ביהדות קיימות מצוות "לא תעשה", שהן בבחינת ייהרג ובל יעבור. לאחר שהעליתי בחלקו הראשון של המאמר את האיסור החל על עבודה זרה, אדבר הפעם על שני איסורים נוספים: גילוי עריות ושפיכות דמים.
גילוי עריות
בכלליות רבה, מקובל להגדיר גילוי עריות כביטוי למגע מיני אסור בין קרובים מדרגה ראשונה ("איש איש אל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערווה...") . התפיסה ההלכתית המלמדת על קדושה בחיי המיניות גוררת אחריה הצבת גבולות ברורים בין מותר לאסור בדרך ליצירת אחדות אינטימית בין בני האדם. בכל החברות האנושיות חל איסור גורף על גילוי עריות ואין חברה שבה מותרים יחסי מין בתוך המשפחה. לאורך התקופות לימדו חכמי הקבלה כי מיניות ביסודה היא ערך נשגב ומקודש, ולפיכך יש לראות בה ביטוי להשלמה רוחנית ולאחדות גופנית היוצרים אינטימיות עדינה ההופכת שניים "לאחד" שלם, כנאמר: "והיו לבשר אחד...".
אולם, במקום שבו התשוקה המינית רואה בזולת אמצעי וכלי לסיפוק יצרים, מסתלקת לה אהבת האדם הכנה ותופסים את מקומה יחסי חטא מגונים היונקים חיותם מהרהורי עברה ותאווה בהמית. פרט לעובדה המדעית המלמדת כי הולדה בין קרובים עלולה ליצור בעיות גנטיות ומומים, דבר שעלול לפגום בשרשרת האבולוציה, חכמת הקבלה מבארת כי גילוי עריות נוגע בראש ובראשונה בקדושת כבוד האדם ומי שחוטא בעניין זה פוגם מהותית בנזר הבריאה. הוא פוצע את הרבדים העמוקים ביותר במבנה הנפש, פצעי מוות מדממים עד כדי אובדן כל סיכוי לטעם ולמשמעות החיים.
שהרי חכמי הסוד לימדו כי מוות בהגדרתו הרחבה מתרחש בעוצמות וברמות שונות, אך מוות רוחני פנימי שנגרם כתוצאה מגילוי עריות הוא בלתי ניתן לשיעור משום הלהבה הצורבת שלעולם תבער בנשמה ותכלה כל חלקה טובה.
איסורי העריות הם הצד הנגטיבי של קיום המשפחה כקבוצה אנושית רב דורית מבחינה ביולוגית ופסיכולוגית כאחת. הם מחייבים את ריסון הפעילות המינית בתא המשפחתי רק לאיש ולאישה הנשואים זה לזה, שהם יסודה של המשפחה. כך שללא חוקי העריות לא היה קיום למשפחה האנושית. מי שחוצה את הגבולות המוגדרים מחסל כל אפשרות לכינון מערכת יחסים בריאה ואינטימית בין בני המשפחה ופוגע פגיעה אנושה בנפש ובצלם האדם.
עוד בוואלה!
שפיכות דמים חייו של רוצח
"שופך דם האדם באדם דמו ישפך..." (בראשית ט', ו'). כידוע, ביהדות מייחסים ערך רב ונשגב לקדושת החיים. הציווי "לא תרצח" המופיע בעשרת הדברות מהווה אבן יסוד עיקרית במכלול הערכים היהודיים בפרט ובתרבות האנושית בכלל. אין חברה אנושית מתוקנת, מוסרית וערכית המתירה את דם האדם כלאחר יד כחלק מתפיסת עולם. לפיכך אנו למדים כי שפיכות דמים ( בשונה מחיוב דין מיתה) מבטאת הפרה בוטה של הציווי האלוקי בהגדרתו הפשוטה והמפורשת.
תורת הקבלה רואה בנשמת האדם את הממד האלוקי הנשגב והנעלה ביותר, ובחיי העולם הזה - המשכיות טבעית מחיים קודמים (גלגולי נשמות). היטיב לבאר זאת האר"י הקדוש בספרו שער הגלגולים: הוא מלמד כי לאדם נקבעו מטרה וייעוד עוד בטרם הולדתו ומוטל עליו ליישם בחייו את כל מה שמצופה ממנו עד להשלמת התיקון. לפיכך הוא לא יסתלק מן העולם הזה עד אשר יסיים תיקונו. לכן כל פגיעה בנפש, קרי רצח, מהווה התערבות פוגענית וישירה באיזון שבבריאה ובממד האלוקי המקיים אותה, הואיל והרוצח מונע מהנרצח להשלים את תיקונו וידיו מגואלות הדם מעידות על זלזול מופגן ביצירה המופתית והמקודשת לקב"ה יותר מכל - חיי האדם.
לאורך התקופות לימדו חכמי הקבלה כי ערך חיי האדם נהרס כאשר הוא עובר עבירה שכזו ועדיף לו למסור נפשו מתוך כבוד, ענווה ואהבת האדם מאשר להציל את חייו במחיר רציחת אדם אחר, חף מפשע. לפי גישה זו חייו של רוצח מאבדים מערכם ומטעמם ואין לראות בקיומו הפיזי כדי להצביע על קיומו הרוחני שקרס ונשלל מיד עם מועד שפיכת הדמים. כל אדם הוא עולם לעצמו, אחד יחיד ומיוחד.
אובדן חיים כמוהו כחורבן העולם, כפי שנאמר: "נברא אדם יחידי בעולם, ללמד: שכל המאבד נפש אחת מן העולם - מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת בעולם - מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא. הרי כל באי עולם בצורת אדם הראשון הם נבראים ואין פני כל אחד מהם דומים לפני חברו. לפיכך כל-אחד ואחד יכול לומר: בשבילי נברא העולם" (ספר שופטים, סנהדרין, י"ב, ג). כך הוא האדם, וזה סודו, כלומר - ייחודו של האדם בא לו משום שהאל בראו בצלמו כדמותו והעניק לו מתנת חינם - חיים!
יצחק אהרון הוא איש קבלה, ראש מרכז "חכמה"