בעבר, לפני שהמילה 'תקשור' הייתה שגורה בפי כמו 'אתה' או 'אני', אפשר שחששתי מעת לעת מפני השתלטות עוינת של תבונות מפוקפקות או מפני חירפון טוטאלי בעיני הקרובים לי. היום אני יודע שהאמנות לה אנו קוראים תקשור היא אחת המתנות הכי גדולות שקיבלנו, בני האדם באשר אנו, ושספקות הם בסך הכול מכשולים מאתגרים.
יום שישי, צהריים מאוחרים. לב תל אביב. פקקים של החוזרים האחרונים מקניות לשבת וגונבי הקפה של היום החופשי היחיד בשבוע בו כמעט כל המשרדים כבר סגורים וכל החנויות עדיין פתוחות. יש התרחשות באוויר. הפקחים ההומאניים כבר ממהרים הביתה ומיד נערמים רכבים באדום לבן, על המדרכות, על העצים והפחים. הנה עובר טרנזיט של סטלנים שמשמיע מוזיקה חסידית בקולי קולות והנה קבוצה של ילדים שבועטים בכדור שפוגע בפח גדול וירוק שכמעט פוגע בנו.
"אל תכנס לשם", אומרת האני-באני ומחפשת בעיניה מוצא מכל הבלאגן הזה, "בוא נחנה בחניון". "אבל מחכה לי שם חנייה", אני אומר. "שכח מזה", היא מגחכת ספק בבטחה ספק בייאוש, ובכל זאת אני פונה לתוך הרחוב ההולנדי הצר וההומה. "אויש... אתה כזה עקשן", היא נאנחת בדיוק כשרכב מימיננו מאותת ליציאה ומפנה לי מקום. "בוא'נה, אתה פשוט סיוט טכנולוגי!" היא צוהלת וצובטת בי צביטה איומה בשריר הירך.
כוונתה של מחמדתי באמירה זו היא שנוסף על חניות שתמיד איכשהו מתפנות בשנייה שאני זקוק להן, או ליתר דיוק, בשנייה שאני "מחובר", גם אין לי צורך בג'י-פי-אס כדי לנווט במקומות נידחים (אף על פי שאני מת על הקול הסקסי של הקריינית שפוקד עליי בחושניות: "צא ביציאה השנייה"), וכך גם איני עוצר באמצע הכביש ושואל בבהלה איפה אני. למען האמת, גם אינני זקוק לאינטרנט כדי לדעת היכן המוצר שאני מעוניין בו, וגם לא לטלפון נייד כדי ליצור קשר עם מי שאני מבקש להתראות עימו מחר. כשאני בוחר להתכוונן, די לי לחשוב על האדם או הדבר או המקום, ועם טיפ-טיפה סבלנות הוא כבר מוצא את דרכו אליי.
צודקת המצבטת
אכן, אפשר לתקשר מידע שימושי ואפשר לתקשר חבר. זה נשמע אולי מופרך ואפילו מגלומני או אולי סתם מעצבן, אבל זה פשוט ככה, ולמען האמת, זה כיף. התקשור מביא קלות בעשייה היומיומית, הוא הפך את חיי לשורה בלתי פוסקת של הפתעות נעימות. זו אינה התרברבות הזויה. זו פשוט הכרה ביכולת, למעשה רגילה לגמרי, הפתוחה בפני כולנו. בתנאים הנכונים, תחת הדרכה ברורה, כולנו מתקשרים ואפילו מתקשרים גדולים.
בהחלט צודקת המצבטת, תקשור יכול להיחשב סיוט טכנולוגי. אנחנו רגילים לחשוב שתקשור זה משהו ששמור רק לשיחות עם ישויות נאורות שבין כמה מג'וננים, המאמינים בכל דבר אפשרי ומתפלפלים בנושאים רוחניקים גבוהים וסתומים למדי כגון 'ייעוד נשמתי' או 'מציאת תאום הנפש'. אומנם זה כיף לדבר על ייעודים ותאומים ושלישיות, אך כל מי שמוכן ללמוד ברצינות ולפתח את אמנות התקשור, מגלה במהרה שהיא שמישה במהלך כל היום בכל עניין ועניין, בפרט בדברים הקטנים. ייתכן שכשכולנו נרגע אל תוך היכולת הטבעית הזו, תעשיית הגאדג'טים בכללותה ואלף ואחת פונקציות שנועדו לעזור לנו כביכול, ייאלצו לשנות כיוון בצורה דרמטית, אחרת המערכת באמת תקרוס.
אם פעם הייתי צריך להרים משהו כדי לדעת אם הוא הולך להיות כבד מדי לגב שלי, היום עוד לפני שראיתי אותו אני יודע שזה לא בשבילי וכדאי שאגיע עם עזרה מבעוד מועד. אם פעם הייתי צריך להתייעץ עם מאה רופאים כדי לדעת מה-יש-לי-דוקטור, היום אני זקוק לשנייה של עצימת עיניים והגוף מספר לי היכן ומתי בגדתי בו וכן ממליץ על סולחה יסודית ומהירה ועל טיפול הולם ומדויק. אם פעם הייתי צריך אלף הוכחות כדי לבחור אינסטלטור או מוסכניק מהימן, היום מספיק שאפתח ספר טלפונים והשם הנכון של האיש המתאים ובתקציב הראוי פשוט יקרא לי מתוך הרשימה. אפילו לפתוח את הספר מרגיש קצת 'לו-טק'. בדרך כלל יספיק רק לחשוב על העניין שעל הפרק, והפלייר של בעל המקצוע הנחוץ יחכה כבר על השמשה של הרכב או אולי שמו יעלה במפגש החברים הקרוב בהקשר אחר לגמרי פלוס המלצה חמה שתסתבר בהמשך כנכונה.
אחיי הנימולים ואחיותיי המעולות
האבסורד הוא שבכל זאת אנו מעדיפים לבזבז זמן וכספים אינספור על טכנולוגיות ועל שיטות מסורבלות שנועדו כביכול להקל על חיינו, אך למעשה הן רק מצדיקות את אי ההקשבה לתבונת האינסוף עמה נולד כל בן אנוש. בסופו של דבר, בהיעדר חיבור, הן מסייעות לתהליך שהופך אותנו עוד יותר תלויים בעזרים חיצוניים.
אני אומר 'אבסורד', כי אנחנו בין היתר יהודים, ויהודים, כידוע, אמורים לאהוב מאוד דילים ומבצעים, לחסוך היכן שניתן ולנצח את השיטה. אז הרי לכם, אחיי הנימולים ואחיותיי המעולות, מבצע מנצח: גם ג'י-פי-אס במתנה, גם גשש חניות פנויות, גם ספר טלפונים מעודכן לכל בעלי המקצועות, גם קו תקשורת חופשי, גם מאמן אישי, מזכירה, פסיכולוג, כותל מערבי, לחשן תוך-אוזני לציפיותיו של הפרטנר בין הסדינים, והרשימה עוד ארוכה.
כל אלה ועוד במחיר תכונה מדויקת אחת, תכונת חינם שכבר יש לכם ולכל בני ביתכם, תכונה שרק נותר אולי לפתחה ולבחור בה ללא הרף בלא חירפון, בלא חשש וספק, כי אם במסירות ובסקרנות ובהוקרה רבה.
היו מבורכים לאחד.
גילבר רובננקו-דיין מטפל ברפואה סינית למעלה מעשור, ומשלב בעבודתו תקשורים, שיטות הילינג והדרכה תודעתית כדוגמת 'העבודה' לביירון קייטי, עץ החיים לקבלה היהודית ועוד. מלווה אנשים ועסקים בתהליכים אישיים ומקצועיים, מתקשר ומנחה קבוצות תקשור במרכז הארץ לפי שיטת "חיבור למודעות על".