אמונות מכשילות

הדחף האנושי האובססיבי למדוד כל פעולה במונחים של כישלון והצלחה מגביל את מרחב התנועה שלנו בחיים, ומונע מאיתנו שפיות של יצירה טבעית. התרגלנו למדוד כל דבר שאנחנו עושים במונחים של טוב ורע, להתעסק יתר על המידה במה יחשבו על זה הסובבים ולבחון האם זה יניב את התוצאות המקוות – כל אלה מונעים מאיתנו את ההנאה העמוקה שטמונה בהיענות ישירה לדחף היצירתי.

אפשר להניח שכאשר האדם הקדמון הגן על משפחתו מפני חיות טורפות, ההכרח להצליח בכך נבע ממניעים הישרדותיים טהורים ובריאים. לעתים נדמה שכאשר אנשים כותבים שיר, סיפור, או נכנסים לזוגיות, הצורך שלהם להצליח נובע מאותו מניע קדמוני ועתיק – "אני חייב להצליח, אחרת משהו רע יקרה לי". בעיניי זוהי פיקציה, זו אשליה של מחשבה שמספרת לנו שהחיים מחולקים לטוב ורע, ושאם אנחנו פועלים באיזשהו נתיב של עבודה, קריירה, משפחה או זוגיות הוא חייב להיות מושלם – כי אם לא דברים נוראיים עשויים לקרות לנו.

האמת היא ששום דבר רע לא באמת קורה גם כאשר אנחנו מתגרשים או לא מצליחים למכור יצירה שיצרנו. במובן הזה, כישלון והצלחה הם המצאה של המחשבה, כי במציאות דברים פשוט קורים. אם לא היינו שופטים כל פעולה שאנחנו עושים ומקטלגים אותה לאחת משתי האפשרויות הללו, ייתכן שהיינו מתחילים לחיות באמת. השימוש המקובל במושגים של כישלון והצלחה גורם למערכות הפיזיות והנפשיות שלנו מתח שנוצר כתוצאה מעיסוק בעתיד ומיקוד בתוצאות ובמדדי הצלחה וכישלון. כך, אנחנו שוכחים עד כמה אנחנו אוהבים פשוט לעשות, לפעול, ולהיענות למה שבוער בקרבנו ומבקש לקבל ביטוי דרכנו.

הצלחה אמיתית היא היכולת שלנו להגשים עד תום את הדחפים היצירתיים העמוקים שלנו. היא דורשת מאיתנו לגלות ולבנות איכויות של התמדה, משמעת עצמית, אמון בעצמנו, אומץ, שאפתנות והקשבה לרחשי לבנו. כישלון אמיתי מתבטא בחוסר היכולת שלנו לקחת אחריות מלאה על ההגשמה של מה שבוער בנו לעשות, אנחנו נכשלים כאשר אנחנו נמנעים לעשות את מה שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים ורוצים לעשות. כלומר, המשמעות האמיתית של כישלון והצלחה טמונה בעצם היצירה והפעולה, ואינה מתייחסת כלל לתוצאה.

הדחף האותנטי שלנו להביא לידי שלמות פרויקטים, מערכות יחסים, יצירות אמנותיות וכדומה הוא חשוב לאין ערוך – זהו הדחף האלוהי בעצמו להביא יופי לעולם. יחד עם זאת, כאשר פרויקט שיצרנו מצליח, אין זה אומר שאנחנו הצלחנו, זה רק אומר שהיינו מתואמים והרמוניים עם דחפי החיים עצמם, עשינו את הדבר הנכון בזמן הנכון, וההדהוד של זה התבטא כהצלחה. באותו אופן, לעתים פעולות שקורות דרכנו, אינן מניבות את התוצאות המקוות ואז אנחנו חושבים שנכשלנו, אך האם זו אמת?

אם נעצור רגע להתבונן בכך, נמצא את המקום בתוכנו שיודע שכל מה שיש באפשרותנו לעשות הוא לפעול בטוטאליות וללא שהיות להגשמת קול פנימי שעולה בתוכנו ומנחה אותנו ביצירת מחזה, מעשה אהבה או תבשיל חדש, ושבעצם התוצאות אינן תלויות בנו. ההצלחה והכישלון שלנו נמדדים במוכנות העמוקה שלנו להיענות באופן חד משמעי לאותה חוכמה פנימית, גם כשאיננו זוכים להערכה או כבוד מן הסובבים אותנו.

אכזבה, מרמור, אשמה וחוסר אונים הם חלק מן התחושות השליליות שמופיעות מרגע שאנחנו תופשים יצירה שלנו ככישלון. מעבר לכך, הנטייה האנושית המקובלת היא להרחיב את תפישת הכישלון ולייחס אותה לכל כולנו – מרגע שאנחנו מאמינים ש"אנחנו כישלון", הדרך להימנעות מפעולות יצירתיות נוספות קצרה מאד, וכך נוצר מעגל קסמים שלילי של הימנעות מעשייה – פחד מכישלון – שיפוט שלילי וכו'.

האמת היא שמסע החיים הוא מסע של חיוביות מוחלטת, ולכן גם כשנראה לנו שנכשלנו, שמשהו שקיווינו שיקרה לא קורה – עלינו להקשיב לעומק ולבחון מה נוכל ללמוד מההתרחשות על עצמנו, על היצירה עצמה ועל החיים. הדרך להתעלות מעבר למושגים של כישלון והצלחה היא לזכור שיש כאן תנועה אחת של חיים שנעה בדרכים מסתוריות ומורכבות לעבר התפתחות, ברגע שאנחנו נעשים ערים לכך, אנחנו מבינים שתפקידנו במסע ההתפתחותי הוא לנוע ולהקשיב ככל יכולתנו לדחפים האותנטיים שעוברים בנו, להגשים אותם ללא מעצורים וללא תנאים.

הפחד מכישלון טומן בחובו את אחד הקשיים הגדולים ביותר בחיינו והוא המחסור המתמיד באנרגיית פעולה. מתוך כך, אנחנו מתייאשים מהר מידי ונמנעים מפעולות יצירתיות שדורשות עבודה סיזיפית וקשה. אותו פחד משתק אותנו, מספר לנו שאנחנו לא מספיק טובים, שאין לנו סיכוי, שעדיף שנימנע מלפעול בכלל, שאנחנו חלשים וחסרי אונים ושכולם יותר טובים מאיתנו. כל עוד אנחנו מזוהים עם הפחד מכישלון, אנחנו נכשלים כישלון חרוץ בלהיות אנחנו.

עלינו לגלות את השקר והאשליה שבעצם הגדרת הכישלון ולשאוב אנרגיית חיים ופעולה מתוך הרצון העמוק והבלתי נשלט להיות מי שאנחנו באמת. ההצלחה המשמעותית ביותר שלנו היא הכניעה המתוקה למהותנו האמיתית, והיא דורשת מאיתנו לנצח שדים רגשיים ופסיכולוגיים שמספרים לנו שאנחנו צריכים חיזוקים. היא מעמתת אותנו עם הצורך להיות מקובלים חברתית, ולצד אלה היא נתיב הכרחי לחיים אמיתיים וטבעיים שנובעים מחיבור לעצמנו.

בחנו דרך כתיבה או הגות איזו פעולה יצירתית מבקשת להיוולד דרככם, בעוד מחשבות על כישלון והצלחה מפריעות לה לקרות. כתבו אותה על דף.

חושו את המקור העמוק והמסתורי שמתוכו היא הגיחה. עצמו עיניים וראו אותה קורית לנגד עיניכם, דמיינו אותה בשיא פריחתה, שימו לב לתחושות, תמונות, רגשות ומחשבות שנלווים אליה.

בנקודה הזו יש ביכולתכם לקבל החלטה מודעת להתעלם ממחשבות על הצלחה וכישלון, מתוך ההבנה שהם אשליה מוחלטת. כרתו ברית ביניכם לבין עצמכם למלא אחר אותה קריאת מעמקים ולהגשימה עד תומה.

ברית זו תהיה לכם לעזר ותשמש כאור, כמדריך פנימי שילווה אתכם בתהליך היצירתי. תוכלו לומר את המשפט: "אני מתחייב בפני עצמי ובפני החיים להגשים עד תום את הפעולה היצירתית הזו שמבקשת להתבטא דרכי".

דורית בר היא מנחה בכירה בשיטת האור הלבן ובטכניקת השאלה, מדריכה יחידים וקבוצות להתפתחות אישית ורוחנית בנתיב 'חכמת חיים – פתרונות חדשים לבעיות ישנות', מאמנת אישית ועסקית, בוגרת לימודי פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית טיפול משפחתי וזוגי, זמרת ומנחה ערבי 'בהקטי' – שירה וכתבים מקודשים.

קורס 'חכמת חיים – פתרונות חדשים לבעיות ישנות' נפתח בת"א ב- 25.1.11 ובגבעת אולגה ב- 16/1/11 (מפגש היכרות ב- 9/1/11).