אין לאן לברוח

כשיונג בנה את מודל הנפש שלו הוא הציג מודל שדרכו ניתן להציג את מערכת היחסים הקיימת בין יסוד האוויר לשאר היסודות. הוא ייצג את הנפש על-ידי מעגל ובמרכזו הציב את ה"אני". אולם בשונה ממה שהיינו מצפים, את ה"אני" הוא הציב מתחת לקו לו הוא קרא סף המודעות, והשאיר אותו בתוך איזור הנקרא "לא מודע". מעל סף זה, באיזור הנקרא "מודע", הוא הציב את החלק המרכזי בתפקוד המודעות שלנו לו הוא קרא "אגו".

לאלו שאינם מכירים את מודל הנפש של יונג, או מתקשים להבין אותו מתיאור קצר זה, אני ממליץ לקרוא את המאמר "אני עומד במעגל" שהעליתי כאן לפני כמה חודשים.

אם אנסה להתאים מודל זה למושגים של יסודות, אפשר להגיד ששלושת היסודות הבסיסיים בחיינו ממוקמים באיזור ה"לא מודע", איזור הנקרא כך כיוון ששם אנו לא נמצאים בשליטה, ויש בזה משהו: אין לנו שליטה על רגשות או פחדים (יסוד המים), על תשוקות (יסוד האדמה) או על צורך למימוש (יסוד האדמה). כל אלו כאילו עולים מאתנו ברגעים מסוימים בחיינו, ואז נכנס לפעולה יסוד האוויר, ה"אגו", המתפקד כמו המפקד העליון היודע מה צריך, מה נכון, מה משרת אותנו ומה פסול עבורנו. הוא בוחן את האימפולסים הבאים מלמטה ושוקל מה מהם צריך לעלות אל המודע ומה צריך להישאר חבוי.

אך לא תמיד המחשבה נמצאת בשליטה ומנהלת את העניינים ולא פעם עולים צרכים ורצונות ממקום אחר, נמוך יותר. יום אחד אנו יכולים להימצא בסיטואציה, כמו למשל התאהבות או כעס עצום, ואז נוכל לגלות עד כמה ה"אגו", או יסוד האוויר, כבר לא מנהל את העניינים. החלק ההגיוני שבנו ינסה להחזיר את השליטה, אולם זהו קרב אבוד מראש כיוון שהאני האמיתי נמצא בגוף, בחלק הלא מודע.

האגו צריך לתת לנו את הכלים דרכם נוכל לחיות בשלום ולמצוא את העמק השווה בין הצרכים החייתיים שלנו, הקשורים פעמים רבות לחיה-האנושית שממנה צמחנו, ולבין מה שנכון לנו. פעמים רבות במהלך היום אנו נמצאים בקונפליקטים בין שני החלקים האלו ו"יסוד האוויר" הוא זה שצריך למצוא את הפתרון או הפשרה.

האימפולסים שלנו באים מהלא מודע והם קיימים בתיאום עם הטבע: התינוק יודע היטב כיצד לקרוא לאמא כשצריך, גבר ואשה מגלים מהר מאד מה צריך לעשות במיטה. החיה האנושית יודעת כיצד לשרוד. תרבות לעומת זאת היא תוצאה של שיתוף פעולה בין ה"אני" לבין "יסוד האוויר". ומיתולוגיה וסימבולים הם השפה בה משתמש ה"אני" והחלקים הנמוכים שלנו כדי לדבר עם "יסוד האוויר" ויסוד זה צריך ללמוד לדבר בשפה זו.

הסיפור מתחיל כשגיבורנו אורסטס בן שנתיים, אך בשלב זה הסיפור לא קשור בו כי אם בסבו אטריאוס – המלך של אתונה אשר ויתר בפתאומיות על הכתר שלו. אף אחד לא יודע מדוע, אבל לאחר שיום אחד הופיעה לצדו של המלך בדרמטיות מן האוויר, אתנה, אלת הצדק ולחשה במשך כדקה ארוכה דבר מה באוזנו של המלך (ונעלמה), הכריז המלך: "מרגע זה אני לא המלך ואני מוריש את הממלכה באופן מיידי לבני אגממנון. לא אוכל להתעכב עוד ולחכות לחזרתו של בני ממסע הצייד. אני עובר לטרויה (ולא להעביר לי שיחות!)".

כך עזב אטריאוס את הכל וכשאגממנון חזר, הוא הופתע לגלות שהוא המלך חדש. חמש שנים טובות עברו על הממלכה ואגממנון שלט בה ביד רמה, אך לאחר חמש שנים עשה משגה אחד שעליו ישלם בחייו. הלנה, היפה מכל הנשים, הובטחה לאחיו, אך לבה היה שייך לאחר, לפריס, נסיך טרויה, וממש בסמוך למועד החתונה ברחה הלנה היפה מאתונה, נפגשה עם פאריס בטרויה ושם התחתנו בחשאי. אלא שהדבר נודע לאגממנון, חמתו בערה בו והוא הציב אולטימטום בפני פאריס וטרויה: ביטול החתונה וחזרתה של הלנה לאתונה, או מלחמה!

התשובה לא איחרה להגיע ובה הודיעו הטרויאנים, כי הם לא מוותרים ומסרבים להחזיר את הלנה. בטוחים ביכולתם הצבאית של טרויה קראו תגר על צבא אתונה ועל המלך הצעיר. תגובתו של אגממנון הייתה חד משמעית: "יוצאים למלחמה!". הוא גייס את כל הממלכות האחרות ביוון, קרא לכל המלכים ושרי הצבא לצאת למלחמה מהוללת וכך 1,000 ספינות עם מיטב הלוחמים היו מוכנות לעמוד לשירותו.

הלוחמים התאספו כולם מממלכות יוון הקרובות יותר לטרויה, ויום לפני צאתם למלחמה הכינו את הפרטים האחרונים. באותו לילה, כאשר כבר הכול היה מוכן, נפגשו כל שרי הצבא והמלכים וסיפרו כמנהג הגברים על מעשי גבורתם הרבים. אגממנון, שהיה חסר ניסיון, לא סיפר על מעשי גבורתו, כי אם על יכולות הציד שלו והתרברב בפני כולם כמה הוא צד טוב יותר מארטמיס, אלת הציד.

בבוקר למחרת נשבה רוח אימים ואף ספינה לא יכלה לצאת מהנמל. חלפו השעות והרוח לא שקטה. כשהלכו לבדוק היוונים אצל האוראקל מה הבעיה, אמר הכוהן שהרוח היא תוצאה של יהירותו של אגממנון. אלת הרוחות, שהיא גם אלת הציד, כועסת ודורשת כקורבן את בתו של אגממנון.

"אם זהו הקורבן שנדרש", אמר אגממנון, "זה מה שאעשה!". וכך שלח מיד מכתב לאשתו, קליטמנסטרה, ובו כתב שעומדים לחתן את בתם אפיגניה בחתונה סודית עם אכילס (בראד פיט בסרט "טרויה") ולכן עליה להביא אותה במהירות לבדה. המלכה הגיעה עם פמליה של אנשים והבינה שלא תיערך אף חתונה, בתה נלקחה ממנה בכוח ומוקרבת כקורבן.

המעשה נעשה ועכשיו באוהל המלוכה נמצאים המלכה, קליטמנסטרה, המלך אגממנון והנסיך בן השבע - הגיבור שלנו, אורסטס. מריבה גדולה פורצת באוהל הממלכה: המלכה צורחת, כועסת ומאיימת על הבעל כי תרצח אותו כנקמה על מות בתם. והמלך מצידו עונה באכזריות שאינו מבין כיצד יכולה המלכה להמרות את פיו. "אני הוא ראש המשפחה וראש המדינה", הוא אומר, "אני הוא המחליט ואם זו ההקרבה שהיה עלינו לעשות, הרי שעלייך לקבל את זה". כך המשיכו ההורים של אורסטס לריב, אבל הוא לא יכול לשאת זאת. הוא נכנס לחדר שלו, עצם את העיניים, סגר את האוזניים והתנתק.

הארכיטיפ של הקלף

פירוש הקלף עוסק בהתעלמות מהמציאות בשל חוסר יכולת של השואל להתמודד. הארכיטיפ של הקלף משלים פירוש זה ומסביר, כי בכולנו יש צד שאינו רוצה לראות את המציאות כפי שהיא באמת. כשקלף זה עולה בקריאה, זהו סימן שארכיטיפ זה מתעורר אצל השואל והשאלה היא האם השואל ייכנע לייצר הזה, יתעלם וייסגר, או יתגבר עליו ובכך יוכל להתמודד עם המציאות ולהתקדם למקום טוב יותר.

בקריאה

אנו תקועים כי איננו מוכנים לראות את המציאות כפי שהיא. עלינו לרשום את כל הבעיות הצפויות ולהתמודד איתן. גם כאן, כמו בכל קלפי השניים, אנו "תקועים". איננו מתקדמים לשלב הבא בגלל שאנו לא מסוגלים להתמודד עם המציאות כפי שהיא. אנו עוצמים עיניים, אוטמים אוזניים ומתנתקים מהמציאות תוך התעלמות מהבעיות שעומדות בפנינו.

דווקא כאן אנו זקוקים לחשיבה "קרה" והגיונית אשר תציל אותנו מהמצב בו אנו נמצאים: אנו חייבים לפקוח את העיניים, להודות במציאות ולהתמודד עם הפחד שלנו מפני השלכותיה. הדרך להשלים עם מציאות שיכולה להיות לא נעימה היא להכין רשימה של הבעיות האפשריות. לאחר שהכנו את הרשימה, ולמרות שאנו לא רוצים לראות את הבעיות, לא נוכל להתכחש להן ונהיה חייבים להתמודד איתן. אם לא נתמודד איתן לא רק נישאר תקועים, אלא שהדברים אף יחמירו.

המסר בקלף זה נועד יותר לקורא מאשר לשואל. הקלף מעיד על כך שלשואל יש קושי להתמודד עם המציאות ולראות את הבעיות ולכן הוא עוצם את העיניים. תפקידו של הקורא הוא לפקוח לשואל את העיניים, להנחות אותו כיצד להתמודד מול הפחד הקבור בו.

הדרך היחידה להגיע אל ליבו של השואל היא לשאול את השאלה הקשה: "מה לדעתך יכול להיכשל?", ולנסות לשקף לו את המציאות איתה הוא לא רוצה להתמודד ולהראות לו שהיא מכשול אמיתי. השואל לא רוצה לראות את הבעיות ואולי אף אין לו את האמצעים להתמודד מולן, אך אם לא יתמודד מול פחדיו, לא יהיה שינוי, הוא יישאר תקוע והדברים רק יחמירו.