מציאות תפוסה

האם אפשר להימנע לגמרי מכאבי גב או לפחות להפחיתם בהרבה? על השאלה הזו אפשר לענות בשני אופנים. הראשון – אפשר לבקש עזרה רפואית קונבנציונלית לטיפול בכאבים. התשובה השנייה תחזיר את השאלה לשואל. האם הוא רוצה לברר את מקור כאבי הגב? האם הוא מעוניין לרדת לעומקו של התהליך שתחילתו, וגם סופו, הוא היכולת לזהות את התמיכה הקיימת תמיד מהאדמה ובזכותה לשחרר את ההחזקות הגופניות, שאחת מהן מתבטאת בגב תפוס? האם הוא רוצה לחוות את עומק חוויית הקיום שלו מתוך ציר האמצע כדי להביא שקט לגופו?

אחת השיטות הנפלאות שמלמדות איך לזהות את התמיכה כדי לשחרר היא שיטת טרייגר שפותחה על ידי ד"ר מילטון טרייגר (1997 – 1908) בארצות הברית. בשיטה זו יש קוד מפתח ללימוד כיצד לשחרר: הפניית תשומת הלב אל התחושה הפיזית של הגוף בזמן מגע ותנועה פאסיבית וגם תוך כדי תנועה אקטיבית.

מהי תנועה פאסיבית? למשל שהמטופל שוכב על שולחן הטיפולים והמטפל לוקח ומזיז יד או רגל או חלקים אחרים בגוף ללא עזרתו של המטופל. ותנועה אקטיבית? תנועה שהמטופל עושה בעצמו, לא על שולחן הטיפולים, כשהוא מזהה את תמיכת האדמה. הפניית תשומת הלב אל התחושה הפיזית היא כמו לחיצה על מתג במוח שמעבירה את הפעילות שלו ממצב של התמצאות בחלל (פעילות של תפקודי הראייה הפנימית) ושל כוננות מחשבתית לגבי מה רוצים ממני, מה מצפים ממני ומה נדרש ממני, למצב של תחושה פיזית.

כיצד עוברים לתחושה פיזית? מנתבים את תשומת הלב לתחושת המשקל. למשל, המטפל מרים את ידו של המטופל ויוצר בה תנודה שעוזרת לו לחוש כמה שוקלת היד. המטפל יכול לכוון את התנודה כך שתתמקד בעיקר בכף היד ואז יהיה למטופל קל יותר לחוש אותה.

במהלך הטיפול במגע בשיטת טרייגר, המטפל מניע כל חלק של הגוף וממחיש למטופל את התנועה החופשית הקלה והנעימה שאפשרית לו בגוף. התנסות זו מהווה הכנה לתנועה האקטיבית שהמטופל עושה בחלק השני של הטיפול. בשלב זה נזכר המטופל באיכות של החופש, הקלילות והנעימות של התנועות שחווה קודם בצורה פסיבית והוא מחייה את הזיכרון התחושתי הזה תוך כדי תנועה אקטיבית. ומשום שיש חוויה פנימית נעימה, בהכרח הופכת התנועה החיצונית לקלה יותר.

זה שלב חשוב משום שבו מגלה המטופל שיש לו יכולת לבחור את התחושה והוא יכול לבחור להיות שוב ושוב בתחושה הנעימה שהוא חווה.

טרייגר לא היה היחיד שהתייחס לתנועה הקלה והטבעית של הגוף. פיתוח משמעותי לנושא זה נעשה על ידי פאולה גרבורג (2004 – 1907). פאולה גרבורג בנתה את שיטתה הידועה בישראל ומצאה דרך ללמד כיצד לאפשר תנועה טבעית לגוף למרות המחסומים והעכבות שיש לנו כמי שחיים בתוך מסגרות ותבניות שמגדירות לנו כל הזמן איך נאה להתנהג ומה לא מקובל. ההכתבות החברתיות האלה מנוגדות לעתים קרובות למהלך התנועתי הטבעי של הגוף וללא שום הקשבה לו.

שיטת פאולה מעודדת את חיפוש ומציאת התנועה החייתית (הטבעית, הראשונית) שמתבטאת בתנועה ובקול שאנו משמיעים. פאולה טענה כי התנועה הטבעית הזו, כשאנחנו מאפשרים לעצמנו לחוות אותה, מופעלת על ידי אינטליגנציה גדולה פי מאות אחוזים מהאינטליגנציה המודעת שלנו כי היא יודעת להפעיל את כל מערכות הגוף בלי עזרה מודעת. למעשה, כשאנחנו עדיין בשלב התינוקות היא זו שמנהלת את עיקר התנועה שלנו והיא פועלת אז בשירות תהליך ההתפתחות שלנו.

אחת הדרכים בשיטת פאולה להביא את המתרגל לתנועה הטבעית שלו היא השימוש בטריגרים שהם "תרגילים" חזרתיים של כיווץ ושחרור שרירים. אחד מהתרגילים האלה הוא כיווץ ושחרור העיניים תוך מתן רשות לגוף לתגובה חופשית לתרגיל (מהי תגובה חופשית? הוראת כיווץ העיניים לילדים מביאה לפעמים גם לכיווץ אגרופים, אצבעות ואיברים נוספים. הוראה דומה לאדם בוגר תביא לתגובה מתונה הרבה יותר וסביר להניח שהוא יכווץ רק את העיניים).

הרשות להגיב תגובה חופשית יוצרת בסופו של דבר מצב שבו חלקי הגוף השונים מתחילים לעבוד ביחד ובהרמוניה. אחד הביטויים שבעזרתם אפשר להדגים הרמוניה כזו הוא השילוב של כיווץ שרירי רצפת האגן בזמן של לחץ תוך בטני או כל סוג אחר של מאמץ. כשהגוף מתחיל לעבוד בסינכרוניזציה הוא למעשה כבר נמצא בתנועה הטבעית שלו שיש לה גם חשיבות פיזיקלית במניעת לחצים ומניעת כאבים וגם חשיבות כביטוי חופשי של החוויה הקיומית.

במאמר הבא אספר על השיטה של אידה רולף ואיך שלוש השיטות - טרייגר, פאולה ורולף מתמזגות אל שיטת ריפוי אחת.

*הכותב מורה ומטפל בשיטת בחט - טיפול במגע ותנועה. הוסמך בשיטת פאולה, "רולפינג" ושיטת טרייגר.