אל תאמינו. בבקשה אל תאמינו. וגם אל נא תטילו ספק. פשוט צאו לשטח, בדקו וראו במו (שלוש) עיניכם כיצד אנחנו מסתובבים בינינו לבין עצמנו וטוענים אחד את השני מדי יום ברטיטות שונות ומשונות. כמעין משדרים ומקל?טים מהלכים אנחנו, מדביקים זה את זה בשמחה או בפחד, ברעיון מקדם או ברעיון מטרפד, בריחות מקרבים או דוחים, במראות מצודדים או מבעיתים, בצלילים לרוב תקשורים המתפשטים בינינו כלהבות. צאו וראו: כל בעלי החיים - ובכלל זה הצומח והדומם! - מסוגלים לקלוט ולשדר.
אפשר שנקרא לחילופי הדברים שבינינו שפה, אנרגיה, תדרים, קרינות אלקטרו-מגנטיות או מופלטות - מה זה משנה? זו תמיד אינפורמציה, והיא ניתנת לקליטה ולשידור. גם העבה והגס שבאדם מסוגל לחוש את הפחד והסלידה או את האהבה ומאור הפנים שמפגין מולו יצור זר לגמרי, יהיה אשר יהיה. המתקשר המשוכלל הוא מי שחידד יכולות אלו לדרגה של אמנות. הוא מסוגל לקלוט ממרחק רב ולשדר למרחק רב. הוא מסוגל להבחין בין, נאמר, תחנות רבות, שחלקן חורגות מגבולות כדור הארץ או לכל הפחות מטווח התדרים והרטיטות שרובנו קולטים, ולהתביית עליהן.
המתקשר המשוכלל הוא זה שיודע להחזיק תדר. או במילים פחות ניו-אייג'יות, הוא מסוגל להישאר בנושא המתוקשר ובאיכות הנושא לאורך זמן ניכר ובאינטנסיביות הראויה לו, בלי לאבד ממנה ו/או לקפוץ לתחנה אחרת, בתוך שהוא נפתח - תוך כדי התקשור עצמו - אף מעבר לגבולות התפישה שלו עד הנה, עד מעבר למה שידע אודות הנושא עד לרגע התקשור. וזה אולי אחד הדברים שהכי מדהימים אותנו, מתקשרים ומתוקשרים גם יחד.
השראה, מוזה או האחים גטניו
אלברט איינשטיין, לצורך העניין, היה מתקשר גדול. גם וולפגנג אמדאוס מוצרט מפורסם עד היום בתקשוריו, אפילו שחלפו למעלה ממאתיים שנה מאז שנטמן באדמה. אנחנו אולי לא רגילים לחשוב עליהם ככאלה, אבל זה בדיוק מה שהם היו. הם תקשרו, אם תרצו, את תדר המדע ותדר המוזיקה בהתאמה. מוצרט - להבדיל מאיש "רגיל" או אולי מוטב מעתה "מתקשר חובב" - שמר על התדר ועל האינטנסיביות הראויה לו. מרגע שנכנס לתיקשור (מי שעדיין רוצה לקרוא לזה השראה, מוזה או האחים גטניו, מוזמן כמובן), הוא לא קפץ פתאום לתדר ה- "מה אני צריך לקנות מחר במכולת". מן התו הראשון ועד האחרון בכל סימפוניה ובכל סונטה, אנו מזהים - הלוא זה ברור: זהו מוצרט.
החובבים, שהם רובנו, קופצים מנושא לנושא, בורחים ומאבדים פוקוס, הולכים לאיבוד בתדרי היומיום אשר המנעד שלהם מצומצם, וכל זאת פשוט כי אינם מיומנים דיים. לעומתם, יש הנולדים מיומנים מאוד, ויש אחרים המתקשים לתקשר במשך כל חייהם (כאותם אלה שגם טסט עשירי לא עוברים). אבל כמרבית היכולות והכישורים - רוב רובנו אי-שם באמצע, מפתחים ומתפתחים בהתמדה באמצעות שיעורים ולמידה, אם בכך נבחר.
אפשרויות חדשות שמחוץ לקופסה
אנשים שאינם חושבים על עצמם בדרך כלל בתור מתקשרים, הבאים למשל לשמוע תקשור ממתקשר ידוע, כדי להתייעץ אולי, כדי להתרשם מהמידע שיורד אצלו וכולי, בדרך כלל נגנבים לגמרי, משום שנוסף לעובדה שפגשו זה עתה אדם שיכול להחזיק תדר בלי להתבלבל - דבר מפתיע לכשעצמו וזאת כאמור כה בשונה מהם - הרי שהוא גם עוסק בדרך כלל בנושאים שהם עצמם לא נוהגים לעסוק בהם.
כן, זו כנראה עסקת חבילה: המתקשר המשוכלל, נוסף על בהירותו המתודרת, עשוי לעסוק במשהו גבוה יותר או עמוק יותר. הוא יקדם נושאים חדשניים או לכל הפחות גישות חדשניות ואפשרויות חדשות שמחוץ לקופסה.
ובינינו, מה הטעם אם לא? האם לא לשם כך ממילא נעמדים בחזית כל הממציאנים, אנשי הרוח, המדע, האמנות וכולי, בשעה שאנו טרודים בהתעסקויות היומיום שלעתים כבר לעוסות לעייפה? האם לא לשם כך התברכנו כולנו ביכולת זו, להצעיד עצמנו הלאה, יחד או לבד, אל מחוזות חדשים ורעננים בעולם חוויה?
בכתבה הבאה נעמיק את חקירתנו בדמיון ובשוני בקרב המתקשרים הרבים למיניהם. נבחן מה בין הטהור לעכור אצל מתקשרים משוכללים וחובבים גם יחד.
גילבר רובננקו-דיין מטפל ברפואה סינית למעלה מעשור, ומשלב בעבודתו תקשורים, שיטות הילינג והדרכה תודעתית כדוגמת 'העבודה' לביירון קייטי, עץ החיים לקבלה היהודית ועוד. מלווה אנשים ועסקים בתהליכים אישיים ומקצועיים, מתקשר ומנחה קבוצות תקשור במרכז הארץ לפי שיטת "חיבור למודעות על".