סדרת החרבות - סיפורו של בית אטריאוס

קח פסק זמן

זה בדיוק הזמן לקחת כרית ולהתיישב עליה, לשקוע במדיטציה ולהחליט לא להחליט. סיפורו של בית אטריאוס - 4

  • טארוט
שגיא מנדלבוים

"הסיבה שבגללה מרבית המדענים אינם יצירתיים, אינה משום שהם אינם יודעים איך לחשוב, אלא משום שהם אינם יודעים איך להפסיק לחשוב." (אקהרט טול, "כוחו של הרגע הזה").

ה"אגו" עליו כתבתי בקלף שתי חרבות, הנו החלק שמגדיר אותנו וקובע מי אנו. הדרך הכי פשוטה בה אוכל להגדיר את האגו היא להגיד שהאגו דומה למערכת הפעלה, שתפקידה להקל עלינו בכך שהיא מורידה מאתנו את העול של היום יום. אך למערכות הפעלה יש חסרון - הן גוזלות מאתנו משאבים ולוקחות את השליטה גם במקרים שאינם נחוצים. לכן חשוב לזכור שהאגו, כמו המחשבה, הוא כלי. כלי המשרת את התודעה, את האני השלם שלנו. וכלי זה נמצא בעמדה מאד קריטית, כיוון שזהו הכלי המגדיר את הזהות שלנו.

האגו והמחשבה הם כלים נפלאים המשרתים אותנו היטב, שכן הם מלקטים מידע, מאחסנים אותו ויודעים לנתח אותו. בזכות כלים אלו אנו מסוגלים לשרוד היטב ולהבין ברגעים קריטיים כיצד לפעול ומהי דרך הפעולה הטובה היותר. אך האגו אינו נמצא כאן ועכשיו – הוא נמצא כל הזמן בתנועה בין העבר לעתיד. אחד התפקידים שלו הוא לחבר אותנו בקשר רציף עם העבר שלנו ולהשליך את אותו עבר אל העתיד.

האגו מחפש אחר פתרונות למצוקות ולמתחים הקיימים בנו - והוא מחפש אותם בעתיד. הוא כל הזמן עסוק במציאת פתרונות, חלופות וזהויות שיתאימו לאותם הפתרונות. האגו מתרוצץ הלוך ושוב, ועושה עבודה מצוינת, אך דבר אחד נעלם ממנו – הווה.
האגו הוא חלק מתהליך המחשבה שלנו והוא יוצר את הזהות המדומה שלנו, אך המחשבה, כמו האגו, איננה נמצאת בהווה, בכאן ועכשיו, אלא במקומות אחרים ולכן יש לנו בעיה.

השתלטות האגו היא שלב חשוב באבולוציה שלנו. כך הצלחנו להתעלות מעל הרגשות הנמוכים הקיימים בנו, להתחיל לחשוב ולמצוא פתרונות לבעיות שהטבע הציב בפנינו. אך התודעה שלנו, האני השלם שלנו, אינו באמת האגו או המחשבות שלנו. אלו הם רק כלים, כלים המשרתים את התודעה ולא להיפך. לא פעם היוצרות מתהפכות והמחשבות והאגו משתלטים על האני שלנו ולשם כך קיימת המדיטציה, כדי לאפשר לנו להתחבר עם הרגע. עם העכשיו. להתעלות מעל לאגו, מעל המחשבה ולאפשר לעצמנו להתחבר למהות הגדולה שלנו.

עוד בוואלה!

הלילה בו ישראל תואר בסגול מתקרב: מה אתם צריכים לדעת?

לכתבה המלאה

ארבע חרבות – הסיפור המיתולוגי

סיפור נפילתה של טרויה ושל אגממנון, אביו של אורסטס גיבורנו, סופר בקלף הקודם מנקודת המבט של אגממנון. אך כדי להבין קלף זה ואת הדילמה הקשה מולה עומד אורסטס, עלינו להכיר את הסיפור מנקודת מבטה של קליטמנסטרה, אמו של אורסטס ואשתו של אגממנון.

יום אחד מקבלת המלכה איגרת בה היא מתבקשת להביא במהירות את אפיגניה, בתה האהובה, מכיוון שהיא עומדת להתחתן עם אכילס (בראד פיט, בסרט "טרויה"). האם ממהרת למקום, שמחה על החתונה המיוחלת, אך כשהיא מגיעה היא מגלה שרימו אותה. בתה נלקחת ממנה בכוח ומוקרבת לקורבן, והיא אינה יכולה לעשות דבר.

אף אם לא יכולה לעמוד מנגד כשמעשה אכזרי שכזה מתבצע ולא להגיב, ואכן היא מתעמתת עם בעלה. אבל הזמן דוחק, המלך צריך לצאת למלחמה והוא רק מציין כי זה מה שהיה צריך להיעשות ושעליה לכבד את החלטתו. אוי, כמה שהיא הייתה רוצה לצעוק ולריב עם בעלה, אלא שהוא כבר יצא למלחמה וחוץ מאשר לקוות להתעמת עמו בקרוב, לא יכלה המלכה לעשות דבר.

החודש הראשון חלף והנה מגיעה אגרת מבעלה המבשרת שהוא עומד לחזור הביתה ממש בקרוב. "סוף סוף אוכל להתעמת עמו ולדרוש ממנו פיצוי על כל הסבל שגרם לי", אמרה לעצמה. אך המלך לא הגיע ולאחר חודש הגיע במקומו שוב שליח עם אגרת, שבה הודיע שיחזור בקרוב. "אשתי היקרה", כתב המלך, "זה עניין של ימים, הטרויאנים עומדים להיכנע ואני חוזר הביתה".

שוב מתכננת המלכה את העימות, מה לומר, מה לדרוש, כיצד לאיים, אך שוב המלך לא הגיע. השנים חולפות וחודש אחר חודש המלכה מתאכזבת שוב ושוב, אך בכל פעם כעסה גובר. בכל פעם צורך הנקמה שלה גדל, עד שבשלב מסוים היא מחליטה להרוג את בעלה. "רק מותו של רוצח בתי ישקיט את נפשי המתייסרת", חשבה המלכה.

השנים ממשיכות לחלוף ובעלה לא חזר הביתה. ממש לפני תום המלחמה גמלה בלבה של המלכה החלטה מצמררת: "לא רק במלך רוצה אני לנקום", אמרה לעצמה המלכה, "מותו אינו מספיק. באלים עצמם אנקום על שאפשרו לדבר זה להתרחש". אבל איך נוקמים באלים? מה בת תמותה יכולה לעשות כנגדם? התשובה לא איחרה להגיע: מלכות אתונה ניתנה לטאנטאלוס, בנו (בן התמותה) הראשון של זאוס, אבי האלים. זוהי הממלכה החשובה מכולם ובמיוחד לזאוס. "אם רק אצליח למחות שושלת זו, נקמתי תהיה שלמה", אמרה ולא התמהמהה לרגע. כשרק הנקמה עומדת אל מול עיניה, לקחה לעצמה המלכה את איגיסתוס כמאהב ויחד הם תכננו את נפילתו של בית אטריאס.

כששמעו נאמני השלטון על מאהבה של המלכה שלחו את אורסטס לגלות ושם חיכו לסיום המלחמה ולחזרתו של אגממנון. בטוחים היו שאגממנון יחזור וישליט סדר וציפו ליום שבו יחזור. אבל מה רבה הייתה אכזבתם כשגילו כי לבסוף אגממנון נרצח על ידי המלכה.

וכך עמד אורסטס מול הדילמה הקשה מכול. מצד אחד ברור לו שעליו להרוג את אמו. זה מה שחוקי האולימפוס מחייבים – הילד חייב לנקום ולהרוג את רוצח אביו. זה מה שתפקידו כמלך מחייב ומעבר לכל זה, ברור שאם לא יקדים את אמו ואת איגיסטס, הרי שהם בסופו של דבר ימצאו אותו וירצחו אותו. אך מצד שני היא אמו, ואיך יכול כלל אדם להרוג את אמו? כך התלבט אורסטס המסכן ימים רבים עד שהחליט לא להחליט. הוא הבין שכרגע איננו יכול להחליט וכי עליו תחילה לבחון את המצב בו הוא נמצא, לנוח מעט ורק לאחר מכן לחזור ולהתמודד עם ההחלטה הגורלית.

ארבע חרבות: להחליט שלא להחליט

הארכיטיפ של הקלף

פירוש הקלף עוסק בצורך שיש לשואל לא להחליט, מאחר שהמצב עדיין לא בשל, השואל אינו מוכן וכל תגובה מצד השואל תהיה מוקדמת מדי. הארכיטיפ של הקלף משלים את פירוש הקלף ועוסק בצורך שיש לכולנו לרוץ קדימה בלי לנוח, בלי להרהר במטרות שלנו ובלי לעשות חשבון. כשקלף זה מופיע בקריאה, זהו סימן שמתעורר אצל השואל: הדחף לפעול עכשיו על חשבון צורך אחר, אלא שנכון יותר הוא להמתין, לנוח ולהתבונן. השאלה היא -האם ייכנע השואל לדפוס זה, או שיצליח להתעלות מעל חוסר הסבלנות והצורך לפעול ובמקומם ינוח מעט, יעשה מדיטציה ויגלה כיצד באמת נכון לו לפעול?

בקריאה

אם הקלף יוצא בקריאה זה אומר שעכשיו זהו אינו הזמן לפעול או להחליט. למרות הרצון העז עלינו להתאפק ולחכות לזמן טוב יותר. עכשיו, ההווה המיידי, איננו זמן טוב להגיב או לפעול בנושא השאלה. גם אנחנו וגם המצב עצמו אינם בשלים עדיין וכל החלטה או תוצאה יהיו טובות יותר אם נמתין מעט.

חשוב להבין כי הסיטואציה מעיקה עלינו ולכן, למרות שאנו לא בטוחים, הנטייה הטבעית שלנו היא להגיב, לפעול כאן ועכשיו ולסגור עניין. פעולה כזאת כאמור איננה מומלצת ובקלף זה עלינו להתאפק ולהמתין לזמן נכון יותר לפעול. זה הזמן לקחת אתנחתא, להפסיק לחשוב, לקחת פסק זמן ולעשות מדיטציה.

לפעמים נראה לנו שאנחנו חייבים להגיב מיידית, חייבים לתת תשובה היום, שיש עכשיו הזדמנות שאסור לפספס, וכאן בדיוק הקלף בא ואומר שאין מה לדאוג. גם אם נראה לנו שיש לנו רק הזדמנות אחת ושאם לא "נקפוץ" עליה – נפספס, הזדמנויות תחזורנה שוב. יותר מזה, ברוב המקרים ההצעה תשתפר ותהיה "נדיבה" יותר כאשר נלמד להגיד לא, לא עכשיו!

אם תיעשה עכשיו החלטה היא תהיה החלטה בטרם עת, ולכן עלינו להמתין, כדי שמצב העניינים יתבהר, כדי שאנו נהיה יותר בשלים וכדי שנוכל לעשות החלטה שאינה חפוזה, אלא שקולה ורצינית.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully