נתלים על אילנות גבוהים

מאז ומתמיד נהגו מקובלים רבים לפרוש אל הטבע ולהתבודד. רק הם ומחשבותיהם, הרהורי ליבם והכוח העליון שנגלה להם בטבע הפתוח. רמז לכך ניתן למצוא אצל יצחק אבינו. חז"ל דרשו כי יצחק תיקן את תפילת מנחה בזמן שיצא לשוח בשדה וכל העשבים והעצים היו שותפים לשיחתו ולתפילתו וסייעו לו להעלותה עד למקומה. לכן ניתן להבין בנקל מדוע קיימת זיקה ברורה ויחס עמוק בין עולם המקובלים לעולם הטבע ולט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות.

עד למאה ה-16 היה ט"ו בשבט לא יותר ממאורע רשמי בלוח השנה העברי הבא לציין הפרשת תרומות ומעשרות מהתבואה. אך מאז תקופת האר"י, שהיה זה שפתח את חכמת הקבלה להמונים וחולל את המהפכה המחשבתית הגדולה ביותר שידעה הקבלה מעולם, קיבל ט"ו בשבט משמעות ואופי שונים ממה שהיה מוכר עד לאותם ימים. האר"י לימד כי לכל דבר ומאורע בחייו של האדם קיים שורש רוחני ועל מי שמתעוררת בו השאיפה הרוחנית לדעת יותר ומעבר למציאות הגשמית המצומצמת שבה הוא חי, מוטלת החובה להשיג את אותו שורש.

ט"ו בשבט מהווה עדות למנהגי האר"י. ביום זה נהגו הוא ותלמידיו לחגוג את "סדר ליל שמחת האילנות" שאומץ שנים אחר כך בקרב יהדות העולם. ביום ט"ו בשבט לבשו המקובלים בגדי חג, למדו קטעי זוהר מיוחדים, ערכו שולחנות מלאי כל טוב, אכלו בשמחה מפירות הארץ (כנגד עשר הספירות), שתו יין (אור "חכמה") ושרו וחגגו.

למשנתם של המקובלים, בחג אנו נוהגים לאכול שלושה סוגי פירות שהם סימבוליקה של שלושה עולמות רוחניים: עולם העשייה - פירות הנאכלים ללא הקליפה, כמו אגוזים, רימונים ושקדים. עולם היצירה - פירות הנאכלים ללא הגלעין, כמו זיתים, תמרים ודובדבנים. עולם הבריאה (המייצג את המושג "יש מאין") - פירות הנאכלים בשלמותם ואין בהם פסולת, כמו תאנים, חרובים ותותים.

זאת ועוד, גם לסדר אכילת הפירות ישנה חשיבות הואיל ויש בהם כדי לייצג את שלבי העלייה בעולמות הקבליים. כלומר, אנו מתעלים מסוג אחד של פרי למשנהו, ובהדרגה אנו עולים מפירות המעורבים בפסולת לאלה הנקיים ושלמים באכילה. סדר זה בא ללמד כי על האדם להתעלות בהדרגה מעל לעולם המעורב בחומר, לשאוף להשגת עולם הרוח ולזכות בהארה מועטה של האור האלוקי המצוי בעולם האצילות, ובכך לתקן את שורשו.

מכאן נבין שסדר ט"ו בשבט מהווה חלון הזדמנויות מצוין להאט את קצב החיים ולהשתית מחדש את הנהגותנו - לדעת לחנך את עצמנו בדרך של התפתחות אישית הדרגתית ומדודה, המוצאת ביטויה בסדר צמיחת האילנות. למשנתו של האר"י, צמיחת האילן מסמלת את צמיחתו של האדם בעולם הרוח. החל משלב הזרע שבו מתעורר באדם הרצון במילוי רוחני, דרך נביטת הזרע בנפשו המבטאת את תחילת המסע בעולם הקבלה וכלה בהבשלת הפרי, היא גמר התיקון - המדרגה העליונה ביותר בעולם הרוח. לכן אין זה פלא שכתבי האר"י, שאותם העלה על הכתוב תלמידו המובהק ר' חיים ויטאל, נקראים "עץ חיים".

חכמת הקבלה מלמדת כי כל חגי ישראל השונים, לרבות תקופות השנה מרמזים על השלבים הרוחניים שהאדם עובר במסע חייו. בעולמה של הקבלה אין משמעות לזמן בהגדרתו הפשוטה ולכן מסלול ההתפתחות הרוחנית שואב דימויים ומושגים הלקוחים מהעולם המוכר לנו. לאחר רדת מרבית הגשמים המסמלים את "אור החסדים", תכונת הנתינה ללא גבול מצד הבורא לברואיו, מתחיל השלב שבו האדם משיל מעליו את קדרות ימי החורף של חייו. כמו עץ לאחר השלכת שמצמיח עליו והניצנים שעל ענפיו מרמזים על הפירות שעתידים להבשיל, כך מדי שנה ניתנת לאדם ההזדמנות לגלות את הבורא בתוכו, לצאת מעצמיותו ולרכוש חיים רוחניים.

על פי המקובלים, "האדם הוא עץ השדה" וככזה האילן מייצג את האדם שגמלה בליבו ההחלטה והבשיל בתוכו הרצון להתפתחות רוחנית. כעת זה הזמן שעליו "לטעת" את עצמו בקרקע, להכות שורשים ולהצמיח פירות. חכמת הקבלה, למעשה, מורה על השתלשלות הצמיחה הרוחנית האישית המקבילה להתנהלותו וצמיחתו של האילן. היטיב לבטא זאת הרב"ש: "הנה כתיב כי האדם עץ השדה. היינו כל העבודות שנוהגים באילנות שיהיו מוכשרים להוציא פירות נוהגים גם באדם. כי עד שהאדם יהיה מוכשר להוציא פירות מוכרחים לעבור עליו כל העבודות שנוהגים באילנות. ועניין פירות הוא תכליתו של האדם" (ספר "שמעתי").

בלוח השנה העברי מייצג ט"ו בשבט את מחזוריות החיים ופותח לנו צוהר לעבודה רוחנית פנימית. הזמן מוכשר לצמיחה רוחנית וכל שעלינו לעשות הוא רק לרצות ללמוד את המורשת הנפלאה שהותירו אחריהם המקובלים. אם חשקה נפשכם לטעום מעט עולמות רוחניים לא חייבים להיות מקובלים - כל שתצטרכו הוא לקיים את סדר ט"ו בשבט כפי הבנתכם. מפות לבנות מעוטרות בפרחים, פירות אהובים ויין משובח שירחיב את הדעת. יחד בלב שמח תוכלו ללמוד קטעי מקורות, שירה מודרנית וספרות עכשווית הנוגעים לקשר שבין האדם לטבע והם אלה אשר יעוררו בכם את החוויה שבין רוחניות לתמרים. כל הכלים ניתנו לנו והשעה יפה לצאת לדרך מרגשת למיצוי עצמי שבסופה נוכל לחוות את טעם ומטרת החיים.

יצחק אהרון הוא איש קבלה, ראש מרכז "חכמה"