וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

ציפורי הנפש

גילבר דיין

6.1.2011 / 13:55

הציפורים לא מפסיקות ליפול מן השמים אל מותן - מה זה אומר עלינו, בני האדם? במקום שבו המדע חסר אונים, הרוח משמיעה את קולה

כשבאים להסביר תופעות, כל אדם בא ממקומו. הילד ידבר בשפתו והמבוגר בשפתו, האישה בשפתה והאיש בשפתו. המדען ידבר "מדעית" ואיש הרוח ידבר "רוחית". פעמים רבות כל כך אנשים מרקעים שונים מדברים על אותו הדבר מבלי שהם שמים לב לכך.

בני האדם אהובים בבריאה. ועם זאת גם המקקים אהובים בבריאה. ייתכן שבני האדם אינם אוהבים את המקקים כל כך, משום שהם אינם מבינים את השירות של עובדי הזבל הקטנים הללו, אבל אלו וגם אלו אהובים – מקטן ועד גדול – וכולם נחוצים.

אהובים על ידי מי בדיוק? אנו שואלים. אהובים על ידי הבריאה... אך מי זו "הבריאה" הזו לעזאזל? ובכן, הבריאה היא הכול... והבריאה הזו אוהבת את הכול. אהבה היא הדרך היחידה שהיא מכירה להבטיח את קיומה הלאה. שכן, ביום בו משהו באמת אינו אהוב עוד, הוא מוקע החוצה.

במילים פחות ניו-אייג'יות, כולנו כאן לצורך. כולנו כאן משרתים. העולם כולו כמכלול. יש טעם ודבר בכל דבר ובכל פרט. מן האבן הקטנה ועד גדול ההרים. מן הווירוס ועד הגז.

והנה, יש משהו באדם שכמו מנסר את הענף עליו הוא יושב.

איך זה קרה לו? איך קרה לאדם שהוא כמו מפריד עצמו מן הבריאה המקיימת אותו? האם באמת גורשנו מגן העדן או שמא ברחנו מהבית, בעזות מצח של ילד נועז? הייתכן שרצינו לעמוד בעצמאותנו, סיבה מבורכת למדי, אך כאילו מתוך מיאוס אמרנו "די לנו מהורים וממחנכים"? וכך, על הדרך, אומנם גדלנו והרגשנו כבירים לרגע, אך רק כדי למצוא עצמנו לפתע בתחושת בדידות נוראה?

לכונן יחסי קח ותן

האם ייתכן שעל גבי תחושת הניכור הזו, אנו עומדים היום לפי תפישתנו באמצע היקום כאילו אנו לבדנו, וחור נפשי זה כמו מטריף את דעתנו, שנה אחרי שנה ועשור אחר עשור?

האם ייתכן שבשם אותו פצע עמוק אנו עושים בתוך ביתנו שלא מתוך אהבה אלא בפחד? האם ייתכן שאותן ציפורים ודבורים נסות מן הכדור הזה וכאילו אומרות לנו - תעשו מה שאתם רוצים, אנחנו כבר לא יכולות עוד?

בשמחה יתנו בעלי החיים מבשרם, בשמחה יתנו מחלבם, אך האם ייתכן שעלינו לכונן עמם מחדש יחסים של קח ותן להבדיל מיחסי תן בלבד?

איש המדע ימצא בוודאי הסברים רבים אחרים לתופעות הללו. המדע כדרכו עוסק במתן הסברים למצוי כבר לנגד עיניו. טובה שפתו, שהיא קובעת סטנדרטים של מצוינות. טובה שפתו שהיא אוניברסאלית. טובה שפתו עד לאותה נקודה חמקמקה, אשר לעד תהיה חמקמקה ובה הכירו גדולי אנשי המדע והרוח גם יחד. אותה נקודה לעד תהיה שורש שורשי השורשים, נקודה אשר לעד אין להשיגה אלא בקפיצת אמונה ובהתנסות.

טובה שפתו של המדע עד לנקודת ה"למה", אשר מאחוריה לעד ה"ככה" הרוחני.

ביום בו תתאחד אותה רוח עם הדעת, ביום בו יאוחה הלב המפולג, ביום בו איש הדעת ואיש השיר ידברו שפה אחת, ייקל לנו להבין תהליכים גלובליים ממין זה שמתרחש כעת עד שורשם, ולהניח את עצמנו, אכן לראשונה, בעמדת בחירה של ממש.

או אז נמצא סוף כל סוף את הדרכים הנכונות לכבד את סביבתנו, את אותו ענף שאנו יושבים עליו. ולא נאלץ – לא במישרין ולא בעקיפין - להבריח מכאן ציפורים ודבורים, וכל טוב הארץ, אשר נראה כי מואסת בזעקה.

נהיה מבורכים לאחד, ונהיה מבורכים בהולמות.

***

גילבר דיין מטפל ברפואה סינית למעלה מעשור, ומשלב בעבודתו שיטות הילינג והדרכה תודעתית כדוגמת 'העבודה' לביירון קייטי, עץ החיים לקבלה היהודית ועוד. מלווה אנשים ועסקים בתהליכים אישיים ומקצועיים, מתקשר ומנחה קבוצות תקשור במרכז הארץ לפי שיטת "חיבור למודעות על".

  • עוד באותו נושא:
  • מוות

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully