דרך הגב

העמקה נוספת של החוויה הקיומית בגוף, לבד משתי השיטות שצוינו (טרייגר ופאולה), יכולה לבוא מתוך השיטה של אידה רולף – רולפינג. הרולפינג היא שיטה מובנית מאוד: בתהליך מוגדר בן עשרה מפגשים טיפוליים מארגן המטפל את המבנה הפיזיקלי של גוף המטופל מהחוץ אל הפנים ומלמטה למעלה. בהתחלה המטפל עוזר בהפחתת פעילות היתר של השרירים החיצוניים כדי שאפשר יהיה בהמשך לגעת באמצע המבנה הפיזיקלי ולעורר אותו לפעילות.

באופן רגיל אמצע מבנה הגוף שלנו הוא "רדום" מבחינת התחושה הקיומית, אבל מגע מדויק מאוד מעורר בו לא רק את התחושה אלא גם את התפקוד ובעיקר את התנועה. בשלב הראשון של טיפול הרולפינג דואג המטפל לפתוח "הידבקויות" במעטפת החיצונית של השרירים (המעטפת היא קרום דק ושקוף שנראה כמו ניילון נדבק וגם מתנהג כך, במיוחד אם שכחנו להאריך מחדש שריר שקיצרנו על ידי כיווץ). פתיחת הידבקויות הפאסיה (מעטפת השריר) מאפשרת ליצור איזון סביב ציר האמצע של הגוף. וכאמור, כשהגוף משתמש ופועל מתוך ציר האמצע שלו הוא מזהה מהר יותר את התמיכה מהאדמה, יכול לשחרר את ההחזקות וכיווצי השרירים וגם, לא פחות חשוב, מפחית משמעותית את הלחצים על עמוד השדרה ומכאן גם מפחית משמעותית את הכאבים שנבעו מלחצים אלה.

איזון המבנה הגופני הוא הכנה טובה לשלב השני של הרולפינג – שלב הלימוד של כיצד להשתמש באמצע המבנה תוך כדי תנועה. כיצד לפעול מתוך תנועה שנבחרה מתוך הפנימיות שלנו – מן האמצע - ולא כתגובה אוטומטית מתוך שכבות חיצוניות של הקיום שלנו. שלב זה - השלב האינטגרטיבי - משלב את פתיחת מעטפות השרירים וההידבקויות תוך בחירת התנועה הנכונה – התנועה שמתחילה מהאמצע.

החוויה הקיומית שנוצרת בשלב הזה היא המפתח משום שהיא חוויה קיומית בעומק שלנו. זוהי חוויה שקשה לתרגמה למילים ואם לנסות להשתמש במילותיה של אידה רולף עצמה הרי שזוהי חוויה קיומית שיוצרת הבדל בין הבפנים והבחוץ, בין הליבה לבין השרוולים – אותם חלקים חיצוניים שבהם נמצאים היכולות שלנו, האופי, הכישורים - המאפיינים החיצוניים של הקיום שלנו.

חוויית העומק יוצרת חיבור אל העולם הפיזי ממקום אחר, ממקום של להיות חלק מהקיום לא רק מהמקום האינדיבידואלי אלא מהמקום המשותף, המחבר כל דבר שנמצא כאן זה לזה. חיבור משותף כזה יוצר ביטויים אינסופיים של קיום והוא גם יוצר שקט פנימי, שלווה וביטחון כיוון שהוא מחובר למהות שאינה יכולה להשתנות. השקט הזה עובר מהעומק שלנו, מהפנימיות, אל השכבות החיצוניות ומפחית בהן את העומס הפיזי, הרגשי והמנטלי.

אנשים שחוו את החיבור לעומק שלהם, לפנימיות, לאמצע, טיפלו לא רק בכאבי הגב שלהם אלא גם הביאו את עצמם להתנהלות קיומית איכותית הרבה יותר. התנהלות קיומית בטוחה ושקטה ומחוברת לכל הקיום סביבם.

טרייגר, פאולה ורולף הן שיטות שונות המבקשות בסופו של דבר להגיע כמעט לאותו מקום - המקום שבו החיים בגוף מהווים את ביטוי המהות שלנו ולא ביטוי של המגבלות (הפיזיות, המנטליות והנפשיות) שלנו.

תהליך הטיפול ברולפינג הוא תהליך מובנה שמשתמש בעקרונות כימיים ופיזיקליים כדי להגיע למודעות קיומית שתייצר בסופו של דבר חוויית חיים והתנהלות שונות מאלו שהרגלנו את עצמנו אליהן. בשיטת פאולה אנחנו לומדים לשחרר את המעצורים והכבלים ששמה עלינו התרבות כדי לאפשר דווקא לרמה הנמוכה יותר של הקיום – הרמה החייתית שבנו - להוביל את התנועה ולהעביר אותנו לתהליך של ריפוי עצמי. בשיטת טרייגר יש את דרך הביניים: הקשבה לקיום הפיזי של הגוף תוך כדי תנועה ומכאן לבחור תחושה.

אני מאמין באינטגרציה בכל הרמות ובכל הרבדים של החיים ולכן אין זה מפתיע שהייחוד של שיטת בחט, השיטה שאני מפתח יותר מ-25 שנה, הוא בהזמנה לכל אחד לבחור ללכת בדרך המתאימה לו ביותר כדי להגיע אל החוויה הקיומית. התהליך בשיטת בחט מכיל את כל האלמנטים מהשיטות האלה יחד. לימוד, הפנמה ויישום של כל שלוש הגישות הנ"ל מגבירים את חוויית הקיום ומכוונים למימוש הפוטנציאל הקיומי של כל אחד מאיתנו.

כל אחד משלושת מפתחי השיטות, שהם ענקים בתחומם, ניחן בכישרון מיוחד שאפשר לו "לדלג" על פן אחר בתהליך הריפוי ולהקדיש את מירב העבודה ותשומת הלב לפן אותו פיתח. אלא שמניסיוני גיליתי שמטופלים רבים זקוקים ליותר מאשר היבט אחד וליותר מאשר שיטה טיפולית אחת. מתוך הגילוי הזה צמחה וממשיכה להתפתח שיטת בחט: זיהוי המטפל את הצורך המדויק של המטופל והתאמת דרך העבודה אליו בכל שלב בו הוא נמצא.

הגמישות הטיפולית הזו מסמנת כל הזמן את התפתחות התהליך. התעקשות על שיטה אחת עלולה במקרים רבים לעצור אותו או להביא לנסיגה. אפשר לתאר תהליך עבודה בשיטת בחט כתהליך שמתקדם מתוך עצמו. למשל, מטופל שזקוק למגע מקבל ותומך לומד לסמוך, לתת אמון ומתוך כך כיצד לשחרר. השלב הבא של מטופל כזה יהיה עבודה שפותחת את הקיצורים בשרירים ומאזנת אותו סביב ציר האמצע שלו. העבודה הזו, שאינה יכולה להתבצע ללא לימוד של זיהוי התמיכה וללא היכולת לשחרר, מולידה את החוויה החזקה של התחושה הקיומית בציר זה ולמידה כיצד לפעול ולחיות ממנו הן בתנועה והן בכלל.

חוויית הקיום באמצע המבנה פותחת ומפתחת את יכולת ההקשבה לצרכים שעולים מתוך הגוף, את יכולת ביטוי הצרכים האלה בתנועה טבעית בלתי מצונזרת והרמונית שאינה נכנעת לחוקים ולאיסורים תרבותיים וחברתיים מגבילים וכובלים.

מטופל שעובר תהליך שלם מן הסוג הזה מרגיש שייכות לעולם שהוא חלק ממנו. הוא מרגיש את הרצון לפעול בהרמוניה עם העולם ועם כל מה שמרכיב אותו. הוא מרגיש בכל הרמות – הפיזית, הנפשית, המנטלית – שהאינטגרציה בתוך גופו יכולה להתקיים גם בינו ובין כל העולם ומרכיביו. הוא מרגיש פחות את ההבדלים ויותר את החיבור והקרבה.

*הכותב מורה ומטפל בשיטת בחט - טיפול במגע ותנועה. הוסמך בשיטת פאולה, "רולפינג" ושיטת טרייגר