פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      ושמחת, לא רק בחגיך

      בחג סוכות המסתיים בשמחת תורה מצווה עלינו לשמוח - מהי שמחה אמיתית ואיך אפשר להגיע אליה? דורית בר צוהלת

      'ושמחת בחגיך' היא מצווה יהודית המקובלת במיוחד בחג הסוכות שמסתיים בחגיגות שמחת תורה. בימינו המרנו את המילים המקראיות במטבע לשון פשוט יותר ולאורך כל תקופת החגים אנחנו מברכים זה את זה בברכה השגורה 'חג שמח!'. נדמה שצמד המילים הללו הוא סוג של קסם: איך זה קורה באמת - האם עצם אמירת המילים הופכת אותנו לשמחים? מהו המקור העמוק ביותר לשמחה בחיינו וכיצד נוכל להתחבר אליו באמת?

      מוסיקה הרמונית, טבע רחב ידיים, ילדים מצחקקים, חיבוק, מגע, מבט אוהב – כל אלה הם כמו תזכורות הנטועות בתוך רגעים קטנים של החיים, שמזכירות לנו את אותה שמחה שהיא אנחנו. המפגש עם יופי, רכות, אושר ועונג מזכירים לנו שעמוק בתוכנו יש רק שמחה, טוב ואהבה. אולם, חוויות החיים ואופן ההתמודדות שלנו איתם גורמות לנו לשכוח זאת, כך שעל פני כדור הארץ נראה יותר סבל, עצב ודיכאון ופחות שמחה, צחוק ואקסטזה.

      מדוע אנחנו לא שמחים? הסיבות מגוונות – החל מלחצים כלכליים, הצורך להיות מקובלים חברתית לצד כישלון בעמידה בציפיות סביבתיות, בעיות בריאות, התמודדויות עם אובדן ומוות, מערכות יחסים כושלות, תחושות החמצה וחוסר מימוש עצמי ועוד. אין ספק שהחיים מאתגרים אותנו על כל צעד ושעל – התגובה הנפוצה במקרים רבים היא קריסה לתוך תחושות של חוסר יכולת, חוסר אונים וחוסר תקווה. חוויות של מגבלה, עייפות וחולשה הופכים להיות לחם חוקנו ושמחת החיים מתרחקת מאיתנו יותר ויותר...

      אם כן, מהי שמחת החיים האמיתית? האם אנחנו צריכים שכל משאלותינו יתגשמו כדי להיות שמחים? אני נוטה להאמין שלא. נראה לי ששמחת החיים האמיתית היא מקור הזנה שקיים כמעיין בבסיס הקיום, ואנחנו יכולים לשתות ממנו ככל שנחפוץ בלי שום קשר לנסיבות החיים המשתנות ללא הרף. מעיין השמחה אינו שייך לאף אחד, כשישנה שמחה היא פשוט קיימת, אין לה בעלים, ולכן היא זמינה לנו בכל רגע. מה שיכול לאפשר לנו להנות מאורה הוא מצבנו הפנימי – זהו התנאי היחיד לחיבור המתמיד למקור של אושר.

      החיבור למעיין השמחה

      מעיין השמחה הוא כמו החיוך המתמיד של אלוהים, אין לו התחלה ואין לו סוף, כולנו חלק ממנו והוא טבענו האמיתי. החיבור למעיין השמחה נובע מהחיבור שלנו לעצמנו, לאותו קול פנימי שמצוי בתוך כל אחד מאיתנו, אותו קול שיודע מה נכון וטוב עבורנו, ומספר לנו למה אנחנו זקוקים כדי להזין את עצמנו. מעיין השמחה שופע, מזרים את מימיו באופן מתמיד ופתוח לכל, וכדי לטבול באותה חיוביות מוחלטת שנובעת ממנו, כל שעלינו להיות הוא אנחנו עצמנו.

      לפעמים בתוך המולת היומיום אנחנו שוכחים להזין את עצמנו, עסוקים בעשייה של דברים שאנחנו 'צריכים' לעשות, במשימות, חובות, תפקידים, ונוטים להזניח את ההקשבה הפשוטה לעצמנו. כאשר חוסר ההקשבה הפנימי חוזר ונשנה – עשויים להופיע תסמינים של דיכאון, חוסר טעם בחיים, חוסר משמעות וחוסר עניין. כאשר אנחנו מאבדים את החיבור לעצמנו, אנחנו מתרחקים מכוח החיים עצמו. מעיין השמחה הוא שלוחה של אנרגיית חיים טהורה, ויש לו היכולת לשטוף מעלינו כל מחשבה, רגש או תחושה מגבילים ולמלא אותנו באותה שמחת חיים שהכרנו כילדים.

      אם נביט בילדים נראה שהם שמחים סתם כך, ללא סיבה, שמחת הקיום דבקה בהם ומשאירה חותם של פראות על פניהם הצוחקות. כמבוגרים אנחנו נוטים לזנוח את החיבור למה שעושה לנו טוב, לעבוד יותר מידי שעות, לאכול יותר ממה שאנחנו באמת צריכים, להשקיע המון אנרגיות בדרמות רגשיות שסוחטות אותנו ומותירות אותנו תשושים ומותשים, ולחשוב המון על הרבה דברים לא ממש חשובים, מבלי לשים לב למבנה המעגלי והאינסופי של עולם המחשבה.

      להיזכר כל פעם מחדש

      בואו ניזכר ביחד, כל פעם מחדש, מי אנחנו באמת: אנחנו יופי, אנחנו הוד, הדר וחסד, חמלה מרגשת אותנו, יופי מפעים אותנו, אהבה היא מהותנו. נוצרנו בצלמו כדמותו, ולכן אנחנו חסרי מגבלה בטבענו העמוק גם אם נדמה לנו אחרת. שמחה היא לא רגש, אלא עמדה ביחס למתרחש. היא יכולה להיות זמינה עבורנו בכל רגע, אם רק נושיט לה את היד ונסכים לראות מבעד לצעיפי המחשבות, הרגשות והתחושות את עצמנו. נסו זאת - להביט בשמחה שבבסיס הקיום גם ברגעי כעס או עצב.

      הרגשות השליליים אף הם משרתים את מהות החיים הפוזיטיבית – הם גורמים לנו סבל, ובכך מכריחים אותנו לחקור ולחפש מה מסתתר במעמקים שלהם. אם נרחיב כל רגש שלילי עד לאינסוף נגלה במעמקיו חיוביות חסרת גבולות, ששוטפת את כל הוויתנו בשמחה וטוב. אין זה אומר שלא נחווה מצבים רגשיים לא נעימים, זה רק אומר שלא נשכח מי אנחנו באמת. החיים מלאים בתזכורות, כמו טיפות מים שנלקחו ממעיין השמחה – שיר, חיוך, דגדוג, פרפר, עלה, ואפילו מבט חודר בתפוח אדום יזכירו לנו את הקסם שנטוע בכל. הוא נטוע גם בנו.

      תרגיל

      ערכו רשימה של עשרה דברים שאתם אוהבים לעשות, שגורמים לכם אושר עמוק ותחושת התרחבות. כתבו ליד כל דבר מה אתם אוהבים בו, איזה תחושות ורגשות הוא מעורר בכם. אפשרו לרשימה להתרחב כל הזמן, והשתמשו בה – היא מספרת לכם מה מזין אתכם, מה ממלא אתכם בעצמם, מה מחבר אתכם למעיין החיים.

      דורית בר היא מדריכה להתפתחות אישית ורוחנית של יחידים וקבוצות, מאמנת אישית ועסקית, בוגרת לימודי פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, טיפול משפחתי וזוגי, מנחה בכירה בשיטת 'האור הלבן' ובטכניקת 'השאלה', זמרת 'בהקטי', מנחה מפגשים של שירה, מוסיקה חיה וכתבים מקודשים.

      'חכמת חיים – קבוצת התפתחות לרוחניות מעשית' נפתחת בת"א ב- 12/10/10