בשלושת הטורים האחרונים דנו במודל ארבעת האלמנטים בהקשר של התקשור. היום נחתום שלב זה ביחסינו הנפתלים באלמנט האדמה.
אלמנט האדמה עוסק בצורה, בחומר, בפיזיות של הדברים ובעשייה. הוא עוסק בכבוד הראוי לתהליכים, ביניהם תהליכי הגוף, והוא משכנם של כל התדרים. האדמה היא המקום וההיכל בו התקשור יכול לקרום עור וגידים ולהפוך מתדר אינסופי למילה נשמעת וסופית בהחלט, וממילה שוב לתדר אליי ההשפעה האינסופית.
הקצב של האדמה שונה מהקצב של התקשור וההבנה. הנה כבר הבנו את השיעור - מדוע החלקנו במדרגות - ובכל זאת הפצע שעל הברך טרם החלים. בעולם האדמה העניינים לוקחים זמן. על האדמה הולכים, באדמה מזדחלים, חופרים, כמו תולעים. זו לא מהירות האור כמו תקשור; באדמה - זו מהירות האבנים.
העץ פשוט צומח
האמת היא שאין זמן. סתם עבדו עלינו. הזמן הוא בסך הכול רעיון משעשע שמתקיים רק בתוך המוח העמוס לעייפה שלנו. העץ, לצורך העניין, פשוט צומח לו והאיש שתחתיו פשוט קוטף מפריו. תהליכים אלה אינם "לוקחים זמן" משום שאין זמן. איפה יש זמן? אתה יכול לתת לי קצת שאני אקח איתי הביתה? מה כן? במפגש היחסי ביניהם, כלומר, בבואנו לנסות להשוות שני תהליכים שאין ביניהם דבר, אנו אומרים: הו לא, בוודאי שיש להם מן המשותף, והמשותף הוא הזמן. כך: העץ לאט והאיש מהר. זו אשליה משום שמבחינת העץ הזמן שבו הוא מתקיים זה הזמן היחיד שיש, ומבחינת האדם זה הזמן היחיד שיש. וזה לא אותו זמן.
מצד שני, האמונה במושג הזמן היא ממשית ביותר, למשל כך: "הו כמה שאני מזדקן. כשהייתי צעיר היה לי כוח ועתה אין לי." וכן, יש גם זמן של שעון ופגישה, לצורכי נוחיות, מעין סימן מוסכם המושתת על תהליכי התקתוק של שעונים: "אז נתראה מותק בארבע ולא בשלוש, מתאים?" משחק שכזה, משחק השעון, הוא משחק נוח. זה מאוד נוח כי כולם מגיעים לאותה נקודה במועד הנבחר (כלומר, אחרי תהליך שווה של תקתוקים).
כך או אחרת, יש לכבד את הזמן הממשי, היחסי והאשלייתי גם יחד, ולו משום שכשמכבדים אותו באמת, הוא פשוט נעלם... או אז אפשר סוף כל סוף להתפנות מכל הלב לתהליכי החיים, למשל, לתהליך הפגישה עצמה ולמה שמתרחש בה ולתהליכי ההבשלה למיניהם. זקן או צעיר, אחרי הכול, זו בסך הכול גישה.
ירדנו לכאן לצורך חוויה, משום שבמישורים העליונים אין אדמה, ובלי האדמה אין חוויה. כך, הגענו אל כדור הארץ לצורך העניין מן האוויר, מן הרעיון המופשט, ומן האש שהיא, כזכור, השמחה, החיוניות, האהבה לגלות. הגענו אל האדמה, אל מושבם של הצורות והמבנים ואותה גם נעזוב, לאמור: לא מן העפר באנו ואל העפר נשוב כי מן האור באנו - דרך האדמה - ואל האור, אכן, נשוב.
אלוהים משחק בין הצורות
האדמה חשובה, כה חשובה ונפלאה, משום שכשאין אדמה - אין מפגש, אין חיכוך בין השונה והדומה ובין הצורות והמבנים; אין שיעור ואין למידה. בהיעדר אדמה, זה כאילו שאלוהים בודד בעולם. אך בתוך האדמה, בתוך הבוץ, האלוהים אינו לבד - הוא משחק בין ביליון וטריליון הצורות, אשר נפגשות בינן לבין עצמן ויוצרות עניין. המממ, זה מעניין, אומר אלוהים לאלוהים: מה אתה היום? היום? היום אני צפרדע... ומה אתה היום? היום אני עכביש. פששש. מעניין. ומהו העניין הזה, העניין של אלמנט האדמה? הו, זה עניין מאוד חמקמק.
ומה קורה שם "למעלה", ב"אוויר"? מה קורה לפני הצורה? אולי פשוט הכול כבר ידוע והכול פשוט סבבה יושבים על התחת ומשתעממים.
כולנו יודעים: לשבת במדיטציה עמוקה ולירות חץ בקשת בעיני רוחנו התיקשוריות, זה לא אותו דבר כמו לירות את החץ עם היד ולשמוע את הוווששווו שחותך את האטמוספירה ואת הפלאק כשפוגעים במטרה... זה אומנם דומה מצד אחד, אבל זה גם מאוד שונה. האדמה היא לאט אבל היא מלאה בכל טוב. האדמה היא לאט כמו מן טומטום כזה, אבל חביב, שכשמקשיבים לו, כשמכבדים את הקצב שלו, לומדים משהו חדש. מה זה המשהו הזה? זאת על כל אחד ואחד מאתנו לגלות. זו עבודה לכול החיים.
לחמוס אותה בקפיטליזם גרגרני
במשך אלפי שנים שלטה האדמה בנו. התרגלנו לחשוב שאדם ניכר במעשיו, שאדם ניכר בזיעה שהשקיע כדי לאכול לחם. התרגלנו לומר: האיש הזה מכובד, הוא יודע לעבוד "קשה", פשוט סוס עבודה! אך לא... לא זה העניין של אלמנט האדמה. לא באנו לכאן כדי לעבוד קשה. באנו לכאן לעבוד בתבונה, וזאת התקשור עושה בעבורנו. גם סוס, אם לא מציקים לו, עובד בתבונה.
האדמה נועדה לתת מפירותיה ולקבל. אבל מה בדיוק? אנחנו יצורים שיכולים לנתב אור ותדר: דרך אלמנט האוויר - כרעיון, דרך אלמנט המים - כרגש המעניק נופך ועומק ודרך אלמנט האש המעניקה חיות. את אלה אנו מורידים מהעולמות מהם מגיעים התקשורים, כדי להפיח באדמה חיים. בצורה, בצבע, בטעם. כאותו אדם הראשון שהופח מן האדמה. או אז נאמר, אכן, שותפים בבריאה ואנו האלוהים.
ייתכן שהאיזון הדק בין 'לעבוד את האדמה' לבין 'להפיח בה חיים', הוא האיזון עליו מתנדנד המעבר בין העידנים. אם הרעיון המזרחי הוא להתעלם ממנה לגמרי ולקרוא לה מאיה (אשליה), והרעיון המערבי הוא לסגוד לה בזיעת אפיים או להבדיל - לחמוס אותה בקפיטליזם גרגרני עד שהיא ריקה ממשאבים, הרי שהעידן הבא עשוי להיות לעידן בו האיזון הנכון יתקיים ובאהבה רבה. או שפשוט נימחק מעל פניה, פשוטו כמשמעו, נימחק מעל פני האדמה. כך נראה זה מכבר שזו אינה יכולה לשאת עוד את הזלזול וכמו לעבור על כך בשתיקה. לא עוד.
אגב, זה לא עונש מצדה. האדמה אינה מענישה. היא פשוט אומרת, אם אינך מבין אותי, הרי שאתה פוגם בי. ואם אתה פוגם בי, הרי שאתה פוגם בעצמך משום שאתה ואני אחד המה.
היו סבלניים בתהליך, סבלנות של אבנים, מתקשרים ומתקשרות יקרים. אך לא מלשון סבל וסיבולת כי מאם מלשון סבילות, מתוך אותה כניעה וכבוד לעוצמתה של אימא אדמה, כבוד ענק לתהליכים של הטמעה, של למידה, של משחק ויצירה. היו ברוכים לאחד אשר הוא ארבעת האלמנטים ואף מעבר להם כולם. היו מבורכים בשלל צבעי הקשת.
לכבוד הטור הבא אתם מוזמנים להעלות שאלות, כולל אישיות, ובתקווה שלפחות שאלה אחת תעורר תקשור לטור שלם.
גילבר רובננקו-דיין מטפל ברפואה סינית למעלה מעשור, ומשלב בעבודתו תקשורים, שיטות הילינג והדרכה תודעתית כדוגמת 'העבודה' לביירון קייטי, עץ החיים לקבלה היהודית ועוד. מלווה אנשים ועסקים בתהליכים אישיים ומקצועיים, מתקשר ומנחה קבוצות תקשור במרכז הארץ לפי שיטת "חיבור למודעות על".
