ילד מעולם אחר

"ילדתי בן!" ענת מספרת לחברתה, עם חיוך של מיליון דולר על פניה, כולה זורחת מאושר למרות העייפות שניכרת בעיניה. "זה פשוט אלוהי! איזה קסם!", היא ממשיכה נרגשת ומשתפת בפרטי הלידה של גבריאל, בנה. "מזל טוב, איזה אושר!", חברתה עונה. "נו, ומה איתך? מתי את תביאי איזה צוציק לעולם?". מחייכת, השיבה החברה "אני? אני מביאה ילדים אחרים לעולם...".

התהליך המופלא של הולדה הוא תבנית בסיסית וביולוגית שכל מהלך החיים מבוסס עליו. בעלי חיים, צמחים וכמובן בני אדם נולדים, חיים ומתים במחזוריות אינסופית רוויה במסתורין ויופי. לצד ההולדה הביולוגית ישנו קסם אחר – היכולת להוליד פרויקט יצירתי. זה מתחיל מההתעוררות של דחף פנימי שקורא לנו ליצור משהו חדש, ממשיך בהתרגשות והתלהבות מעצם הרעיון, וכאן הדרכים מתפצלות בהתאם למידת ההיענות שלנו לדחף. ככל שרמת ההיענות גבוהה יותר כך מתאפשרת יותר ויותר הגשמה בפועל של הרעיון שנולד בתוכנו.

אחד האתגרים הגדולים ביותר שניצבים בפנינו בעידן הזה הוא היכולת להוליד ילדים אחרים, להגשים רעיונות שעולים בתוכנו וללכת איתם עד הסוף - לראות אותם גדלים וצומחים מול עינינו ממש כילדים, מגיעים לבגרות, לבשלות ולהגשמה מלאה. אפשר לומר שכאשר אנחנו נענים לדחף להגשים רעיון מתחילתו ועד סופו, אנחנו מולידים את עצמנו, שכן, רק הקשבה עקבית ואקטיבית לקול הפנימי שבתוכנו שמבקש מאיתנו ליצור תאפשר לנו להפוך מפוטנציאל למציאות ממשית.

אותה חכמה פנימית היא זו שמניעה אותנו קדימה להעיז, לנסות, לפגוש עולמות חדשים, להמציא פטנטים, לכתוב, לספר סיפורים, להקים עסקים, ללמד, לטפל, ללמוד, לרקוד ולשיר באלפי צורות וגוונים. עמוק בתוכנו ישנה ידיעה בהירה שיש משהו שעלינו לעשות, שיש מתנה שעלינו להביא לעולם, שיש לנו תפקיד משמעותי בחיים.

ליאת דיין, מאמנת לפיתוח היצירתיות, מספרת שאחד הקשיים הגדולים ביותר שבהם ניתקל בדרכנו להוציא לפועל רעיון כלשהו שעלה במוחנו הוא הספק. הספק יכול להתבטא באינספור פנים, למשל, ספק ביכולת ובסיכוי שלנו להצליח, וספק לגבי הפרויקט עצמו – האם זה הדבר שאני צריך לעשות עכשיו? אולי אני אמור לעשות משהו אחר? אולי זה לא מדויק עבורי? מניסיונה בליווי אמנים ויוצרים הספק הוא רק עוד מעצור שמונע מאיתנו לקחת אחריות מלאה על רעיון, ממש כפי שאם לוקחת אחריות מלאה על תינוקה, מגדלת אותו ודואגת לכל צרכיו. היא מסכמת "כשאני לא נענית לדחף המפעם בי, אני מפסידה. כשאני נענית לו - אני מרוויחה את עצמי".

הסוד הגדול שיאפשר פריחה של רעיון או פרויקט הוא אהבה. אפשר ללמוד הרבה מאד מאהבת אם לתינוקה, היא מחוברת אליו ממש ברמה הפיזית במשך תשעה חודשים, וגם לאחר הלידה פסיכולוגים התפתחותיים מתייחסים ליחידת אם-תינוק כשלם אחד שמאפשר הזנה והתפתחות. אם נקביל את מערכת היחסים הביולוגית הזו לקשר שלנו עם עצמנו ועם רעיון שנולד בתוכנו, הרי שהוא זקוק להזנה, לטיפול, להקשבה, הוא צריך שניקח עליו אחריות מלאה, ושנצעד איתו בצעדי תינוק עד לפריחתו המלאה.

רעיון יצירתי שנולד בתוכנו אינו שונה מתינוק – הוא תלוי בנו לחלוטין, רק אנחנו יכולים להפיח בו חיים, רק אנחנו יכולים לאפשר לו להפוך מקונספט למציאות ממשית, רק אנחנו יכולים להתמסר אליו לחלוטין ולהתייחס אליו כיצירה עמוקה שנולדה בתוכנו, ממש כעובר ברחם אמו.

נאמנות פעמים רבות נדונה בהקשרים של מערכות יחסים עם אחרים – אנחנו מבקשים מבני הזוג שלנו שיהיו נאמנים כלפינו, מקום העבודה שלנו מצפה לנאמנות מצידנו וכדומה. אולם כאן אני מבקשת להפנות את תשומת לבנו לנאמנות שלנו לעצמנו. זוהי הנאמנות הראשונה שלנו והיא לא קיימת, עד שאנחנו מסכימים לפעול מתוך הקשבה אמיתית לעצמי הגבוה שלנו. כל עוד זה לא קורה, אנחנו לא נאמנים בעיני עצמנו.

הקשבה לעצמי הגבוה דורשת מאיתנו להיות במצב של דממה, משוחרר ממחשבות ורגשות שעשויים להפריע ובעיקר משוחרר מפחדים כאלה ואחרים. במצב הזה העצמי הגבוה יאמר מה הוא באמת רוצה מאיתנו. ברגע שנגשים את מבוקשו, אנחנו בעצם מגשימים את מבוקשנו העמוק ביותר ומתחזקים בתור עצמנו, בתור אותו "אני" שהוא עצמי אמיתי. הכח העצום שמתגלה בפנינו כשזה קורה הוא כוחה של נוכחות טהורה, שלא מתחשבת בזמזום כזה או אחר של פחד או מחשבה, ופשוט יודעת שהקול הפנימי שדיבר הוא אמיתי.

הנוכחות הזו דומה לעוצמה של הר, שלא זז, קיים, עומד, יציב, שקול – כך גם הנוכחות שעלינו לפתח אל מול קולות פנימיים וחיצוניים בבואנו ללמוד נאמנות לעצמנו. זה דורש את כל כולנו – את כל הרצון, האומץ, התעוזה, הפעולה, חוסר הפחד, הכח, האינדיבידואליות והאמון העמוק בידיעה שנולדה בתוכנו – "אני הולך להגשים את זה. אני יודע שאני יכול. אני יודע שאני חייב. אני עושה את זה!".

אנחנו בוחרים בחיים כשאנחנו בוחרים ליצור בתוכם. אין זה משנה מה ניצור - לכל אחד יש תהליך יצירה שאליו הוא נועד, וכל דחף יצירתי הוא משמעותי וחשוב, כי הוא נולד בתוכנו. ממש כפי שאם אוהבת את כל ילדיה ורואה בכל אחד מהם את ייחודיותו ואיכויותיו, כך גם אנחנו לומדים לגדל את כל הרעיונות שצצים בתוכנו כפטריות אחרי הגשם כי הם מבקשים להתממש דרכנו.

התעלמות חוזרת ונשנית מהדחפים הטבעיים שבתוכנו בהכרח תגרום למצבי מרירות, דיכאון, אכזבה מהחיים, תחושות חוסר משמעות וחולשה. הקשיים שאנחנו פוגשים בתהליך ההגשמה הם חלק מהמסע ההתפתחותי שלנו – כל אותם קולות של חוסר יכולת, פחדים ומעצורים, הם כמו מהמורות שנועדנו להתגבר עליהן. אמא לא מחזירה את תינוקה לאלוהים כשמתגלים קשיים בתהליך הגדילה, היא נותנת לו את כל כולה, מוותרת שוב ושוב על צרכיה האישיים – כדי שהוא יהיה שמח, בריא ומאוזן.

ההקרבה העצמית הזו היא מקור השראה להקרבה שהחיים דורשים מאיתנו כאשר הם מעברים אותנו עם רעיון יצירתי – אין ספק שהאתגר של הולדת רעיון יצירתי שונה במרכיב אחד מרכזי מהולדת תינוק, שכן אנחנו לא מקודדים ביולוגית לטפח רעיונות, זה אומר שעלינו למצוא בתוכנו את הכח והתושיה ללכת איתם עד הסוף ולהתמודד עם כל האתגרים שבדרך. כשההיענות קורית דרך פעולות ממשיות ואחראיות – בהכרח אנחנו נכנסים למהלך חיובי במהותו שיכלול בתוכו תחושות אקסטטיות, שמחה, בעירה של המשך היצירה ורעיונות נוספים שיבקשו להיפתח עוד ועוד בתוכנו.

הרבה מאד אנרגיה משתחררת ומהווה מקור בלתי נדלה לעשייה של כל הפעולות הנדרשות. כלומר, ברגע שאנחנו מתחילים לצעוד בנתיב היצירה – אנחנו כבר לא לבד, החיים עצמם פוסעים לצדנו, תומכים בנו בדרכם ומעודדים אותנו להמשיך. ועדיין עלינו לזכור שזה רק באחריותנו, שהמבחן המרכזי שלנו כאן הוא היכולת להיות מאוחדים עם העצמי הגבוה שמדבר אלינו, שמבקש התייחסות והקשבה מצידנו. הקשבה אמיתית תתבטא כפעולה אחראית ואמיצה, מתוך הכוונה העמוקה ביותר להיוולד בתור העצמי האמיתי שאנחנו.

שבו במצב נינוח, קשוב ורפוי, רצוי בעיניים עצומות ושאלו "מה מבקש להיוולד דרכי?", תוכלו לכתוב או להקשיב, אפשרו לכל התשובות שעולות להישטף, עד שתגיע תשובה אחת מרכזית שתחזור על עצמה שוב ושוב, שתטריד את מנוחתכם ותעורר בכם את התחושה שהיא התשובה האמיתית. זכרו שמדובר בתשובה שנכונה רק עבורכם, ורק בתקופת הזמן הנראית לעין. כתבו את הרעיון, פתחו אותו ככל יכולתכם - מה משמעותו ומהן הפעולות הנדרשות להגשמתו. התעלמו מכל הקולות הפנימיים שיזמזמו ויפריעו לכם בתהליך ההקשבה, הם לא חשובים.

לאחר מכן בחרו חונך/ת, אדם שאתם סומכים עליו, חבר/ה שבאמת איכפת לו מתהליך ההתפתחות שלכם. בקשו ממנו שילווה אתכם למשך שלושה חודשים בהגשמת הפרויקט. קיבעו סדרים שנוחים לכם, פגישה שבועית או כל צורה אחרת של חונכות, שתאפשר לכם מצד אחד לקחת אחריות מלאה על הפרוייקט ולצד זאת להיתמך במרחב אוהב ומכבד, שמעודד אתכם להמשיך ליצור.

דורית בר היא מדריכה להתפתחות אישית ורוחנית של יחידים וקבוצות, מאמנת אישית ועסקית, בוגרת לימודי פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, טיפול משפחתי וזוגי, מנחה בכירה בשיטת 'האור הלבן' ובטכניקת 'השאלה', זמרת 'בהקטי', מנחה מפגשים של שירה, מוסיקה חיה וכתבים מקודשים.

'חכמת חיים – קבוצת התפתחות לרוחניות מעשית' נפתחת בת"א ב- 26/10/10