תקשור מאוזן לאוזן

זה מצחיק. אנחנו שוכחים לנשום (אוויר), אנחנו שוכחים לאכול (אדמה), שוכחים לשתות (מים) ושוכחים לשמוח (אש). אנחנו מפריזים בדיבור (אוויר), אנחנו מפריזים בהיקשרות לרכוש, למצבים ולאירועים (אדמה), אנחנו מכונות של דרמה (מים); אנחנו שורפים ונשרפים.

אחד ממוריי לרפואה סינית לימד אותי פעם ש"מאוזן" זה הקו הזה שמופיע על המוניטור בקומת המרתף של בית-החולים, כששומעים את הטוווווו והרופא התורן קובע את השעה. "סיבת המוות", הוא יאנח בקול סמכותי "היא דום לב".

אז בואו נודה על האמת: אין איזון, ולא יהיה איזון, כל עוד נחגוג את החיים. החיים זה חוסר איזון אחד גדול. מה כן? יש ניסיון תמידי להתאזן, או שאין ניסיון כזה, ואז באמת מה שנשאר זה רק להתפלל.

המתקשר הנאור מודע בהחלט לחוסר האיזון התמידי, מתאזן ויוצא מאיזון, מתאזן ויוצא וחוזר חלילה. ואת כל הלהטוט הזה הוא מקיים כאשר הוא מחובר לשיעור או לתנאי הראשון, שמצוי מעבר לכלל האלמנטים (אש, אוויר וכולי), מעבר למאוזן או ללא-מאוזן.

אם כבר אנחנו במקום שכולו גילוי לב, הרי שכדאי לומר שאין באמת אלמנטים... זהו רק מודל. הסינים הקדמונים חשבו ביין ויאנג או בחמש פאזות ובמודלים אחרים. במקומות אחרים בעולם המציאו למשל את המודל "חי-צומח-דומם". ישנם כל מיני מודלים, בכל מיני רמות, וכולם מנסים להמשיג את הבלתי מושג... (אם יש לנו מושג זה עדיין לא אומר שהבנו משהו).

אבל האור הוא אחד, מאפשר את כל המודלים ואת כל התיאוריות ואת כל התורות ואת כל צורות החיים, לרבות הצומחים והדוממים, ואת כל המחשבות ואת כל הרגשות ומעבר להם כולם גם יחד. וניתן לחוות אותו במישרין.

אמנות החוויה הזו נקראת לפעמים מדיטציה. תמלול החוויה הזו, כאשר אדם משוכלל די הצורך להבחין בין רמות שונות של אור במצבן המופשט, אפשר שנקרא לו "תקשור".

תקשור הוא איזונו של הבלתי מאוזן.
תקשור הוא הפיכת המופשט לצרוף.
תקשור משול ליכולת לתרגם את השקט לדברים.

השיעור הראשון אם כך אינו תקשור... השיעור הראשון הוא היכולת לשהות בממד המדיטטיבי. התקשור הוא השלב הבא אחרי המדיטציה. הוא אומנם תלוי בה, אך נטול פרישות או סגפנות. תקשור הוא שיתופו של האור עם האחר.

אין הכוונה לטכניקת מדיטציה כזו או אחרת, שכן ישנם מתקשרים דגולים שלא מסוגלים לשבת בשקט על התחת יותר משלוש שניות, אבל הם כן מסוגלים - בין אם באופן טבעי ובין אם פיתחו את היכולת הנ"ל - לאפשר את אותו קשב עמוק (נטול המאמץ וההכרחי) בלי להתערב עם רצונותיהם "שלהם", בפרט "הרצון לעזור", נניח, למי שמתקשרים בעבורו.

להבדיל מ"ריכוז" או טכניקה לחוצה כזו או אחרת, אנו למעשה מדברים על הדממה עצמה אם תרצו. אותו כאן ועכשיו אינסופי, אותו "ריק", מבפנים ומבחוץ, בדומה לנייר הלבן שבין אות לאות וברקע כל האותיות כולן.

כל אחד יכול לתת עיצות. כמעט כל אחד יכול לכווץ את המצח. המתקשר מן האור הוא כמו ההוביט אשר זוכר תמיד שעיצה היא דבר הפכפך ביותר והוא משתדל להימנע ממנה כמו מטורנדו סוער או מרעידת אדמה, מצונאמי גועש או משריפת ענק.

היו מבורכים, מתקשרים ומתקשרות מכול קצוות הקשת, מבורכים מלשון 'לכרוע ברך', לאור האחד שאינו מפונה מדבר.

גילבר רובננקו-דיין מטפל ברפואה סינית למעלה מעשור, ומשלב בעבודתו תקשורים, שיטות הילינג והדרכה תודעתית כדוגמת 'העבודה' לביירון קייטי, עץ החיים לקבלה היהודית ועוד. מלווה אנשים ועסקים בתהליכים אישיים ומקצועיים, מתקשר ומנחה קבוצות תקשור במרכז הארץ לפי שיטת "חיבור למודעות על".

מפגש המבוא הבא ללימודי תקשור בהנחיית גילבר יתקיים ב 6.1.11