מי שראה את הסרט "התחלה" בוודאי שם לב עד כמה כריסטופר נולן, כותב ובמאי הסרט, לקח את הפרויקט המדהים הזה באופן אישי ושנעשתה כאן עבודת מחקר עמוקה ומקיפה סביב נושא החלומות באופן כללי, וסביב רעיון החלימה (החלומות הצלולים) באופן ספציפי. הסרט שיצא לאור לפני כמה שבועות עורר הדים גדולים בעולם והביא לתודעה תחום חשוב שלדעתי לא מספיק מוערך ומובן החלומות.
גם לנציגי אוניברסיטת הרווארד היה מה להגיד על הסרט, ודיידרה באלט ממכון השינה של האוניברסיטה התייחסה לסרט ואמרה שלמרות שזהו סרט מדע בדיוני עם היבטים דמיוניים, יש בסרט גם הרבה אספקטים נכונים, במיוחד בהקשרים הקיימים בין החלום למציאות בה נמצא החולם. נולן הקפיד מאוד על החוקים בכל הקשור לסימבולים והקשר בין החלום למה שמתרחש סביב החולם במציאות.
כשהדמויות נמצאות בחלום אפשר לראות שינויים במוזיקה (שאגב, פעמים רבות זו אותה מוזיקת נושא המושמעת בקצב אחר), אפשר לראות חוקיות בסימבולים כמו העובדה שכל מה שנמצא למטה (ירידה במעלית, ירידה למרתף) מייצג את החלקים העמוקים יותר של הלא מודע שלנו. אבל המשחק המרשים ביותר שעשה נולן הוא שהוא הצליח לחבר בין המתרחש בעולם החלום למתרחש במציאות, ובסרט אפשר להתפעם מתופעות המופיעות בחלום כגון (ובחרתי בדוגמה שלא מופיעה בסרט) מציאות שבה המזגן פועל על דרגת קור גבוהה, יוצרת בחלום תחושת קור עזה ואפילו מייצרת נוף חלום של שלג או קרח.
תסריט סודי ביותר
כמה נקודות ש(אולי) לא ידעתם על הסרט "התחלה":
הסרט נכתב, בויים והופק על ידי כריסטופר נולן שאת עבודותיו הקודמות: "האביר האפל", "באטמן חוזר" ו-"ממנטו" רבים זוכרים לטובה.
על הרעיון לסרט חשב נולן בגיל 16, כשנפגש לראשונה עם המושג "חלום צלול" או "חלימה". בשנת 2001 הוא העלה על הכתב 80 עמודים מהתסריט, אולם הבין שסרט העוסק בחלומות דורש תקציבי עתק, ושהוא עוד לא מוכן לביים סרט בקנה מידה שכזה. רק לאחר שסיים להפיק את הסרט "האביר האפל" הרגיש שהוא מוכן להפקה בסדר גודל כזה, והתחיל לשכתב את התסריט.
את השחקן הראשי, לאונרדו דה קפריו, ניסה נולן לגייס פעמים רבות לסרטיו, אולם לאונרדו בכל פעם סירב. הפעם, כשקרא לאונרדו את התסריט, הסכים להשתתף מתוך עניין אישי ואמר שהוא מסוקרן מאד מהרעיון ובעיקר רוצה לגלות כיצד הדמות אותה יגלם תשפיע על עולם החלומות שלו ועל חייו.
התסריט של הסרט היה סודי ביותר ונולן התעקש שלא לתת פרטים על סרטו החדש והסביר בכלליות שמדובר במותחן בדיוני העוסק בארכיטקטורה של הנפש. גם הצילומים של הסרט הועברו לסטודיו תחת השם "Hour Glass", ולא תחת שמו המקורי של הסרט.
נולן התבקש לערוך את הסרט בטכנולוגיית שלושה מימדים שכה הצליחה לאחרונה, אולם הוא סרב והתעקש שסרט תלת מימד במקרה זה יסיח את דעתו של הצופה ויפריע לעלילה ולחוויה של הסרט.
בסרט ישנן שתי דמויות ששמם נבחר בהקשר עם עולם החלומות: הדמות הראשית נקראת "קוב", שמשמעותה "חלום" בשפת הסנסקריט, בהודית ובכמה שפות נוספות. גיבור אחר נקרא יוסף, ועל הקשר שלו עם עולם החלומות אין מה להרחיב.
חצלול
הסרט "התחלה" עמוס בסצנות שיש בהן משחק בין דמיון, חלום ומציאות, ולפני שאמשיך אולי כדאי שאסביר קודם את המושג הבסיסי החשוב: חלימה.
חלימה היא תופעה הקיימת בחלום. זהו סוג של חלום שבו מתרחש משהו שונה. לא נוף החלום הוא החריג אלא משהו במודעות שלנו שונה, כיוון שבחלום מסוג זה אנו נמצאים במצב מיוחד בו אנו מודעים לעובדה שזהו חלום, ובכל זאת לא מתעוררים וממשיכים לחלום. בחלום מסוג זה, לא רק שאנו נמצאים במצב עירני, אלא גם יכולים לבצע פעולות שיש בהן היגיון, כוונה ורציפות ולמעשה זהו סוג של מצב ערות שנמצא בתוך חלום.
למצב חלום מיוחד זה יש שמות רבים: יש הקוראים לו חלום צלול, ובפורומים יש לו כינוי: חצלול. אני מעדיף את השם חלימה. אני יודע שלרבים הרעיון נשמע כמו מדע בדיוני, אולם בעולם כבר זמן רב נחשב החלום ככלי עבודה, והחלימה ככלי להתפתחות אנרגטית. הטיבטים למשל, רואים בחלימה כלי בעל חשיבות עליונה לעורר את המודעות בחיים האלו, ולאפשר למודעות להמשיך להיות ערה גם בתהליך המוות. אז נכון, זה נשמע כמו מדע בדיוני, עשו מזה אפילו סרט, אבל עם תרגול, התמדה ורצון אני מאמין שכל אחד יכול לעורר את עצמו בחלום ולבצע חלימה.
אני חושב שמאוד קשה לשבת בסרט מבלי שהוא יעשה לנו משהו, וכבר מהדקות הראשונות יש שם משהו טיפה מוזר, קצת לא נוח, משהו המזכיר חלום. הסרט משאיר אותנו עירניים כל הזמן. לא רק בגלל שזהו מותחן אקשן מעולה, אלא כיוון שאנו צריכים כל הזמן לשאול את עצמנו האם אנחנו בחלום או מציאות?
האם אתם ערים עכשיו? ברור שכן, אתם ודאי עונים. האמנם? איך תדעו אם לא תבדקו? ברור לי שמי שאומר: "אני בטוח שאני לא חולם" אכן משוכנע בכך, אולם גם בחלום יש לנו תחושת מציאות מאוד ברורה. גם בחלום שבו אנו נמצאים במעמקי ים ומדברים בגרמנית שוטפת עם דולפין, נהיה בטוחים שזו מציאות, שזהו מצב טבעי והגיוני לגמרי. אם בחלום הדולפין ישאל אותנו אם אנו חולמים אנו נענה בלגלוג ונאמר "ברור שלא!". רק כשנתעורר מהחלום נבין שזה היה חלום.
אז כיצד נדע שאנו לא חולמים? כיצד נוכיח לעצמנו את מה שאנו יודעים בוודאות? התשובה היא שעלינו ללמוד להטיל ספק כמה שיותר בעובדה שאנו לא חולמים, ולהעלות את האפשרות שאולי אנו כן חולמים. בדרך זו נוכל להתחיל תהליך שבו נעיר את התודעה שלנו משנתה, ואולי אפילו נתחיל את התהליך הבסיסי והחשוב בתהליך החלימה, ונגלה את הכלי החזק ביותר שהיה לדמות הראשית בסרט ולנו כחולמים.
ארבעת מבחני המציאות
כדי לדעת בוודאות שאנו לא חולמים יש לעשות מבחני מציאות, ואציג ארבעה מבחני מציאות בסיסיים שאותם עלינו לעשות כמה שיותר פעמים במהלך היום. בסופו של דבר, כשנלמד להטיל ספק מספיק פעמים נוכל להטיל את אותו ספק בחלום, ושם כשנוכיח לעצמנו שאנו בעצם חולמים, נתחיל את הצעד הראשון בחלימה.
התחלה
במקרה זה מתרגמי הסרט עשו עבודת תרגום מצוינת, כיוון שהמילה התחלה ממצה היטב את רעיון הסרט ואת אחד העקרונות הבסיסיים של מבחני המציאות. במציאות נדע היטב בכל רגע מה קרה לפני כמה דקות, מאיפה באנו למקום בו אנו נמצאים, מה היה לפני שעתיים וכדומה. אך כשאנו נמצאים בחלום המצב שונה לגמרי, אנו מופיעים כאילו אל תוך מציאות החלום ולרוב אם ננסה לעצור ולראות מאיפה באנו או מה קרה לפני 3 שעות נגלה שאנחנו לא יודעים או מתקשים להיזכר.
.
זמן
הזמן בחלום ובמציאות אינו דומה. השעות והדקות עוברות בקצב שונה לגמרי. אנו בהחלט יכולים למצוא את עצמנו בחלום מקבלים בטבעיות נסיעה של כמה דקות ברכב כשבחוץ אנו רואים את הירח נע במהירות בשמים תוך שהלילה מתחלף עם הבוקר, או להתבונן בשעון ולראות את הזמן נע מהר או לאט. מבחן מציאות נוסף הוא להתבונן על השעון, להסיט המבט ולחזור לשעון כדי לראות אם הזמן נשאר אותו הזמן. אם השעון יראה לנו שעה אחרת סימן שאנחנו חולמים.
מתגים ומכשירי חשמל
כשאנו מכבים את מתג האור בזמן העירות אנחנו מכירים את החוקיות ומצפים שהאור יכבה, וכנ"ל לגבי שאר המתגים. אך בחלום החוקיות, על-אף שנראית נכונה באותו רגע, לא חייבת להיות כזו. אנו יכולים להדליק את האור והתוצאה תהיה שהטלוויזיה תידלק. לכן מידי פעם לא יזיק לנו להוכיח לעצמנו שאנו לא חולמים, בכך שנוודא שהפעם הכול עובד לפי החוקים.
קריאה וכתיבה
גם הקריאה והכתיבה לרוב לא ממש אפשרית בחלום. פעמים רבות כשננסה לכתוב או לקרוא בחלום נגלה שהטקסטים לא אחידים, או שאינם ברורים. מבחן פשוט הוא לעצור שנייה ולשים לב אם הטקסטים ברורים, רציפים והגיוניים. אם המשך המשפט של מאמר יהיה קטע ריק לבן ואחריו אמשיך לכתוב על פילים ועל רכיבה על סוסי ים סביר להניח שאני נמצא בחלום.
