עוד בימי העולם העתיק האמינו בני האדם בקיומה של "עין הרע" כמושג בעל קונוטציה מאיימת הבא להורות על השפעה מאגית הרסנית, שמקורה במבט העין ובכוחה השלילי של המחשבה של איש על זולתו. בלשון המקרא, המושג "רע עין" מציין אנשים בעלי נפש רעה או אנשים בעלי חסר מסוים שבצערם ובסבלם הנפשי הם אינם מסוגלים לשמוח בשמחת אחרים. לפיכך פועל יוצא של השפעה שכזאת הינו נזק מהותי לאלה הנמצאים בקרבתם.
היהדות כדת מחנכת באה ללמד את האדם שיעור חשוב כיצד עליו להישמר ולהתגונן מפני בעלי עין רעה עד כדי הימנעות מוחלטת מהם, לאו דווקא בשל היותם רעים אלא לעיתים בשל מחסור מסוים הפוקד אותם המדיר שלווה מחייהם. דהיינו, לעיתים המציאות מוכיחה כי מדובר באדם בעל נפש רעה שאינו מסוגל לסבול הצלחת אחרים, ואפילו שאין הצלחתם גורעת משלו, ולעיתים מדובר בתום לב מאדם בעל נפש יפה אך בשל חסר כלשהו שקיים אצלו עלול להקרין ולהשפיע עלינו. מכאן שאף על פי וככל שתהא אהבתו רבה לזולתו לעולם לא תהיה שמחתו שלמה בהצלחת רעהו.
בכלליות רבה, הסיבה לכל האמור לעיל היא הקנאה (מהווה את המוקד ממנו יונקת עין הרע את חיותה) הנעוצה כחרב חדה בנפש האדם ודורשת התמודדות קשה ומורכבת עם שורשי הרוע שבטבע האנושי. על כך אמר ר' אליעזר: "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים אדם מן העולם". רשפי האש הבוקעים מתחושת הקנאה מסכלים כל אפשרות לחיי שלווה ומובילים לעבר מבוך של חטאים. המשמעותי והבולט ביניהם הוא פגיעת עין הרע. על כך נאמר במשנה: "עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאים אדם מן העולם" (ב', י"א). האנרגיה השלילית, היא עין הרע, המשולחת כחיצי רעל תחסל כל אפשרות לבוא בשערי ההצלחה ותמנע מהר מאוד מהאדם להגשים את רצונותיו וליישם בהצלחה את מטרותיו.
שלמה המלך במשלי אמר "אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמיו. כי כמו-שער בנפשו כן-הוא; 'אכל ושתה!' יאמר לך, ולבו בל-עמך". קרי, החכם באדם ממליץ שלא לקבל אוכל מאדם שאינו רוצה לתת מטוב ליבו. הוא נותן לך לאכול ולשתות, כנראה מתוך תחושות של מחויבות, הפקת תועלת אישית או מכל מסיבה אחרת, אבל בוודאי שלא מתוך רצון נקי החף משיקולים זרים.לכן עדיף שלא לקחת, כדי לא להעמיד עצמך בסכנה. נקודה מעניינת באזהרה זו היא שעין הרע מסוגלת להשפיע לשלילה אפילו על המזון ולהפוך אותו לתרעלה.
להימנע מהשוואות
חכמי הסוד לימדו כי כאשר האדם מקפיד על זולתו, נותן בו עין ונמנע באופן מודע מלראות את הטוב שיש בכל דבר, פה טמון העונש שלו ויכול להפסיד את עושרו. שהרי פעולת עין הרע מושרשת בעובדה שנפשות כל בני האדם קשורות ומעורות זו בזו (חוק הערבות), וחייהם תלויים זה בזה בשרשם הרוחני, ואם אחד מקנא בחברו ועינו צרה בו יתכן ויוכל לגרום על ידי זה למעט מחברו שפע החיים, וממילא יהיה יותר עלול לנזקים ולאסון.
העין וההסתכלות הרעה של האדם עצמו על החיים, הם אלו שיוצרים אצל האדם עצמו את הברכה ואת הקללה. כאשר האדם מחפש תדיר את הברכה שיש בכל דבר, על ידי זה הוא מעורר על עצמו את מידת החסד והשפע והופך את חייו לטובים יותר. על כך עמד רבי אליעזר במשנה במסכת אבות: "אמר להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם רבי אליעזר אומר עין טובה... אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם רבי אליעזר אומר עין רעה..." (אבות ב, ט).
אם כן כיצד יש לנהוג על מנת להישמר מפגיעת עין הרע? ראשית, על האדם למדוד בהיגיון את יכולותיו מבלי להתבונן באדם אחר ולהשוותו אליו. לדעת להקשיב לקול הפנימי המנחה אותנו שלעיתים קרובות, עומד בניגוד גמור לחשיבה הרציונאלית המושפעת מהסביבה החיצונית שמתעתעת בנו. "הצנע לכת" בא ללמדך כי על אף הרצון הטבעי כל כך לזעוק ולנפנף במזלך הטוב שמאיר לך פנים, עליך להפנים את העובדה שלמידת הענווה והצניעות שמורות מעלות רבות מאוד ולהתנהגות ראוותנית חסרונות רבים עוד יותר.
בעולמנו התחרותי המציאות העגומה מוכיחה שהאגו הבהמי והלא מרוסן דוחף את האדם לתהומות של שפלות רוח. כך שרבים הם הקנאים המאחלים בסתר ליבם לנפילתו של האדם ששפר עליו מזלו. אם כך, נוכל לסכם כי ככל שאנו סוגרים יותר את עינינו, כך הקב"ה פותח יותר את ידו, וזו עסקה משתלמת. כאשר עיני אנוש מוסרות, אזי עיני ההשגחה העליונה מתגלות ויכולות לתת את ברכתן. מן האמור לעיל אנו למדים כי לאדם, נזר הבריאה, ניתן כוח רוחני עצום ורב שבצידו עומדת אפשרות בחירה בין גישה אגואיסטית לגישה אלטרואיסטית. אך בל נשכח כי בסופו של יום טוב עין הוא יבורך.
יצחק אהרון הוא איש קבלה, ראש מרכז "חכמה"