הכל דיבורים

"לעולם ירבה אדם בשתיקה ולא ידבר אלא בדבר חכמה או בדברים שצריך להם לחיי גופו" (רמב"ם). ברובד הפשט ניתן ללמוד כי בכוחה של הלשון לבנות או להחריב מערכות יחסים שונות – שלום בית, קשרי חברה, יחסים שבין אדם לחברו וכיו"ב. אך בהתבוננות מעמיקה יותר נראה כי בכוחו של הדיבור לשקף ולהגדיר נכונה את מבנה האישיות, הרעיונות ואף לחשוף את רצונות הלב. הלשון היא כלי הדיבור האחראי על האופן, הצורה והדרך שבה מבטא האדם בדיבור את רחשי ליבו ומחשבותיו, כך שהלשון היא האמצעי להנהגת יחסינו עם הזולת, לטוב או לרע.

רבנו בחיי בעל "חובת הלבבות" כותב שהפה הוא קולמוס הלב, הפה מבטא את רחשי ותאוות הלב. אולם חכמי הקבלה טוענים כי הדברים עמוקים הרבה יותר. לדבריהם, לדיבור יש כוח על טבעי וביכולתו לשנות ולהשפיע על המציאות הגשמית. את ההוכחה המדעית לכך סיפק מדען יפני בשם ד"ר אמוטו מסרו (Masaru Emoto) שביצע מאות ניסויים במים, ניסויים שאפשר לקרוא להם בשם "מים מקשיבים". מטרתו של המדען הייתה להוכיח שמחשבות, מילים, רעיונות ואפילו צלילים נקלטים בתוך מולקולות המים ומשפיעים על המבנה המולקולארי שלהם.

ד"ר מסרו החל להשמיע בסמיכות לקערת מים מילים טובות, תפילות, דברי שבח וכדומה. בסיום דגם טיפה מהמים תחת מיקרוסקופ. להפתעתו הוא גילה, שמים "ששמעו" מילים טובות המביעות אהבה, שבח ועידוד נראים אחרת לגמרי ממים שאמרו לידם מילים לא טובות כמו חירופים, קללות וגידופים. כיוון שגופנו מורכב מ – 70% מים המדען היפני הגיע לתובנות עמוקות לגבי יחסי הגומלין שבין מצב המים לבין בריאותנו הנפשית והקשר שלנו עם היקום כולו.

השלב העליון בסולם מעלות הבריאה הוא המדבר. המדבר הוא האדם, הנבדל מן החיות ביכולת הדיבור, כפי שתרגם אונקלוס את הפסוק "ויהי האדם לנפש חיה" - "לרוח ממלא".

כוח הדיבור הוא המאפשר לאדם לבטא את מחשבותיו ולהעבירן לאדם אחר. גם השיח שהאדם מנהל עם הקב"ה מתרחש באמצעות כוח הדיבור, כפי שמלמדת הגמרא בברכות (ל"א ע"א) מתפילת חנה: "מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו".

לפי הקבלה, אין לראות די במחשבה ובכוונה בלבד, אלא יש לתת משנה תוקף לדיבור בהיותו כלי מעשה. בספר הזוהר נאמר: "כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר" (בראשית ל"ד, ב'). כלומר: כל מה שחושב האדם וכל מה שהוסכם בלבו, לא עושים את פעולתם עד שיוציאם בשפתיו, והוא מכוון לאותה מילה שהוציא מפיו ובוקעת ועולה בעולם ונעשה מזה קול, ואותו הקול נוטלים בעלי הכנפיים (המלאכים) ומעלים אותו לפני מלך מלכי המלכים.

ולכן כל מילה, תפילה ובקשה שהאדם מוציא מבין שפתיו צריכים להיות בדיבור ובקול בבחינת "שיהיו אוזניך שומעות מה פיך אומר", שאם לא כן אין התפילה – תפילה, ולא הבקשה – בקשה והיזהר לך בלשונך שמא לדיבור היוצא מפיך תהיה התגשמות ממשית לטוב או חלילה לרע.

ר' נחמן ביצירתו ליקוטי מוהר"ן מדגיש את חשיבותו וכוחו של הדיבור ואומר: "ואף שאין האדם מרגיש זאת, כל מחשבה שבעולם שיש לאדם, כולן מוכרחות לבוא בתוך הדיבור בשעת המחשבה, רק שהוא בדקות (בצורה בלתי מורגשת) מאוד, ולכן כל עשייה שעושה האדם צריכה לבוא בתחילה בתוך הדיבור, כי כל הדברים צריכים לבוא בבחינות מחשבה, דיבור ומעשה. נמצא שעל ידי הדיבור נגמר המעשה? ויוצא מכוח אל הפועל".

לדיבור כוח עצום ורב והוא כחרב פיפיות, דהיינו, מחד גיסא דיבור המבטא את כוונתו הטובה של הלב יכול ליצור מציאות של קדושה, ומאידך גיסא דיבור המבטא את כוונתו הרעה של הלב יכול ליצור מציאות של אובדן, שנאמר: "מות וחיים ביד לשון" (משלי, י"ח, כ"א). על כן נבין כי כוח הדיבור והתקשרות בין בני האדם מהווה תנאי הכרחי לכל תרבות וחברה אנושית. כל מעשה ופעולה אנושיים לא יקבלו ביטוי ותוקף ואף לא יצאו מהכוח אל הפועל אלא אם הדיבור לא היווה תנאי מקדים.

יובן כי יש לראות בחשיבות גם את שפתו השקטה של הלב, שהיא אינה נשמעת אך בעלת ממשות רבה. לכן יהיו לבך ופיך שווים. וכן הרמב"ם כותב בהלכות תשובה שכל המתוודה בדברים (מביע חרטה על מעשיו) צריך לפרוט אותה בווידוי ובדיבור. שאם לא כן אין החרטה מושלמת, הואיל ולדיבור משנה תוקף המחייב את האדם לסור מרע ולעשות טוב.

מכאן אנו למדים, כי אף על פי שלרוב אין אנו נותנים דעתנו על כך שלמוצא פינו משמעות כה רבה, ראוי לייחס לדיבור כוח עצום ורב כל כך המסוגל מחד לחולל נפלאות ומאידך עלול לסכל, לעכב ואף למנוע את הברכה שבמעשי ידינו. בל נשכח כי לדיבור מעלות נפלאות ונשגבות מאוד כך שתפקידנו לתעלו לאפיקים מועילים למען איכות חיינו ויישום האיכויות הקיימות בכל אחד מאיתנו.

יצחק אהרון הוא איש קבלה, ראש מרכז "חכמה"