מן אללה

"העבר והעתיד מסתירים את האלוהים מעינינו. העלו את שניהם באש." (פתגם סופי)

באחד מספריו כותב אושו שאם אנו מתלבטים לגבי שתי אפשרויות, הדרך הנכונה לדעת מהי האופציה הנכונה היא לסרב לשתיהן. אם כשנסרב לאחת האופציות, נרגיש תחושת החמצה – אז נדע שזו האופציה הנכונה. זה אולי נשמע לכמה מכם רעיון מופרך, כי הרי סביר שאם נעשה דבר שכזה נאבד את שתי האפשרויות, אך מצד שני מה עושים כשלא יודעים להחליט? הרי אם לא נחליט, נאבד בכל מקרה את שתי האופציות.

יש משהו בתהליכי החשיבה שלנו שרוצה ודאות, רוצה לדייק, רוצה לדעת שזה הדבר הנכון. אך זה לא תמיד אפשרי. לא מפני שאנו לא יכולים לנתח את המצב היטב, או לבחון נכון את המציאות, אלא מפני שהעתיד, המקום אליו אנו הולכים אינו באמת קיים, ולפעמים אין באמת דרך לדעת איזה פתרון מוביל לתוצאה טובה יותר.

בואו נתבונן למשל בדנה (שם בדוי) שיוצאת עם יוסי. הם יוצאים שנה וכבר גרים יחד, אך היא לא בטוחה שנכון לה להיות אתו. מצד אחד בכל זאת יש שם משהו, והיא חושבת שאולי אפשר להפוך את הקשר למה שהיא רוצה, אך מצד שני הקשר דורך במקום די הרבה זמן. בנוסף, אם היא תעזוב עכשיו זה אומר שהיא חוזרת למעגל הרווקות: אתרי הכרויות, דייטים וכדומה והיא ממש לא רוצה לחזור למקום הזה. מה עושים?

הבעיה היא שדנה, כמו רבים מאתנו, שבויה באשליה הקיימת בעתיד ובעבר. היא מחפשת פתרון אידיאלי, מציאות בה העתיד ייראה נפלא, וחוששת מהעבר שהיה. אך דבר אחד היא מפספסת – את ההווה, את העכשיו. הבעיה של דנה כבר קיימת כמה חודשים ומה היא עשתה בחודשים האלו? כלום! היא ישבה על הגדר ונתנה לחיים לחלוף. ובכל יום שעבר היא רק נתנה לעצמה לשקוע עוד ועוד והדילמה לא חלפה, היא רק החריפה. העתיד לא נמצא בעוד כמה ימים, שבועות, חודשים או שנים. העתיד נמצא בפתרון שאולי יגיע, הוא נמצא עכשיו וההחלטה שעליה לעשות צריכה להיות קשורה לעכשיו.

אך מה עושים כשאין פתרון? כשכל האפשרויות שקולות?התשובה היא שלא תמיד אנו צריכים לעשות בחירות מושלמות ופעמים רבות הפעולה עצמה, התנועה קדימה, היא הדבר החשוב ורק פעולה, תהיה אשר תהיה, היא הדרך היחידה להתקדם לעבר האמת.

ומה יקרה אם נגלה שטעינו? לשאלה זו יש שתי תשובות ושתיהן חיוביות. קודם כל אם נגלה שטעינו מצבנו טוב, כיוון שזהו סימן שאנו יודעים עכשיו בוודאות מהי הבחירה הנכונה. דבר שני, עכשיו כשאנו יודעים מהי הבחירה הנכונה, נפעל כדי לתקן את הטעות.
העתיד הוא אשליה, ואנו מפסידים רק במושגים השגויים של הזמן בהם אנו שבויים, כיוון שההפסד נמצא בדמיון שלנו. בזמן הווה אנו פועלים, וכל עוד אנו חיים בזמן של הווה, כל עוד אנו פועלים אנו לא מפסידים דבר.

בקלף הקודם החליט אורסטס שלא להחליט. שבועות חלפו, ולמרות המנוחה וההמתנה, אורסטס לא מצא פתרון לדילמה שלו. לבסוף הבין שעליו תחילה למצוא את זה שיוכל לעזור לו להתמודד עם ההחלטה הקשה. לכן עשה את דרכו לדלפי ושם פגש את אפולון, אל האמת. כשראה אפולון את אורסטס, נתו לו כבוד של מלכים בני אלים, וירד בכבודו ובעצמו כדי לשמוע את סיפורו. בלי כוהנים או מתווכים שמע את דברי אורסטס שביקש עצה, ותשובתו לא איחרה לבוא.

"פתרון לבעיה שלך אין", אמר אפולון, "ועם דילמה מסוג זה אף בן תמותה לא יוכל להתמודד. גם חוקי האלים לא נותנים מענה. החוק אומר באופן מפורש שעליך להרוג את מי שהרג את אביך, אך מצד שני בן ההורג את אמו הוא תועבה בעיני האלים".

כך אמר האל והוסיף: "אין פתרון. לא החוק ולא הרגש יכולים להכריע. לאן שלא תפנה ארור אתה", סיכם. "אך טוב שפנית אליי", המשיך אפולון ואמר, "כי אני אהיה הפתרון, אני אכריע את הכף ואני אומר קום והרוג את אמך, מוות יש לכפר במוות ועל דם שנשפך יש לשפוך דם. לך והרוג את אמך, כי כך האל אמר. צא ואל תביט לאחור". ובמלים אלו פסק האל את מה שעל אורסטס לעשות וקבע את גורלו, את גורל ביתו ואת גורלה של אתונה.

הארכיטיפ של הקלף

פירוש הקלף עוסק במצבים בהם אין לנו אפשרויות טובות ולמרות זאת עלינו לפעול - לבחור באפשרות אחת וללכת איתה עד הסוף. רק כך נוכל לדעת מהי הדרך הנכונה. גם אם הבחירה שבחרנו תתגלה כלא נכונה, לא תהיה זו טעות, מכיוון שהיא תגלה בפנינו את הבחירה הנכונה. הארכיטיפ של הקלף משלים את הפירוש ועוסק בצורך שמתעורר לעתים אצל כולנו: לשבת על הגדר, להיות צופה מהצד ולתת לחיים לעבור מבלי שבאמת נכחנו שם ונתנו לעצמנו הזדמנות אמיתית להתנסות ולחוות. גם כאן השאלה היא מה השואל יעשה: האם ייכנע לארכיטיפ וייתן לחיים לעבור לידו, או שיאזור אומץ, יפעל ויגלה מה החיים מזמנים עבורו ובאמת יהיה נוכח שם?

בקריאה

הקלף חמש חרבות שכיח הרבה יותר ממה שאנו חושבים. אנו ניתקל בו הרבה בפתיחות, כיוון שהוא מייצג סיטואציות שכיחות ולפעמים אפילו כמעט יום יומיות. פעמים רבות אנו עומדים בפני דילמה בה כל האפשרויות שלנו אינן טובות. זה נכון להחלטות גורליות בחיינו וגם להחלטות פשוטות.

הנקודה החשובה בקלף זה היא הפעולה. השואל חייב להחליט, חייב לבחור, להתחיל לצעוד בדרך כלשהי, ולעשות פעולה אקטיבית. הוא חייב לבחור, ולבצע את הבחירה שלו בלב שלם תוך התחייבות לדרכו החדשה.

חשוב להדגיש כי הקלף קורא לשואל להיות טוטאלי, ולעשות בחירה עד הסוף. אם דנה במקרה של הדוגמא מלמעלה מחליטה לעזוב – אז זה אומר שהיא נפרדת מיוסי כמו שצריך: מוצאת שותפ/ה במקומה בדירה, מוכרת את המקרר המשותף ואת הספה, שוכרת מובילים ועוברת לגור לבד.

ברור שהפעולה שהשואל יעשה אולי לא תהיה הדבר הנכון, אולם זה אינו חשוב, כיוון שהפעולה תוביל אותו אל האמת. לאחר שהוא יצעד בדרכו החדשה הוא יידע מה נכון ומה לא, ואז יוכל לתקן את הטעות. כך, אם דנה תגלה אחרי כמה שבועות שהיא עשתה את טעות חייה ושבלי יוסי חייה אינם חיים, אז ורק אז, ומהמקום הזה היא תוכל לחזור אליו וסביר שהוא יקבל אותה. כך הזוגיות הנכונה באמת תחזור אל חייה.

זהו קלף נדיר ומיוחד כיוון שלשואל יש הזדמנות לגלות את האמת, לדעת מה נכון וכל שהוא צריך לעשות הוא לבחור בדרך אחת ולצעוד בה. התפקיד שלנו כקוראים כאן הוא לעזור לשואל לקום ולעשות בחירה, פעולה של ממש ולהגיב.