מילים רבות כבר נאמרו ונכתבו על אודות הכוח הנשי. נשים בחברה הפוסט מודרנית של המאה העשרים ואחת נהנות כיום מחופש פנימי וחיצוני רב יחסית, הודות לנשים חזקות ומלאות חזון שהניעו מהפכות תרבותיות וחברתיות וקידמו את מעמד הנשים לעבר שוויון ופריחה.
אז נכון שהשגנו זכות בחירה, ונכון שזה כבר מקובל לעשות סקס לפני החתונה ולהתגרש בלי שזה יכה גלים חזקים מידי, ואפילו נכון שאנחנו עצמאיות, עובדות ומנהלות קריירות מוצלחות במקביל לכך שאנחנו מצליחות להיות אימהות אחראיות ואוהבות, וגם נכון שאנחנו כבר באמת מרגישות שאנחנו לא סתם אובייקטים יפים ששייכים למישהו, אבל אם נרשה לעצמנו לראות את האמת העמוקה והמלאה על עצמנו כמגדר, אולי נוכל להודות ביחד שמשהו במעמקים הקולקטיביים הנשיים שלנו לא השתנה כלל ונותר כבול ומשועבד כפי שהיה תמיד.
אותו שיעבוד בא לידי ביטוי בכמיהה האינסופית והכל כך בלתי אישית שלנו לזוגיות ולגבר. ישנן הרבה נשים יפות, חזקות, יצירתיות וחכמות להפליא, שלרוב חוות את עצמן ברמה מסוימת כנכות או כלא מוגשמות מכיוון שאין בחייהן זוגיות או גבר. וגם אלה שטוענות בתוקף שהן לגמרי מאושרות לבד, מעידות לאחר זמן מה שהן משקרות לעצמן ושלמעשה הן מעבירות את חייהן בסוג של המתנה מתי יגיע הגבר הראוי, מתי תהיה לי זוגיות? מתי אהיה סוף סוף מאושרת?
עולם ללא גברים
אחת השאלות שכל אישה צריכה לשאול את עצמה היא: "איך ארגיש ומה אעשה אם מחר אתעורר לעולם ללא גברים"? אולי זאת שאלה שנשמעת רדיקלית מידי, אבל חשוב להדגיש שהיא אינה נובעת מהתנגדות לקיומם של גברים, אלא להיפך. היא נשאלת מתוך הכמיהה להעצים ולחזק את הכוח הנשי בתוך כל אחת מאיתנו ולמעשה לפגוש אותו אולי בפעם הראשונה באמת.
כאשר אנו מחזיקות בשאלה כזאת, אנו עשויות לפגוש, בראש ובראשונה, גלים וקולות מלאי התנגדות לעצם שאילת השאלה. ייתכן שנרגיש דרך שאילת שאלה כזו, שחלק גדול ומשמעותי ביותר ממהותנו וייעודנו הנשי, הוא להיות בנות זוג ולחלוק אהבה עם בני זוג, כך ששאלה כזו עשויה לאיים על תחושת משמעות ותכלית. זה כמעט כמו לקרוא תיגר על הביולוגיה הגופנית שמצווה על רובנו להפוך לאימהות וללדת ילדים. אבל אם נסכים לא להיצמד לאף מחשבה שעולה בתוכנו מול השאלה, ורק נקשיב לכל הקולות השונים שהיא מעוררת, נוכל להרשות לעצמנו לפגוש, אולי בפעם הראשונה, את מכלול ההתניות שמפעילות אותנו כקולקטיב הנשי ולראות עד כמה אנו זקוקות לקיומו של מישהו אחר, בייחוד בדמותו של גבר, כדי להרגיש מוגשמות, מלאות ובעלות משמעות.
עלינו להבין שכל עוד אנחנו מחזיקות בתפישה עצמית כזו, שבלעדי גבר או בהעדר זוגיות או משפחה אנחנו חסרות ולא מגשימות את עצמנו, אין לנו סיכוי רב לבוא במגע ישיר ולהביא לידי ביטוי את הכוח והמתנה הייחודית שלנו כנשים לעולם. ככל שאנו ממשיכות לשאול את השאלה הזאת, היא עשויה להמשיך ולהציף עוד ועוד קולות בתוכנו. אנו עשויות לפגוש את המחשבה שבהעדר גברים הכוח של האהבה בתוכנו לא יוכל לבוא לידי ביטוי, שאלוהים ברא אותנו להיות "עזר כנגדו", ושכל מהותנו הפסיבית כמהה להתמלא בנוכחותו החודרת של הגבר ובכך להגשים את ייעודה. ייתכן ונחווה סוג של ואקום מבהיל בהעדר גברים, כי בלעדיהם לא יישאר לנו על מי או על מה להתלונן, לא יישאר ממי לפחד או במי למרוד, לא יישאר למי להתייחס וממי לשאוב אישור לקיומנו.
אם נרשה לעצמנו לא לפחד ולהמשיך להקשיב לעוד ועוד קולות שעולים כתוצאה משאילת השאלה, נוכל אפילו לבוא במגע עם פחד שורשי ביותר שמנהל את כולנו והוא הפחד להיות לבד, הפחד להישאר לבד בעולם הזה. אם נעיז ללכת מעבר לכל הפחדים וההתניות שאנו פוגשות באמצעות השאלה הזאת, אנו עשויות להגיע לרגע שבו נהיה חייבות להודות בפני עצמנו שבלעדי גברים אנחנו מרגישות ריקות, דלות, חסרות כיוון ואפילו חלשות. פתאום נהיה חייבות לפגוש את העובדה הפשוטה והכואבת, שהעברנו את כל הכוח לידי הגבר, ולא משנה עד כמה מתוחכמות ועצמאיות התרגלנו לחשוב שאנחנו, למעשה בלעדי האישור הגברי אנו אבודות.
האישה כמקור יצירתי
אז בואו ונעיז לדמיין איך זה ייראה וכיצד נרגיש בעולם ללא גברים. בתחילה יהיה עלינו לדמיין שהעולם, פשוטו כמשמעו, התרוקן מגברים ונותרו בו רק נשים. דמיינו שסופה מסתורית באה ושאבה אל עין הסערה את כל הגברים ונותרנו רק אנו, הנשים. יהיה עלינו לפגוש את האיבה והחשדנות שצברנו זו כלפי זו, את הציפורניים השלופות והצורך לסמן טריטוריה, כל זאת בשם הצורך להגן על הזוגיות ולשמור את הגבר לעצמנו. כצעד ראשון נרפה מהמתח והתחרותיות שצברנו כנשים כלפי נשים, ונתחיל להתרווח במציאות החדשה. פתאום הכל מתרכך, הזמן מתעגל, אין צורך לרוץ קדימה ולהשיג משהו, או להעמיד פנים בצורה מניפולטיבית אין יותר את מי להרשים או לכבוש, ממש אפשר להירגע.
רק כאשר נוצר כזה ואקום בחיינו הפנימיים והחיצוניים, אנו יכולות להתחיל לבוא במגע עם עצמנו, עם מי שאנחנו. כאשר הגבר חדל מלהיות קיים עבורנו, השאלה "איך ארגיש ומה אעשה", יכולה להתחיל לפרוש כנפיים ולעוף למרחבים החדשים והריקים מגבר.
כאשר אנו מגלות שכל עוד הגבר היה קיים בסביבה, כל מהותנו חגה סביבו ולמענו, ובעיקר למען השימור שלו בחיינו, אנו יכולות להתחיל להבין עד כמה תלינו את כל אושרנו ותחושת ההגשמה והמשמעות שלנו בו. איך כל הכוחות היצירתיים שלנו תמיד שירתו את ההישרדות שלנו כבנות זוג, כמי שמחכות לקבל אישור והכרה מצד הגבר, בן הזוג או הבוס בעבודה. וזווית הראייה הייחודית שלנו על העולם, על אושר, טוב ואהבה, עוברת עיוות פנימי ואנו מוכרות את עצמנו בזול, כל זאת תמורת רגע של אהבה והכרה מצד הגבר.
אז בואו נדמיין ביחד, איך זה ייראה להתחיל להפעיל את הכוחות היצירתיים שלנו מבלי שיהיה לנו צורך להרשים מישהו, או לקבל על היצירתיות שלנו אישור. איך זה ירגיש ויתגלם במציאות כאשר נשים תתחלנה ליצור את העתיד של הפלנטה מתוך ולמען עצמן? איך זה ירגיש כשכבר לא יהיה אף אחד אחר שצריך לרצות, לכבוש, להקסים ולשמר כדי להיות מאושרות ומוגשמות? איך זה באמת ירגיש לא לחכות יותר לאף גבר לעולם כדי להתחיל למלא את חיינו במשמעות מתוך עצמנו?
לעשות את זה ביחד
הכוח הטמון באנרגיה הנשית, המשוחררת מגברים, הוא כוח גרעיני טהור של אור, חכמה ואהבה. כדי לגלות אותו עלינו להעיז ולוותר על האמונה שאנו זקוקות לגברים כדי להיות האלות רבות העוצמה שאנחנו כבר. זאת לא עוד מהפכה פמיניסטית שיוצאת כנגד השעבוד הגברי, כי אם מהפכה שכול כולה למען הכוח הנשי, שאינו נמצא כלל בדיאלוג עם האנרגיה הגברית כדי להיות מלא בתוקף ובמשמעות.
לא מדובר בקריאה לעזוב את בני הזוג או לוותר על הכמיהה לאהבה ומערכות יחסים, אלא מדובר בכוח, שיכול להתגלות כאשר נשים נפגשות יחד והולכות מעבר לחשדנות וקנאה הדדיים. כוח המאפשר לנו להפוך לישויות שלמות בפני עצמן, שיודעות מי ומה הן מבלי הצורך באנרגיה גברית כדי לדעת זאת.
מתוך אותה תחושה של שלמות פנימית ומגע ישיר עם נשיות טהורה, אנו יכולות לשרת את העולם במלוא יופיינו. הגברים, הילדים, הפלנטה כולה, הופכים להיות מושאים שאליהם נזרים אהבה, טוב ואכפתיות. אין סוף לאפשרויות של בריאת עולם בריא, שליו, הרמוני ומלא ביופי כאשר נשים יוצרות ביחד ומתיכות את ליבן ללב אחד.
אז מחר בבוקר, כאשר אתן קמות, שאלו את עצמכן את השאלה: "איך ארגיש ומה אעשה אם מחר אתעורר לעולם ללא גברים"? ותנו לה להפעיל את קסמה עליכן. אתן לא יודעות מה תפגשו מצידה השני של הדלת.
*תמר ברוש היא בעלת תואר ראשון במשפטים, מתמחה בטיפול זוגי ורגשי, מכשירה מטפלים בשיטת האור הלבן ומנהלת את מרכז האור הלבן בתל-אביב. מטפלת רייקי מוסמכת ועובדת עם תמציות פרחים.
