פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      קרובים קרובים

      כשאתם מתרחקים מהמהות האמיתית שלכם אתם מתחילים לשאול את השאלות הלא נכונות וחווים ייסורים וחוסר שקט נפשי. הקבלה דורשת במשמעות החיים

      עוד משחר ימי המין האנושי הדהדה בראשו של האדם החושב שאלת משמעות החיים. עם התפתחות הרצונות האנושיים (אגו) והזמן המשתנה, התעצמה השאלה הגורלית ולא הרפתה ולו לרגע קט מהמוח האנושי. הצורך הטבעי כל כך בחיפוש אחר מענה לשאלות הרות גורל מצא ביטוי בתשובות "יצירתיות" הנובעות מתוך מציאות מדומה. היא זאת המעניקה תשובות סתמיות, רדודות וחסרות חוט שידרה העולות בקנה אחד עם הדחף בסיפוק הרצונות האישיים.

      לפיכך ניתן לומר כי אין בשאלת משמעות החיים משום אמת מוחלטת ורצון עז במענה הולם, הואיל והאדם כיצור עצל ואגוצנטרי מבקש לעצמו קיצורי דרך, שעל אף נוחיותם הרבה מתנגשים תדיר עם האמת המוחלטת שתובעת ומציגה את המציאות המדומה בה אנו חיים. לכן חכמת הקבלה מלמדת כי השאלה אינה נשאלת בצורתה הטבעית והנכונה, נהפוך הוא, היא מיועדת לכיסוי ולטשטוש האמת ולהסתרת המציאות.

      לאדם נדמה שפתר איזו בעיה, בעוד שלאמיתו של דבר הוא תועה בדרך ונקלע לנתיב צדדי המרחיק אותו עוד יותר מהפתרון האמיתי. ככתוב בתהילים: "תעיתי כשה אובד... " (קי"ט) . כלומר: הימצאותו של האדם במקום מרוחק מעצמיותו וממהותו גורמת לו לייסורים ולחוסר שקט נפשי.

      ייסורים אלה יש לראות מן הפן החיובי, משום שהם נועדו להפעיל לחץ ולעודד את האדם לחזור לנקודת ההתחלה המקורית ולשאול את השאלה מזווית אחרת וביתר קפידה. אך כשם שההיסטוריה חוזרת על עצמה, כך האדם חוזר על אותן טעויות, ובהשפעות חיצוניות כגון תרבות, חברה, אופנה וכדומה הוא שוב סוטה מדרך האם ומהפתרון האמיתי ותחושת הייסורים מתעוררת וגואה בו ביתר שאת. באופן זה הוא עלול למצוא את עצמו חוזר לנקודת ההתחלה ולכאוס מוחלט, וכך חוזר חלילה אותו תסריט אינספור פעמים, עד שהאדם מגיע למצב שבו הוא נלחץ לפינה משולל כל יכולת להשתחרר מתחושת חוסר האונים האופפת אותו.

      מציאות מדומה

      היום, לאחר אלפי שנים, האנושות הגיעה לפרשת דרכים ממנה לא ניתן להתעלם יותר. שאלת משמעות החיים מחפשת תשובה אמיתית ואמיצה, כך שלא יהיה ניתן להתעלם, לדכא ולכבות את " אש התכלית" שהחלה לבעור מאז ימי קדם וכיום רשפיה עלולים לחרוך כל חלקה טובה אם נמשיך להסתתר ולהתנגד כבדורות קודמים. אנו מתחילים לחוש שאף על פי ולמרות היותנו נזר הבריאה, הטבע מחייב אותנו לשאלה המכרעת אשר בשנים האחרונות החלה להתגלגל ככדור שלג במורד, והיא מצויה בשלבים סופיים לקראת התפרצותה הוודאית.

      בלי בושה יוסרו המסכות והכול ידרשו תשובות לשאלות המתעוררות לפתע באמצע החיים: מהי מטרת קיומי? מה הטעם לחיי? האם נולדתי כדי לסבול ולהתייסר? לשם מה הוקצבו לי כך וכך שנות חיים ואיך אני אמור למצות אותן באושר? האם המציאות הנראית לנו היא אכן אמיתית? איך אדע שיישמתי בהצלחה את תפקידי בעולם הזה ועוד...

      מצב זה מתואר בזוהר הקדוש בדיוק נמרץ. לדברי המקובלים, עוד בדורנו תגיע האנושות המתוסכלת והדיכאונית למצב מסוים בו הזעם והכאב ימצאו ביטוי במקרה הטוב בהפניית עורף לכל צורות ההתפתחות (חינוך, פסיכולוגיה, ערכים ותרבות) ובמקרה הרע במלחמות עקובות מדם, תסכולים רבים וייסורים קשים מנשוא. רק כשבתמימות חפה מכל מניעים אנוכיים נפנה את שאלותינו בישירות ובאהבה אל היקום, נזכה להתהלך בשבילים של חכמה אינסופית שתספק לנו תשובות.

      יצחק אהרון הוא איש קבלה, ראש מרכז "חכמה"