אדם מתלונן בפני מתקשר כי אמו גוססת וכי זו בעיה גדולה. המתקשר מן האור עשוי לקבל מסר כגון "אנשים נולדים ואנשים מתים", כשאחת ורק אחת מן המשמעויות לביטוי זה היא "ידידי, זו אינה בעיה. זו עובדה". המתייעץ שומע זאת, ו בצדק מתקומם.
אכן, בהחלט, אנשים נולדים ואנשים מתים וכך היה זה עידן ועידנים. אך לא זו הבעיה עמה הגיע המתייעץ. הוא הגיע עם בעיה אחרת לגמרי. הוא יודע זאת, הוא מבין שמותה הקרב של אמו בסך הכל יקדים את מותו שלו וכי בשלב זה או אחר כולם נאספים אל אמותיהם. אך הוא ממאן לקבל זאת. הוא קשור אל אמו בעבותות והוא אינו מוכן עדיין להרפות. וזו בעייתו... היא גוססת ופשוט לא שואלת אותו לגבי זה. הוא אוהב אותה, כרוך אחריה ומתקשה לדמיין עולם בו יתעורר בבוקר והיא כבר לא תהיה שם.
המתקשר מן האור חייב לחבר את תבונת האינסוף היורדת אצלו בהנחה שאכן זו אשר יורדת אצלו היא כזו עם תבונת המטפל, אשר כאחד האדם מסוגל לשכול ומסוגל ליתמות ומסוגל להיות סופי בהחלט... עליו להבין. עליו לחמול. עליו לדעת גם מתי לשתוק.
מהרבה בחינות המתקשר מן האור הוא למעשה מגשר. הוא מגשר בין עולם מופשט אותו מכנים בחוגים מסוימים "אור" או "זך" או "עליון" וכיו"ב, לבין עולמנו אנו, עולם החוויה והמעשה היומיומי שכאן ועכשיו. מתקשר היא מילה בומבסטית למדי, ומתקשר מן האור, ובכן כשפיסיקאי אשר הקדיש את מיטב שנותיו לחקר פוטונים במרחב שומע את המילה "אור" בהקשר כזה הוא בדרך כלל מקבל פריחה. אבל מתקשר, הוא בסך הכול מגשר, מתרגם, אדם ככול האדם המתווך בין רמות שונות של תודעה. מתקשר מן האור, אולי ורק אולי, פשוט עושה ככול יכולתו ובלב תם.
מגשר העולמות
תקשור מן האור משמעו לתעל או לנסח מידע שמגיע מרמת תודעה "גבוהה" בה הכול טוב ומושלם. אכן, אין בעיות בממלכת האור. איך תתכנה? איך תתכנה בעיות ומצוקות באותן רמות תודעה גבוהות שעשויות אך ורק מנדיבות, מיצירתיות ומרגשות נעלים כגון אהבה וחסד אותן רמות תודעה שבקיצור ניתן לכנותן בשם 'אור'? ואומנם, אין בעיות בעולם השוחר טוב בעבור כל הברואים ואין בעיות בתכנים של תקשור כזה, אשר מייבא משם את המילים והעצות הטובות.
אבל בממלכת הארץ, בעולם בו ישנם היקשרויות, מעמדות, מלחמות של כוח ושליטה, של הגיון חלקי וסובייקטיבי; בעולם בו גוף פיזי כואב או מתענג; בעולם של יחסים וחיכוכים בין המינים ובין הגילאים, של נחיצויות, הישענויות לרוב, חשבונות לשלם ודרמות כאלה ואחרות - בהחלט צצות בעיות אינספור.
המתקשר מן האור, בהיותו מגשר, אמור לעשות כמיטב יכולתו בתיווך אותם מסרים שמטרתם לנחם, לפקוח עיניים לפרספקטיבות אחרות ולתת כלים מעשיים להתמודד עם הדילמות והמשברים השונים. תפקידו אינו קל כל כך, משום שבזמן קצר עליו להגיע לשורשם של דברים, מה שלעתים לא ניתן להפיק אפילו בתהליך תרפויטי ארוך כזה או אחר. עליו לצייד את זה שמבקש את עזרתו בצידה משובחת ואפקטיבית, בתוך שהוא מתמרן בין העולמות בין שפת האור לשפתנו אנו, העממית וכל זאת כשהוא מקפיד לא להכניס את עצמו ומעצמו לתוך התהליך, קרי, כשהוא שומר את הצינור שהינו נקי מרצונות ומאווים אישיים.
כדאי שיתעורר בעצמו
ובכן, איך מגשרים בין שתי מציאויות שונות כל כך? איך שומרים על ענווה ועל בהירות אותו אור, מול אנשים הבאים להיוועץ ולהיתמך, כשהם מלאים ברגשות עמוקים של פחד וכאב וכשבאמתחתם שאלות גורליות מבחינתם הנוגעות לפלונטרים "ארציים"?
המתקשר מן האור, אם אינו קשוב דיו, כלומר אם אינו מסוגל להתקשר עם "בוץ" להבדיל מרק "אור"; אם אינו ניחן ברגישות גבוהה שמחייב מפגש כזה אותו "למען", אותו "לשירות"; אם יתעקש שהמסר שהתקבל מלמעלה הוא כל מה שיש, הרי שהוא עלול לפספס את תרומתו הארצית והממשית. וכמובן, פח נוסף לו, אחד מני הפחים החמקמקים הרבים עמם מתמודד כל מי ששם עצמו למען הזולת, הוא אותו "הלוא אני זה שבשליחות ובשירות האור..." כמו אומר, אני הוא המשיח בכבודו ובעצמו.
הו לא... עבודתו של המתקשר מן האור רק התחילה, וכדאי שיתעורר בעצמו בטרם יבקש לעורר את אותו מתרפא הבא אליו במצוקתו. המתקשר מן האור חייב להבין זאת. במילותיו של חבר חדש שלי, המתקשר מן האור חייב לעטוף את חוטי החשמל, שעולה בידיו לחבר משם לכאן, בחומר מבודד, בשביל עצמו ובשביל זולתו. אחרת, האור הזה, יהיה אשר יהיה, פשוט שורף ומכלה.
היו ברוכים לאחד.
גילבר רובננקו-דיין מטפל ברפואה סינית למעלה מעשור, ומשלב בעבודתו תקשורים, שיטות הילינג והדרכה תודעתית כדוגמת 'העבודה' לביירון קייטי, עץ החיים לקבלה היהודית ועוד. מלווה אנשים ועסקים בתהליכים אישיים ומקצועיים, מתקשר ומנחה קבוצות תקשור במרכז הארץ לפי שיטת "חיבור למודעות על".