כשאחד מקלפי יסוד האוויר מופיע בקריאה, זהו סימן לכך שעלינו לעבור שיעור. השיעורים בחיינו הנם תהליכים חשובים שבזכותם אנו לומדים הרבה, אולם החדשות הרעות הן שברוב המקרים, השיעורים של סדרת האוויר אינם שיעורים נעימים והם שיעורי חובה, כך שככל שנברח מהם או נסרב להבין אותם, כך כוחן של החרבות יתעצם ואנו נסבול יותר.
אם נתבונן בתמונות של סדרת החרבות נראה מראות לא נעימים: לב שבור, דאגה, פחד, כאב ועוד. במחשבה ראשונה, אולי בכלל עדיף לנו בלי סדרה לא נעימה זו, אולם זה אינו נכון, כיוון שהכאב והקושי שקלפים אלו מייצגים, יהיו פעמים רבות המזרזים של תהליכים בחיינו, ובלעדיהם - בלי האתגרים ואפילו הכאב - לא נתפתח רוחנית.
ברוב המקרים אדם שחייו זורמים ורגועים, ללא אתגרים, יתקשה להתפתח רוחנית, כיוון שלא יהיו לו הגירויים המספיקים לכך, והשיעורים בחיים יבואו כדי לעזור לו להתעורר. לכן, למרות הכול, צריך להבין שיש צד חשוב בסדרה זו, והכאב והקושי לא התרחשו ללא צורך פנימי הקורא לשינוי. הקלף האחרון של סדרה זו מדגיש במיוחד היבט זה, כיוון שהוא מראה שכאן השיעור מסתיים, המסר הובן והופנם וכעת החרבות מפסיקות את פעולתן. כל שנותר לנו הוא לשקם את עצמנו ולהתחיל דף חדש.
עשר חרבות הסיפור המיתולוגי
כדי להבין את סוף הסיפור, עלינו להבין איך הסיפור התחיל ולשם כך עלינו לחזור אחורה, לא לסיפור מלחמת טרויה, כי אם לתחילתה של השושלת של אורסטס. שושלת מפוארת אך מקוללת המתחילה בבן האנוש הראשון של זיאוס טאנטאלוס. את טאנטאלוס האלים כיבדו, אהבו ונתנו לו יחס כפי שאף בן תמותה של זיאוס לא קיבל. הוא היה חביב האלים, והורשה להיכנס לאולימפוס ולשתות כאוות נפשו מנקטר האלים, השמור לבני אלמוות בלבד.
אך טאנטאלוס לא החזיר לאלים באותו מטבע. יום אחד זימן את האלים למשתה אצלו בארמון ועשה מעשה נפשע, ובמקום בשר בקר, כיבד אותם לא פחות מאשר בבשרו של בנו, אותו הוא רצח קודם לכן. כה חצוף ויהיר היה טאנטאלוס עד כדי שלא עלה בדעתו שייענש על חטא שכזה, אך כאן הוא טעה טעות מרה.
האלים עזבו את ביתו. את עונשו הוא כמובן קיבל, אולם חטאו היה כה חמור שהוטלה על אתנה, אלת הצדק, המשימה לדאוג לספר לכל צאצאיו כי קללה רובצת על ביתם: גורל אכזר להם והוא להיהרג על-ידי בני משפחתם. בכל דור הייתה מספרת אתנה את דבר הקללה למלך, בכל דור ביהירותו שלח אותה המלך כלעומת שבאה, ובכל דור מתוארים מעשי רציחה ומוות שלא יביישו אף סרט אימים עכשווי.
עונשו של טאנטאלוס, אגב, היה לעמוד לנצח בבריכה בשאול ובכל פעם שחש צמא והתכופף כדי לשתות ממימיה המתוקים היו המים נסוגים ונעלמים. על שפת הבריכה היו עצים עמוסים בפירות נפלאים, אך כל פעם שהושיט את ידו כדי לקטפם, הייתה נושבת רוח ומרימה את הענף אליו ניסה להגיע. כך נגזר עליו לכפר על מעשיו הנפשעים בצמא, ברעב ובתשישות לנצח.
האחרון בשושלת אותו פגשה אתנה, היה אטריאוס, שאותו פגשנו בקלף שתי חרבות. כשסיפרה האלה לאטריאוס על קללת ביתו, עשה מעשה שונה ואמיץ. הוא ויתר כליל על ממלכתו, הוריש אותה לבנו ונסע לטרויה לחיות בשלום את שארית חייו. בסופו של דבר גם הוא נהרג במלחמת טרויה. חץ תועה פגע בו והרגו, חץ שנורה בשוגג על-ידי בנו אגממנון.
אורסטס, הגיבור שלנו, סבל במשך שנים רבות. שלושת הפוריות רדפו אותו, אך הוא ראה בסבלו הגדול ברכה והרגיש כי בדרך זו הוא מכפר על רצח אמו. הוא רצה לכפר על מעשיו וקיבל את סבלו באהבה. אך בחלוף השנים הרגיש אורסטס כי הוא מיצה את דינו וכיפר על מעשיו ולכן חזר לאפולון כדי לבקש ממנו עזרה. שם הזכיר לו אורסטס כי אפולון היה זה שהורה לו להרוג את אמו וכי הוא זה שהבטיח כי דבר לא יאונה לו וביקש שיעזור לו.
אפולון לקח את אורסטס לאחותו אתנה ושם ניסה האל להגן על אורסטס ואמר: "על-פי הוראה שלי הרג אורסטס את אימו, אם יש מי שצריך לתת את הדין - אני הוא זה שצריך להיענש". אולם כאן קטע אותו אורסטס, ביטל את דבריו ואמר: "לא אפולון רצח את אימי, כי אם אני הוא זה שעשה את המעשה. לכן", הוסיף, "אני הוא זה שצריך לתת את הדין, ואני לוקח אחריות מלאה על מעשיי. אלא", המשיך וטען, "מעבר לכך שלא הייתה לי ברירה, אני מרגיש כי ריציתי את עונשי, עונש חמור שגזרתי אני על עצמי. כל שאבקש הוא משפט דין וצדק".
אתנה התרשמה מאד מהמלך הצעיר, מכנותו, מהעובדה שבשונה משושלת המלכים שהיו לפניו, הוא לא היה יהיר ועז פנים, ומהעובדה שהוא לקח על עצמו עונש קשה כל כך. לכן, לא רק ששכנעה את הפוריות לקבל את טענותיו ודאגה שהן תזכנה אותו, אלא שהסירה את הקללה מעל ביתו. עכשיו יוכל אורסטס לחזור לביתו ולשקם את חייו ואת ממלכתו.
עשר חרבות: השקט שלאחר הסערה
הארכיטיפ של הקלף
פירוש הקלף עוסק ברעיון של השקט שלאחר הסערה, ומפריד בין שני מצבים אפשריים בקריאה. הראשון, בו השואל עבר קשיים ומכשולים ובמקרה זה הקלף מבטיח דף חדש. השני, בו השואל מתעלם מקשיים או מכשולים אפשריים ונכשל, אך מראה שכשלון זה נחוץ כדי ללמוד שיעור ולהתפתח.
פעמים רבות, כשיוצא קלף זה בקריאה, נבין כי השואל צריך ללמוד את השיעור בדרך הקשה וארכיטיפ הקלף מסביר מדוע. את הארכיטיפ אנו נפגוש במצבים בהם אנו מסרבים לראות מה אנו עושים לא נכון, היכן אנו טועים. זהו ארכיטיפ המתעורר פעמים רבות בחיינו, כיוון שפעמים רבות אנו מתקשים להבין את השיעור העומד מולנו. כשארכיטיפ זה מתעורר, תהיה לנו הנטייה להתעלם מקשיים, להסתבך, להיפגע וללמוד בדרך הקשה, דרך מכשולים וקשיים. פעמים רבות, רק כשאנו נמצאים במשבר, רק כשקשה לנו, רק אז אנו באמת לומדים ומתפתחים.
בקריאה
הקלף עשר חרבות הנו אחד הקלפים היותר שנויים במחלוקת בחפיסה. חלק יגידו שהוא קלף של סבל, כשלון וחורבן וחלק יגידו שאחרי הקושי מגיעה הצלחה הבאה לאחר שיקום. דעתי היא שכולם צודקים כיוון שיש בקלף הזה גם את הכישלון, גם את הסבל וגם את היכולת של השואל להשתקם.
כיצד זה ייתכן? ובכן, זה תלוי בשואל ובאיזה שלב של הקלף הוא נמצא.
לקלף עשר חרבות יש כרונולוגיה קבועה והיא: ראשית אנו עושים טעות. לאחר מכן, אנו סובלים ולומדים את הלקח. ובסופו של דבר, אנו יכולים להתחיל פרק חדש בחיינו.
בהקשר הזה חייבים לוודא באיזה שלב אנו נמצאים לגבי נושא השאלה: בדרך כלל כשאנו מקבלים את הקלף כבר סבלנו והבנו את הלקח ואנו יכולים להתחיל דף חדש בחיינו. אך לפעמים אנו מקבלים את הקלף למרות שטרם סבלנו. במקרה הזה עלינו בכל זאת ללמוד את השיעור הקשה, לסבול ולהפיק לקחים ורק אז נוכל להתקדם לשלב הבא.
כך למשל אם יבוא אלינו בחור וישאל: "האם אני אתחתן עם הבחורה שאיתה אני יוצא?", התשובה תלויה בעברו של השואל. אם הוא יספר לנו שלדעתו זה בטוח יקרה כיוון שהוא תמיד היה סוג של דון ג'ואן וכי הוא מסובב את הנשים על האצבע הקטנה, הרי שמובטחת לו "הפתעה" לא נעימה, "הפתעה" שתלמד אותו לקח. הם לא יתחתנו, אבל הוא לפחות יהיה מוכן למערכת יחסים אמיתית בסיבוב הבא. מצד שני, אם הוא יספר לנו כמה הוא סבל ממערכות יחסים עד כה, כמה הוא ניסה וכמה פעמים ליבו נשבר, הרי שהחדשות הן טובות: הפעם הזוגיות תחזיק מעמד והוא יהיה מאושר.
חשוב להבין כי יש מקרים בהם רק ניסיון כואב מלמד אותנו את השיעור וזהו בדיוק המצב המיוצג על ידי עשר חרבות. כאמור, חשוב לזכור כי הניסיון הכואב אותו נעבור לא יהיה לשווא ובזכותו נלמד שיעור חשוב שיעזור לנו להתקדם ולהתפתח. במקרה הזה עלינו לכוון את התיקון למזעור נזקים של השיעור.