית לטפל כיוון שאין יודעים בדיוק היכן נמצא הג'ל שהתנתק ומתוך כך אין יודעים איזו פעולה תגביר או תפחית לחץ שלו על עצב. זה השלב הפחות נעים בפריצה וגם אין הרבה מה לעשות בו כדי לתקן. הדבר היחידי הרלוונטי בשלב הזה הוא להפחית את הכאב באמצעות משככי כאבים ונוגדי דלקת (כדורים או זריקה) ולהמתין לשלב הבא שבו הג'ל ייספג, לפחות בחלקו, ויפסיק ללחוץ מאוד על העצב. כשנרשמת הקלה כזו אפשר להתחיל לטפל. שלב זה למעשה דומה למצב שבו הגדרת הבעיה היא בלט.

הטיפול במצב של בלט מתחלק לשניים:

1. יצירת איזון מבני כדי לגרום לבלט לחזור למקומו ולהפסיק ללחוץ על העצב.

2. חיזוק שרירים שיקטין את מידת הלחץ על הדיסק ובכך ימנע פריצת ג'ל נוסף אל מחוץ למסגרת הדיסק הקשיחה.

אל האיזון המבני ניתן להגיע באמצעות רולפינג. בשיטת טיפול זו "פותחים" קיצורים של שרירים ורצועות כדי להגיע אל האיזון המבני של הגוף. קיצור שרירים נוצר כתוצאה מהידבקויות של מעטפת השריר, שהיא קרום דק ושקוף. ולמה יש הידבקויות? משום שבכפוף לדפוסי תנועות שלנו אנחנו מפעילים את השרירים בעיקר בדרך אחת ולא מפעילים אותם גם בדרך הנגדית ההפוכה. למשל, החזקה קבועה של הכתפיים מורמות בלי יכולת להוריד אותן. החזקה זו אינה גורמת לפריצת דיסק, אבל ישיבה מול המחשב במשך זמן רב תוך הישענות רק על צד אחד של הכיסא כך שכל הגוף נלחץ לצד זה בלבד דווקא עלולה להביא למצב כזה. ההרגל לשבת כך עלול לגרום לבעיה בחוליות, שתגרור פריצת דיסק.

פתיחה של הידבקויות המעטפת אינה יכולה להיעשות בדרך של מתיחת השריר. הסיבה לכך היא משום שהמתיחה אינה יכולה לחדור את השטח העבה שיוצרות ההידבקויות. לכן אנחנו פונים אל שיטת רולפינג שמשתמשת במקום במתיחה בלחץ מדויק על החלק המעובה שנוצר.

הלחץ מעלה את הטמפרטורה של האזור המטופל, ממיס ומרדד את ההתעבות עד שהיא מגיעה לעובי המקורי של המעטפת. פעולה זו מאריכה את השריר שהתקצר ומחזירה לאיזון מבני.

עבודה ברולפינג, המבוססת על סדרת טיפולי האינטגרציה המבנית של אידה רולף, אינה עבודת "זבנג וגמרנו". מדובר בעבודה יסודית, עקבית, רציפה ובעיקר הדרגתית על כל מערכת השרירים בגוף.

בדרך כלל, בתום סדרת הטיפולים הזו כדאי להעניק שיעור מיוחד העוסק בתרגול ושימור האיזון המבני כדי למנוע שוב הידרדרות. ובנוגע לשאלה שעימה נפתח מאמר זה, הרי שראוי לזכור כי רולפינג חותר להגיע לאיזון מבני של הגוף המביא בסופו של דבר להארכת השרירים ולא לקיצורם עוד יותר.

עניין זה חשוב במיוחד למי שהשתתפו לפני תחילת העבודה ברולפינג בשיעורי תנועה כמו פילאטיס, יוגה או פלדנקרייז.

אלה שיעורים מצוינים שאני בהחלט ממליץ לחזור אליהם בתום הסדרה. ולמה רק בתום הסדרה? כי במצב אקוטי של פריצת דיסק או בלט, כשברור שמדובר בחוסר איזון מבני, עלול תרגול בקבוצה גדולה שלא לעזור ויש צורך בעבודה פרטנית ואישית כמו ברולפינג.

* אבי בחט מטפל במגע ותנועה, מורה לשיטת פאולה ושיטת טרייגר, מטפל מתקדם ברולפינג ומפתח שיטת בחט.