הסוכה שבלב

ריחו של הסתיו כבר באוויר, קרני השמש האחרונות של סוף הקיץ מלטפות בחמימות עדינה, הימים מתקצרים ואיתם הלילות הופכים קרירים. זהו טבעו של חודש תשרי, חלון בזמן הפותח צוהר לעבודה רוחנית פנימית הכוללת צומות, תעניות, היטהרות, מחילה וכפרה. כעת, עם סיום ההכנות המרובות אפשר להתחיל את השנה החדשה בשמחה ובציפייה דרוכה.

חג הסוכות ובשמו הנרדף "חג האסיף" (''באספכם את קציר אדמתכם'') הינו אחד משלושת הרגלים המוזכרים במקרא, ומשקף את נקודת המבט היהודית הנכונה והראויה על מהות החיים. חכמת הקבלה מלמדת כי חג הסוכות, מלבד היותו מועד של שמחה צרופה מתוך התעלות נפשית, מבטא מן ההיבט העמוק שני עיקרים. האחד - את ממד הארעיות על ידי הכרת הנצחי והחולף, מעצם היציאה מהבית המרווח, החם והמפנק אל הסוכה (זכר לענני הכבוד שליוו את בני ישראל במדבר) שבה הגג והסדינים נעים לקול שירת הרוח, כמו אומרים - דע כי הכול ארעי וחולף ומכאן תעמוד על מצבך האמיתי. בדיוק כמו החיים עצמם שחולפים ואינם עוד, מכאן שעל האדם לתת דעתו על עצם היותו עובר אורח בעולם הזה ככתוב.

ההיבט השני מבטא את האופן שבו נשמת האדם מתעלה מעל לרצונות האגו ומקבלת לתוכה את אור הבורא הממלא בימי החג את כל עשר הספירות בשפע עצום. נפלא לגלות כי בחג הסוכות מופיעים סמלים רבי משמעות במעגל החיים היהודי. לדוגמה: ערכה של המילה " אסיף" בגימטרייה הוא 7, החג נמשך 7 ימים, ובו אנו מצווים לקיים 7 מצוות. לולב =68 , הדס= 69 , ערבה= 277 , אתרוג= 610, סה"כ = 1024. סכום זה נותן בצמצום את המספר 7 - בסוכות תשבו שבעת ימים.

אורך הסוכה 7 טפחים וכן רוחבה 7 טפחים. מנהג האושפיזין ( בארמית – אורחים) שמקורו בקבלה מייצג את 7 האורחים הרוחניים (שבעת הרועים), אבות האומה: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד, הבאים לבקר בסוכה בימי החג, כאשר כל אחד מהם מייצג מידה רוחנית של השפעה. כל שבעת הרועים הם כנגד שבע הספירות התחתונות וכל אחד מימי החג מושפע מספירה אחרת: אברהם-חסד, יצחק-גבורה ועוד... אותם אושפיזין מביאים עמם לסוכה מחד את רוח השכינה ומאידך מסמלים את כיבוש האגואיזם ורכישת אלטרואיזם. שהרי הכנסת אורחים בשר ודם ובפרט עניי העיר, הגר, היתום והאלמנה מייצגים את היציאה מתוך ה"אני" הפרטי ביד מושטת לעבר השכבות החלשות בחברה. כל זאת מתוך מקום נקי השולל שיקולי " עלות מול תועלת".

לזימון האושפיזין הוענקו פרשנויות והסברים שונים, אך יחד עם זאת כולם מתייחסים למשמעות מעשה האירוח. פרשנות רווחת רואה במצוות אירוח האושפיזין סימבול הבא לבטא את היהודי הנודד בגלות, וככזה אורח בעולמו של בורא עולם. ישנם הסבורים כי מקור המילה "אושפיזין" בשפה הארמית, שהשאילה אותה מהפרסית (Aspanj -בית הארחה), ובתלמוד הבבלי (במסכת מגילה דף כ"ו ) מופיעה המילה במשמעות של אכסניה (אושפיזיה) ואורח (אושפיז).

למולם יש הטוענים כי מקור המילה דווקא בשפה הלטינית, המגדירה את המושג אורח (Hospets ). עד שלהי תקופת ימי הביניים המנהג לא היה מוכר ואת ההתייחסות הראשונה למנהג ניתן למצוא בספר הזוהר, שם מוזכרת המילה "אושפיזין" 31 פעמים. מאז תקופת הזוהר וכשלוש מאות שנים אח"כ נהגו מספר מצומצם של מקובלים לארח אושפיזין בסוכתם. אך בפרט מאז תקופתו של האר"י בצפת הושם דגש רב על המנהג עד שהוא הושרש עמוק בקרב כל קהילות ישראל ובעם היהודי כולו.

בסוכה מברכים על ארבעת המינים המתארים ארבע קבוצות מהם מורכב עם ישראל. אתרוג - בעל טעם וריח, מסמל אדם היודע תורה ומקפיד במעשים טובים; לולב - נותן פירות טעימים אך הוא חסר ריח, מסמל אדם היודע תורה אך אינו מקפיד במעשים טובים; הדס - ריחני אך נטול טעם, מסמל אדם שאינו יודע תורה מהי אך מקפיד במעשים טובים; ערבה - חסרת טעם וריח, מסמלת אדם ללא תורה וללא מעשים טובים.

ספר התודעה מקנה פרשנות נוספת, המזהה את ארבעת המינים עם איברי הגוף: אתרוג - דומה ללב, שהוא משכן השכל; לולב - דומה לעמוד השדרה, ומבטא את זקיפות הקומה; הדס - דומה לעיניים, שעל האדם לשמור על קדושת העיניים ולא לתת עין רעה בחברו; ערבה - דומה לשפתיים, ובדומה להדס יש להישמר בדיבור ולהתרחק מלשון הרע. למספר ארבע היבט נוסף לעניין החג. הוא מסמל את הספירה הרביעית בעץ החיים, היא ספירת החסד המזוהה עם אברהם אבינו. והרי ידוע שאברהם הקפיד בעניין הכנסת אורחים ומכאן נמצא הקשר לעניין האושפיזין. כך שמי שסוכתו מלאה באורחים סגולה נפלאה היא לאין ערוך לחסדים רבים.

חג סוכות, "זמן שמחתנו", הינו שבוע של שמחה גדולה בלב כל יהודי המפנים את מהותו של החג על היבטיו הרוחניים, ועל כך תעיד שמחת בית השואבה. התרוממות הרוח האופפת את עם ישראל עשויה להשפיע על מהלך כל השנה קדימה. בנקודה זו מתבקשת השאלה - האם יש לחוש שמחה גדולה כל כך נוכח המעבר מהבית המגונן אל הסוכה הרעועה? חכמת הקבלה מלמדת כי אין לראות במעבר זה משום פחיתות ונחיתות אלא אדרבא, טיפסנו למעלה רוחנית גבוהה פי כמה. על אף הביטחון המנחם שהבית מסוגל להעניק לאדם, עדיין מדובר על בטחון חומרי מוגבל שאינו מתקרב ולו במעט לתחושת הביטחון החודרת עמוק לתוך הלב.

מכאן שהסוד האמיתי מצוי בכוח ההתרוממות מעל ומעבר לרובד הגשמי על שלל תענוגותיו החומריים, וכפועל יוצא מאפשר לנשמה להינות מהמזון הרוחני אשר לו היא זקוקה. יובן כי איננו שמחים למרות המעבר מהבית לסוכה, אלא השמחה פורצת מפני שעשינו כך. חג הסוכות בא להזכיר וללמד את האדם שיעור חשוב בהתבוננות אמיצה על סולם הערכים בו הוא חי. לסדר, לרענן ולהשתית מחדש את ההנהגותיו על בסיס ערכים רוחניים שורשיים ונצחיים, הניצבים כסלע איתן אליו מתנפצים גלי הספקות והתהיות. בברכת חג שמח לכל בית ישראל.

יצחק אהרון הוא איש קבלה, ראש מרכז "חכמה"