פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      העוצמה הפנימית מחייכת

      החלטתם ללכת על נתיב אחר בחיים ולשנות קריירה? זכרו שלפעמים דווקא על סף ההגשמה וההצלחה, תחושת הקושי והייאוש מתעצמת

      יעל, בת 45, אמא לארבעה, ידעה שהיא מהלכת כבר מספר שנים במסלול של גילוי עצמי וניסיון להגשמה עצמית. בגיל 41 היא החליטה לעזוב את מקום עבודתה הקודם, בו חשה שחוקה וחסרת חיים, ולקחה לעצמה תקופה של חופש ובדיקה, עד שחשה שגילתה את ייעודה. היא החלה ללמוד ולהכשיר את עצמה לקראת ייעוד חייה וחשה נלהבת, שמחה ומלאת תקווה. אולם, עם חלוף הזמן נראה שתקוותיה הלכו והתבדו.

      לאחר שסיימה את לימודי ההסבה ויצאה לדרך עם מקצועה החדש, נראה היה לה שכישלון רדף כישלון. היא עבדה קשה, השקיעה זמן ומאמץ, התייעצה עם גורמים מקצועיים, ניסתה "לחשוב חיובי" ולעודד את עצמה, אך למרות זאת חשה שההישגים לא מגיעים. הספק החל לחלחל בקרבה – האם הכיוון שבחרה אכן התאים לה? האם לא השלתה את עצמה? מה תעשה עם חייה כעת? עוגן האמונה בטוב שיגיע, הלך והתמסמס.

      היא מצאה את עצמה מיואשת יותר ויותר והגיעה למסקנה שכדי לא לשקוע בדיכאון היא חייבת לחזור למסלול חייה הקודם. "ניסיתי להאמין שהחיים שלי יכולים להיות אחרים, שמגיע לי להיות מאושרת ולהגשים את חלומותיי, שאם אאמין בעצמי גם העולם יעזור לי, אבל המציאות היא אחרת. קיבלתי סטירה מצלצלת... ", היא אמרה לי כשהייאוש, התסכול ומשבר האמון שלה, משתקף היטב על פניה.

      מגמת התפתחות מרשימה

      המציאות אכן נשמעה מפיה עגומה ומייאשת. אולם, כשהתחלנו לסרוק את אירועי השנים האחרונות מאז "גילתה את ייעודה" והחלה לפעול לקראתו, גילינו שהמציאות לאמיתה הייתה שונה לגמרי מהחוויה האישית שלה. למעשה, מיקמנו את האירועים הפנימיים והחיצוניים שהתרחשו, על ציר ממופה במפת הצמיחה שלה, ויכולנו לראות מגמת התפתחות מרשימה. יעל סיימה את הכשרתה כשהיא יולדת עצמה מחדש כאישה בוחרת, אמיצה ואסרטיבית, לעומת האישה הכנועה והמשלימה עם גורלה שהייתה בתקופת חייה הקודמת.

      היא החלה להתנסות במקצוע החדש והחלה להבין איזה חלק ממנו מתאים לה יותר ואיזה פחות. היא הלכה והתחדדה לגבי תחום העיסוק בו תתמקד. היא קיבלה מספר פניות שאמנם לא הביאו לה כסף רב, אך סיפקו התנסות תורמת, ופוטנציאל לאפשרות של הצעת עבודה עתידית. היא למדה מתוך הדחיות שחוותה שהיא לא מתרסקת כל כך מהר, ושיש בה עמידות רבה יותר ממה שחשבה. בכל פעם שכמעט והתייאשה, הצליחה למצוא בתוכה אנרגיה ומשאבים לקום בבוקר ולהתחיל מחדש, לפעמים אף עם תחושת התחדשות ורעיון מקורי ויצירתי.

      היא למדה להתמודד עם קולות מערערים וספקניים של מכרים, חברים ומשפחה שהעדיפו לדבוק בחייהם השגרתיים, ללא מהפיכות "מיותרות"... היא יכלה לראות את הפחד וההונאה העצמית שעמדו מאחורי דבקותם, ויכלה להעריך את עצמה על האומץ וההעזה. היא למדה להעריך את יכולת התמדתה ועוצמתה הפנימית.

      למעשה, כשביקשתי ממנה להניח לרגע את תחושת הייאוש העכשווית בצד, ושאלתי אותה באיזו תקופה במהלך חייה חשה שהגרעין הפנימי שלה מבוטא באופן העוצמתי, החי, האותנטי, החיוני והמגובש ביותר שלו, היא ענתה בעיניים דומעות ובורקות – "עכשיו. בהחלט עכשיו. למרת הכול –עכשיו...". ואכן, כך גם הראה ציר התפתחות העוצמה הפנימית על מפת הצמיחה שלה – כל האירועים אותם חוותה, כל ההצלחות וכל מה שנתפס בעיניה ככישלונות, נעו על ציר עולה של הגברת עוצמתה הפנימית.

      להיות עיוורים להתקדמות

      לעיתים דווקא ממש על סף ההגשמה וההצלחה, תחושת הקושי והייאוש הולכת ומתעצמת, ועלולה ליצור "האפלה" אשלייתית על כל הישג קודם. אנו עלולים להפוך עיוורים להתקדמות, במיוחד אם חסרים לנו פידבקים מחזקים ומאשרים מהסביבה. עיוורון זה עשוי להביא אותנו לנטוש את דרך השינוי ולוותר על קצירת הפירות, ממש שנייה לפני שהם נושרים בשלים אל כפות ידינו. לכן, כשנמצאים במסע של הגשמה עצמית, השתנות ולידה מחדש, חשוב מאד לבחון את המצב מעבר לסטנדרטים ההישגיים והשיפוטיים המקובלים. תחושה של דעיכה וכשלון המוזנת בעיקר מפחדים וספק עצמי, עשויה להטעות, ולכן חשוב לבחון את ציר התפתחות העוצמה הפנימית כדי לשפוט את המצב לאשורו.

      יעל, שדרכה התבהרה והתחדדה בפניה אל מול מפת הצמיחה שלה, בחרה להמשיך ולתמוך בשינוי שרקמה בחייה. חודש לאחר מכן התממשו כמה הצעות עבודה שהיו בגדר פוטנציאליות עד עתה. היא החלה ליהנות מתנופה רצינית יותר בעבודתה, אשר כללה גם תגמולים כספיים משמעותיים יותר. ואכן, כשמפת הצמיחה הפנימית משקפת מגמת עלייה מתמידה בהתפתחות העוצמה הפנימית – ההצלחה, על צורותיה והתגשמויותיה השונות, כבר כאן, ממש על סף הדלת...

      * ד"ר דבורה לדרמן-דניאלי היא מחברת הספר "הרחם יודעת", מנחת סדנאות "מפת הצמיחה הנשית שלך"