דופקים בדלת. אני מתבוננת בעינית והנה הוא שם, אני רואה אותו, מזהה ולא פותחת. "מי זה?" אני שואלת, "זה אני, השינוי...", "שינוי? לא הזמנתי אותך!", אני עונה, קצת כעוסה. "באתי בלי הזמנה, אני מתנצל", הוא אומר, "פתחי לי את הדלת, אני מבטיח לעשות לך רק טוב!!!". אני עדיין מהססת, חוששת, מה יהיה עכשיו, הוא ייכנס לי הביתה, יעשה כאן בלגן, בפעם האחרונה שהוא ביקר כל חיי התהפכו על פיהם. אז אני אומרת לו שיבוא בפעם אחרת. שאני עסוקה עכשיו. נשמע מוכר?
שינוי נוקש על דלתנו כל פרק זמן, לפעמים הוא מנומס ומבקש רשות להיכנס ולפעמים הוא ממש מתפרץ פנימה בצורת פיטורים, גירושים פתאומיים, מחלה וכדומה. כשזה קורה, הכל מתהפך, בעיקר הקרביים שלנו, התרגלנו למה שהיה קודם, ואין לנו מושג איך לבנות הכל מחדש... אין לנו כוח. זה נראה קשה ומתיש. עד מתי ימשיכו החיים להשתנות לנו מול העיניים מבלי לשאול אם נוח לנו ואם אנחנו בכלל רוצים בכך? נראה לי שלנצח!
אין צורך להרחיק לכת כדי לראות את תנועת החיים המשתנה תמידית כוכבים נעים באינסוף זוויות וכיוונים, רוחות משתנות ואפילו האדמה זזה. הגוף הפיזי עובר שינויים קיצוניים מינקות לילדות, להתבגרות ועד לזקנה ומוות. הטבע על כל צורותיו משתנה כל הזמן, כי זה טבעו, וזה גם טבענו. למרות זאת, כשמגיע הזמן להיענות לשינוי, שדים פנימיים מרימים את ראשם, מפחידים אותנו ומספרים לנו שהמצב הנוכחי טוב יותר ושעלינו לדבוק בו, משכנעים אותנו שהשינוי מפחיד ובלתי אפשרי.
מה שמעניין בקולות השליליים הללו הוא שהם אינם הולמים את המציאות הפשוטה ששינוי קורה, בין אם נרצה בכך ובין אם לאו. אנחנו לא רוצים להזדקן ובכל זאת זה קורה, אנחנו לא רוצים למות ובכל זאת כולנו מתים, אנחנו לא רוצים שילדינו יעשו טעויות, והם בכל זאת עושים, כל הזמן. זאת אומרת שנראה שאין קשר בין מה שאנחנו רוצים לבין האופן שבו קורים שינויים בחיינו.
השינוי פשוט קורה
התבוננות פשוטה על מהלך חיינו מרגע הלידה ועד היום תצביע בהכרח על העובדה הפשוטה שהשתנינו גופנית, נפשית ולעתים גם רוחנית. החיים עצמם משפיעים עלינו כל הזמן דרך נסיבות, אירועים וחוויות. אנחנו משתנים לאורך החיים, לא משום שאנחנו עושים משהו בנדון, אלא שמעצם הוויתנו זה פשוט קורה. יחד עם זאת, יש לנו אפשרות להאיץ תהליכי שינוי על ידי היענות מודעת לאתגרי החיים. כאמור, שינוי נוקש על דלתנו כמעט כל הזמן, וכל סוגיית חיים שדורשת התייחסות מבקשת להיפתר על ידי תנועה חדשה מצדנו בתוך החיים.
למשל, אנחנו לא מרוצים מהעבודה שבה אנחנו עוסקים, אנחנו קמים לעבודה מתוסכלים ועובדים במרירות ובחוסר חשק ניכר. הדרך היחידה לנוע לעבר תחושות חיוביות תהיה להיענות לשינוי שנוקש על דלתנו בצורת החלפת מקום עבודה, או כל צעד אחר שיהיה מתואם עם הדחפים האותנטיים שלנו. במצב הזה יש לנו אפשרות בחירה, לתת לחיים לערוך את השינוי בעצמם זה יכול להתבטא לדוגמא בכך שככל שרמת התפקוד שלנו תרד בעבודה בסופו של דבר נפוטר וניאלץ למצוא נתיב חדש לפרנסה, או שנבחר להיענות לקריאה הפנימית להחליף מקום עבודה, לבדוק מהו הצעד המדויק עבורנו ופשוט לעשות אותו.
אם אנחנו מבינים ששינוי פשוט קורה, ושיש לנו אפשרות להיענות לו, נותר לנו רק להיות מסונכרנים עם הקצב האמיתי שלנו. הקצב שלפיו אנחנו יכולים לרקוד את ריקוד השינוי קשור למידת הבשלות שלנו. מידת הבשלות שלנו תלויה בגורמים רבים מאד - פסיכולוגיים, רוחניים, נשמתיים ונסיבתיים. בסופו של דבר, כל אחד מאיתנו הוא תבנית ייחודית וחד פעמית שנעה בתוך החיים שהם שינוי מתמיד. אין טעם לדחוק בשינוי, חשוב שנפעל מתוך הקשבה למה שאנחנו יכולים ורוצים. כך שכאשר שינוי נוקש על דלתנו, אנחנו יכולים לבחור אם לפתוח לו את הדלת היום או מחר, או בעוד זמן מה.
השינוי ייכנס לחיינו בין אם נרצה ובין אם לאו, אך כאשר כניסתו תלווה בפתיחות מצדנו, היא תהיה יותר ידידותית ונעימה. לעומת זאת, כאשר שינוי נכנס ללא בחירתנו המודעת ברוב המקרים נחווה אותו ככופה את עצמו עלינו, נחוש אפילו קורבנות שלו, ותהליך השינוי יהיה איטי הרבה יותר. כל מטפל מכיר את התחושה הזו של בשלות לשינוי מצד המטופל, וכשהבשלות קיימת האדם יצליח להניע את חייו לכיוונים חדשים, בחוסר מאמץ יחסי. לעומת זאת, אדם שעדיין אינו בשל לשינוי, ישתמש במרחב הטיפולי ככר צמיחה והבשלה לעבר היכולת להיענות לתנועת החיים שמבקשת לקחת אותו קדימה, לעבר חיבור גדול יותר שלו עם עצמו ועם מה שנכון לו.
להיענות לשינוי
עברנו בית, התגרשנו, חלינו והבראנו, החלפנו מקום עבודה ואפילו מקצוע כל נסיון החיים מלמד אותנו שכל השינויים שקרו לנו היו לטובה. גדלנו מתוכם, צמחנו להיות אנשים חכמים וטובים יותר לעצמנו ולסביבה. אם הגענו לתובנה שכל שינוי הוא לטובה, ולא כקלישאה אלא כחוויה ישירה, אז אנחנו יכולים להתחיל להתיידד איתו, אפילו להזמין אותו לבוא, לפנות אל החיים ולומר להם 'טלטלו אותי כרצונכם, כי אני יודע שאתם בעדי'. מהצד השני, אם עדיין איננו חווים את הטוב הגלום בתנועת החיים האינסופית, אז נצעד לאט יותר, בחמלה ובהקשבה לעצמנו, מתוך ההבנה שאין קצב אחד שלפיו כל בני האדם צריכים לנוע.
ככל שנתבגר נבין שיש בידינו האפשרות לחגוג כל שינוי, ולהתייחס לנקישה שלו בדלת כהזמנה למסיבה שאנחנו אורחי הכבוד בה. זו חגיגה של גדילה, צמיחה והתפתחות, זה חלון הזדמנויות לבריאה של חיים חדשים, לריפוי, לבריאות ולהרמוניה. באווירה הזו אנחנו מתמודדים בקלילות עם קולות פנימיים שמפחידים, מאיימים ומספרים שהשינוי הוא שלילי. דרך ההיענות לשינוי אנחנו לא מנסים להגיע לשום מקום, אלא פשוט לנוע, להתמזג עם התנועה הטבעית של הקיום ולהיות חלק בלתי נפרד ממנה.
תרגיל
קנו לכם עציץ, התייחסו אליו כחבר וכמורה. גדלו אותו באהבה, והתייחסו לשינויים המתמידים שקורים בו, שימו לב לעלים החדשים שנולדים, לפרחים, לצבעים המשתנים. השתמשו בהזדמנות המופלאה ללוות תהליך גדילה של צמח כדרך ללמוד על תהליך הגדילה שלכם עצמכם. בסופו של דבר, גם אנחנו רק פרחים בגן החיים.
דורית בר היא מדריכה להתפתחות אישית ורוחנית של יחידים וקבוצות, מאמנת אישית ועסקית, בוגרת לימודי פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, טיפול משפחתי וזוגי, מנחה בכירה בשיטת 'האור הלבן' ובטכניקת 'השאלה', זמרת 'בהקטי', מנחה מפגשים של שירה, מוסיקה חיה וכתבים מקודשים.
סדנת יום 'חכמת חיים' בנושא פתרון בעיות וקבלת החלטות מתקיימת ביום שבת 18/12/10 בתל אביב (מפגש היכרות ב- 5/12)