מלחמת הכוכבים

לאורך ימי ההיסטוריה היהודית לימדו חכמי ישראל כי הן המזל והן הגורל דרים יחד בכפיפה אחת ומשלבים מטרה אחת משותפת: יישום מטרת הקיום והגשמת הייעוד, או בניסוח קבלי – השלמת התיקון.

מזל, על פי הגדרת המקובלים, הינו שפע הנקצב לאדם, מעין צידה לדרך, ונקבע לו טרם ביאתו לעולם ונועד לאפשר לו את השלמת תפקידו במערכת הבריאה. בתלמוד מובא כיצד עולה המלאך הממונה על ההריון ומעמיד את הביצית המופרית בפני הבורא ושואל: "ריבונו של עולם מה יהא על הטיפה הזאת האם לעשירות או לעניות, להצלחה או לכישלון לחיים או למוות?". כלומר, מה יהא כוח מזלו הפוטנציאלי של האדם, מהו גורלו ואילו תכונות אופי יוטבעו בו? קרי, הן המזל והן הגורל משפיעים בכללותם וקובעים את איכות החיים במישורים מגונים כגון פרנסה, זיווג, בריאות וכדומה.

לאורך התקופות יחסם של חכמי הקבלה לנושא המזלות לא היה אחיד והמחלוקת היתה רבה. ר' חנינא אומר: "מזל מחכים, ומזל מעשיר - ויש מזל לישראל", לעומתו סבור ר' יוחנן ש"אין מזל לישראל". הוא מסביר זאת בהסתמכו על דברי ספר ירמיה הנביא: "אל דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה" (י', ב'). קרי, הבדילו את עצמכם מן הגויים שעובדים את הכוכבים ומזלם מושפע מגרמי השמים.

ר' יוחנן ממשיך לנמק את גרסתו ומביא את סיפור אברהם אבינו שיצא מהשפעת מערכת הכוכבים על מזלו וזכה להתעלות מעל למזל ולגורל. כזכור, אברהם, האסטרולוג הראשון, חזה על פי הכוכבים כי אין בנים במזלו, הצטער מאוד ואמר לבורא: "חזיתי במזלי המושפע מן הכוכב שלי כי אינני ראוי להוליד בנים". בהמשך כתוב: "ויוצא אותו החוצה ואמר לו הבורא: צא מכוח מזלך שמרגע זה אתה נמצא מעל לכוכבים ולא מתחתם ומזלך ישתנה לטובה" (בראשית, ט"ו).

סוף הסיפור ידוע, אברהם ושרה זכו לחבוק בן זכר וקראו לו יצחק. האות יוד של שרי שהופיעה בסוף שמה, עברה והופיעה בתחילת שמו של יצחק והתחלקה לשתי אותיות ה' שניתנו בשמות הוריו (אברהם קיבל ה' ושרה קיבלה ה') ומזלם נתהפך לטובה. זוהי רק דוגמה אחת מיני רבות הממחישה את יכולתו של האדם לשנות את מזלו וגורלו אף על פי ולמרות שנקבע לו אחרת.

ר' אלעזר פתח ואמר: "הכול תלוי במזל, ואפילו ספר תורה בהיכל", וממשיך הזוהר ושואל מדוע נקרא 'מזל'? ומשיב, שממנו תלויים ההצלחות וממנו מזדלזלים העליונים והתחתונים. כלומר, מזל מלשון מזיל וכשם שהדמעה מזילה כך מזיל השפע מעולמות רוחניים ומשפיע שפע רב הן בהיבט הרוחני והן בגשמי.

על דעת חכמי הקבלה קיים קשר הדוק ומחייב שבין יום הלידה לכוח המזל כאמצעי משפיע על קו הגורל. הירושלמי כתב: "שביום לידת האדם מזלו חזק וטוב" (ר"ה, פ"ג, הלכה ח'). אך לא רק יום הלידה חשוב, אף שעת הלידה רבת משמעות ויש הגורסים כי יום העיבור ושעת העיבור טעונים במידע חשוב המלמד על כל מאורעות החיים שנגזרו לו לאדם. ככתוב בדברי חיים: "הכל נרשם במזל שנולד בו וגם בשעה שנתעברה אימו מלאכי השרת שומעים מאחורי הפרגוד ובא הכרוז לכל העולמות" (פרשת מקץ).

בחכמת הקבלה מובאות שיטות רבות ומגוונות המלמדות כיצד לבחון את כוח המזל והגורל. השיטה המובהקת עוסקת בדינמיקה שבין שם האדם ותאריך הלידה. קרי, ראוי לייחס משמעות ניכרת לערכים הנומרולוגיים (מלבד לחכמת האותיות המהווה תורה בפני עצמה) המציירים קווי מתאר ברורים ומדוייקים מתוך מכנה משותף הכרחי שבין השם ויום הלידה.

כאשר שם האדם (המזל) גבוה מתאריך הלידה (גורל), אמורה להתקיים זרימה אנרגטית קולחת. אך כאשר השם נמוך מתאריך הלידה, האדם יתקשה ליישם את רצונותיו ושאיפותיו ועלול להיכשל בחייו.

אציין כי בראש ובראשונה כל מפה קבלית צריכה להתבסס בין שאר הפרמטרים גם על שם האם המייצג את שורש נשמת האדם. כך שאם נמצא ליקוי או חולשה בכוח המזל המצביעים על קשיים בנושאים כגון זיווג, פרנסה, אהבה וכדומה - אל ייאוש! ניתן על פי פעולות רוחניות פשוטות לחולל שינויים, להתגבר, להתחזק ולצאת לדרך חדשה שכולה אור והצלחה בכל.

יצחק אהרון הוא איש קבלה, ראש מרכז "חכמה"