המקום הוא רחוב וייצמן ברעננה. באמצע הכביש, באי התנועה המפריד בין שני חצאיו, ישנו שלט: בתמונה אישה בעמדת קרב מגע, מכוונת מכה כדי להלום ביריב העומד מולה, ובתחתיתה מתנוסס הכיתוב: "הגנה עצמית לנשים - ההגנה העצמית שלך היא בידייך". משהו בשלט הזה עצר אותי, כגבר. כבר ראיתי אותו לפני כן, אך הפעם דוק של כאב פנימי הפגיש אותי באופן ישיר עם מציאות שעד לאותו רגע הסכמתי להשלים איתה, כנראה משום ש'כך הם פני הדברים בעולמנו'.
במציאות נשים אינן אגרסיביות, אינן תוקפניות ואינן לוחמניות. לאחר שראיתי את השלט, ההכרה בכך שנשים לא צריכות ללמוד להגן על עצמן מפני נשים אחרות, אלא רק מפני גברים שמכוונים לעברן אנרגיות אלו, הכתה בי במלוא עוצמתה וזעזעה את פנימיותי. כגבר, משהו בי לא ראה זאת לאורך השנים, ממש כאילו עטף אותי שריון הגנה, כך שלא אוכל לחוש בכאב של המפגש עם עובדת מציאות מצמררת זו. אך באותו רגע שבו הבטתי בשלט הפרסומת הזה, והמסר הסמוי שעומד מאחוריו חדר את השריון, לא יכולתי עוד להתנער מהתחושה שכמי שמשתייך למין הגברי אני חולק את האחריות ליצירת המצב הנוכחי.
באותה מידה חשתי שלראות משהו, משמעו לקחת עליו אחריות מלאה ושמוטלת עליי (ועל אחיי הגברים) האחריות להוביל מהלך של שינוי מכאן והלאה. כשחזרתי לביתי התיישבתי לכתוב את המכתב הבא, כצעד ראשון של לקיחת אחריות - מכתב התנצלות של המין הגברי בפניכן, הנשים.
חטא הגאווה
נשים יקרות, סליחה ממעמקי ליבנו,
אחיותינו היקרות, אמנם אני כותב מכתב זה לבדי, אך אני חש שמאחוריי עומד המין הגברי כולו, ולכן הפנייה היא אליכן בלשון רבים. משך שנים רבות, ולמעשה מאז שחר ההיסטוריה, אנחנו היינו המין החזק, הכובש והדומיננטי. בתור החזקים יותר, ניצלנו את כוחנו כדי לשלוט בכל מי שהוא חלש יותר, וכך נלחמנו זה בזה, תוך שאנו גוררים גם אתכן ואת ילדינו למאבקי הכוח הילדותיים שלנו, וכך גם שלטנו בכן תוך הפעלת כוחנו הפיזי העולה על זה שלכן.
במרוצת הדורות בזזנו, איימנו, אנסנו והשלטנו טרור ואלימות, תוך התעלמות מוחלטת מהפגיעה הרגשית והפיזית והכאב האינסופי שיצרנו סביבנו. חיללנו את כבודכן ואת מקדש ליבכן תוך הפעלת אלימות גלויה יותר או פחות. בין היתר קראנו לכן 'אשתי', והיינו לבעלים שלכן, כמי שהם בעלי חפץ או רכוש, תוך התעלמות מהצרכים והרצונות שלכן. גם היום המצב העולמי הוא מעציב וכואב. חלקים מסוימים בעולם אמנם התקדמו הלאה, ונשים הופכות יותר ויותר לבעלות זכויות שוות, אך בחלקים אחרים החשכה והבורות, הניצול והאדנות עדיין שולטים ביד רמה. אך גם הגרסה המפותחת יותר שלנו, זו ששמה 'הגבר המודרני', הרגיש והמקשיב, אינו הפתרון האמיתי והסופי למצב.
כל אחד מאיתנו, הגברים, מחזיק בתוכו בחטא הקדמון של הגאווה ביחס אליכן, עדין ורגיש ככל שיהיה. בתוך כל אחד מאיתנו קיים עדיין, גם בעידן המודרני המעודן יותר, זרע של אלימות, שמגיע מאבות אבותינו הקדמונים. גם כיום אנו עדיין מפעילים אלימות כלפיכן, למשל בשיתוף הפעולה שלנו עם הניצול המחפיר של נשים בעולם הפורנוגרפיה. וכך האלימות שלנו הגברים בעולם המודרני נדחקה ברובה מהעולם הממשי, אל העולם הווירטואלי של מחשבותינו והדימויים המיניים שבראשינו.
אחד הסימנים להתבגרות הוא כשאדם מכיר בעוולות העבר שהוא אחראי להם ולוקח עליהם אחריות מלאה. וכיום, כגברים חופשיים בעלי מודעות עצמית, אנחנו מסתכלים לאחור וליבנו שותת דם. מעשינו בהווה ובעבר מפלחים את ליבנו בכאב ובצער, על הנזק שגרמנו לכן, וליקיריכן, על הנזק שגרמנו לאנושות ולכדור הארץ בכללותו ועל שלל מעשי האלימות וההרס שביצענו במרוצת הדורות. אנחנו מצטערים באמת, מעומק הלב, ומבקשים את סליחתכן על מעשינו.
הפעלנו כוח בחוסר רגישות, מתוך חוסר הקשבה, ומתוך היעדר אכפתיות ואהבה. ניצלנו את עמדתנו הפיזית העליונה כדי להכפיף את רצוננו עליכן - בחיי היומיום, במיניות, במעמד החברתי ולמעשה בכל תחום ותחום, ועל כך אנו מבקשים מכן היום סליחה, מלב אל לב. סליחה, ושוב סליחה.
גבריות מסוג חדש
לפני שנסיים, אנו רוצים לומר את הבטחתנו לעתיד. אחד הדברים שיכולים להפוך אותנו לגברים אמיתיים הוא היכולת להנהיג. אך לשם שינוי, מה שיהיה עלינו להנהיג מעתה ואילך הוא לא את כלל המין שלנו לעבר מלחמות שותתות דם, ולעבר מעשי אלימות ושליטה הולכים וגוברים, אלא את עצמנו אל עבר חזון של גבריות מסוג חדש. ישנו כיום קומץ של גברים אמיצים, שזהו החזון החרוט על לוח ליבם, גברים אשר לא ישקטו עד אשר תיווצר מציאות אחרת, גברים אלו הם החלוצים המעידים על העתיד לבוא.
החזון שלנו הוא של גבר שנמדד לא על פי חוזק שריריו, אלא על פי יכולתו להעניק ולהשפיע אהבה. חזון שבו אנו לוקחים אחריות מלאה על מעשינו בעבר ובהווה, ולא זו בלבד אלא שאנו מכוונים את מעשינו מכאן והלאה אל עבר יצירה של עתיד טוב יותר, למענכן ולמען יקיריכן, ולמען הכלל. עתיד שבו את מקומם של הניצול וההשפלה יתפסו ערכים חדשים דוגמת כבוד הדדי, אצילות, וחוסר הסכמה לשתף עוד פעולה עם אנרגיות של ניצול, שליטה, הפעלת כוח ואגרסיביות. עתיד שבו הגבר-האדם ייבדל מקוף-האדם ומהבהמות, בכך שישתמש בכוחו לא כדי לכפות את רצונו על האישה אלא כדי לאהוב אותה.
נשים יקרות ואהובות, אנו מתחייבים בפניכן להפוך למודלים של אהבה, כאלה שבנוכחותם לא תצטרכו עוד 'לקחת לידיכן את ההגנה על עצמכן', כיוון שמאיתנו הגברים תחושו אהבה וביטחון אמיתיים. עד שלא נגיע למציאות הזו איננו יכולים להיקרא גברים אמיתיים, ואנו מתחייבים לחתור למען מטרה זו ללא לאות, מתוך אצילות, כבוד עצמי ואהבה כלפיכן.
שלכן באהבה אינסופית, ובשותפות נצח.
מאמר זה נכתב בהשראת סדרת הרצאות שהעביר שי טובלי בנושא 'מהי גבריות אמיתית'.
*ד"ר ניר ברוש הוא רופא כללי והומאופת. מנחה בכיר בשיטת האור הלבן, מנחה מפגשי מדיטציה פתוחים וסדנאות עומק.