הכל לטובה

כמה פעמים מצאתם את עצמכם שואלים את השאלה: "למה זה קורה לי?" או "למה דווקא עכשיו?"... לעיתים נדמה שהחיים לא כל כך מתעניינים בתכניות שיש לנו לגביהם, והם שומרים את ההפתעות שלהם לרגעים הכי, אבל הכי, לא מתאימים מבחינתנו.

כך, החולצה הלבנה החגיגית שקנינו במיוחד לחג מוכתמת בהיסח הדעת רגע לפני שאנחנו יוצאים מהבית, הגבר או האישה שבדיוק פגשנו ונדמה היה שהנה 'זה זה' נעלמים מהאופק מבלי להשאיר ולו סימן קלוש לקיומם, או שבדיוק כשהצלחנו לצאת מהמינוס בבנק המזגן של המכונית התקלקל, ונאלצנו להוציא סכום עתק על תיקונו. נדמה שהחיים הם מעין משחק שבו אנחנו המפסידים מראש - אנו חווים כאב, צער, אובדן, מפחי נפש וטלטלות מכל מיני סוגים, ופעמים רבות איננו מבינים מדוע.

לילי בנטב, מורה רוחנית מתל אביב, נשאלה באחד מהמפגשים הפתוחים לקהל שהיא מעבירה, מדוע יש כל כך הרבה קושי וכאב לא מוסברים בחיים. לשאלה זו היא ענתה כי ניסיון חייה לימד אותה שבסופו של דבר כל פרט ופרט בחייה - גם אם היה קשה ולא נוח באותו רגע - התגלה בטווח הארוך כאקט של טוב וחסד. היא אמרה שהחל מנקודה מסוימת היא הבינה שגם אם ברגע מסוים לא ברור מדוע אירוע כלשהו קורה בחייה, עליה לבטוח בכך שבתכנית הגדולה יותר הוא יוביל לטוב גדול יותר.

עמדה זו היא הגישה המעשית שמבטאת את ההבנה העמוקה של טבע החיים כמסע התפתחות רב חסד. הרבי מנחם מנדל מקוצק ביטא זאת כשאמר שאנו איננו בני אדם המתנסים בחוויות רוחניות, אלא ישויות רוחניות המתנסות בחוויה של בני אדם. ואכן, פעמים רבות מה שחסר לנו, במיוחד באותם רגעים של קושי ומשבר, היא פרספקטיבה נכונה, פרספקטיבה שלא בהכרח תחסוך או תמנע את הקשיים שלנו, אלא תעניק להם ולאתגרי החיים משמעות ומסגרת חדשות של למידה והתפתחות של הנשמה שהננו.

אך מה יכול למקם אותנו בתוך פרספקטיבה רחבה של התפתחות ולמידה? התנאי הראשון לכך הוא להסכים לחבוק את אתגרי חיינו ללא תלונה וטרוניה כלפי החיים בכלל ונסיבות חיינו בפרט. דוגמה חיננית לגישה הזו מוצגת בסרטו של ג'ים קרי, 'יס מן'. הסרט מתאר גבר אמריקאי ממוצע ורגיל לכל הדעות, שמחליט יום בהיר אחד להגיד במשך 24 שעות לכל דבר שנקרה בדרכו - 'כן'. כך הוא מוצא את עצמו נסחף מחיים בינוניים, משעממים ומלאי טרדות, לסדרה של הרפתקאות משעשעות, מסעירות ומרגשות שלוקחות אותו אל חיים חדשים ואולי אף יותר מכך, אל עבר עצמיות חדשה ואותנטית יותר.

כמו בסרט, כך גם בחיים. ההסכמה לחבוק את אתגרי חיינו מעבירה אותנו מעמדת הקורבן של החיים ששואל 'למה' (למה זה קורה דווקא לי... למה דווקא עכשיו...) להתמקמות בעמדה שמבטאת הבנה רחבה יותר של טבעם, ובהתאם לכך לשאילת שאלות מסדר חדש, גבוה יותר. במצב כזה אנו מתחילים לשאול 'לשם מה?', מתוך הניסיון להבין מהו הלימוד העמוק יותר שלמענו הדברים שקורים לנו קורים, ויותר מכך, באיזו צורה אנו יכולים להשתתף באופן מודע בתהליך שהחיים מזמנים לנו, כחלק מהדרמה הרחבה יותר של המציאות בשלמותה.

מתוך גישה כזו אנו מגלים כי העניין שלנו במאורעות חיינו מקבל גוון עמוק יותר, ואנו מתחילים להפנות את תשומת ליבנו לתכליתם האמיתית של אירועי חיינו, ולמסע האמיתי שלנו, שמתרחש 'מתחת לפני השטח' של המציאות שאותה אנחנו חיים.

אם כן, המפתח הוא כזה שדווקא באותם המקומות שבהם אנו חווים קושי, אתגר, משבר וכו' עלינו לומר 'כן' ללא סייגים לנסיבות חיינו. כשאנו אומרים 'כן', מתחוללים שני דברים משמעותיים - האחד הוא שחרור של אנרגיה אדירה שנהפכת זמינה עבורנו לפעולה חדשה, אותה אנרגיה בדיוק שקודם לכן הייתה כלואה ומושקעת כל כולה בהתנגדות שלנו למציאות. הדבר השני הוא שמיד עם אמירת ה'כן' נוצר בתוכנו מרווח, אשר מפנה מקום ללמידה העמוקה יותר שנחבאת בתוך האירועים החיצוניים לנו, ומאפשר לנו לבוא במגע עם העצמי העמוק יותר שלנו.

כשאנו עושים זאת אנו חווים לפתע את עצמנו מוצפים באנרגיה חדשה, זמינים למציאות, נכונים לאתגרי חיינו, ומלאים בתחושות חדשות של משמעות וכיוון. אך זהו רק צידה האחד של המשוואה. מכיוון שגם לאחר שהסכמנו ללא סייג לפגוש את חיינו באופן מלא וחסר פחד, נשאלת עדיין השאלה כיצד עלינו לפעול, ומה יוכל לקדם אותנו באופן המהיר והיעיל ביותר במסע התפתחותנו כנשמה? במילים אחרות, אנחנו צריכים תוכנית פעולה חדשה, כזו שמתאימה ומשרתת את תכלית מסענו כנשמה מתפתחת.

בואו נשחק לרגע עם הדמיון וניצור יחד מציאות אלטרנטיבית אפשרית. נניח שבמציאות החדשה שאנו יוצרים, בכל פעם לפני שאתגר חשוב היה מופיע בחיינו, היינו יכולים לקבל תדריך מפורט על הלימוד העמוק ביותר שלנו בתוכו, וכן מהי תכנית הפעולה המדויקת ביותר שתעזור לנו לצלוח אותו בצורה הטובה ביותר למען התפתחותנו כנשמה. מעין פגישה עם הארכיטקט שתכנן את חיינו, שבמהלכה הוא היה נותן לנו תקציר של מסע חיינו בתקופה הקרובה.

במקרה כזה סביר שההתמודדות שלנו עם אתגרי חיינו - גם אם קשים ולא נוחים - הייתה מקבלת היגיון עמוק, תכלית, מטרה ומשמעות. סבל רב היה נחסך מאיתנו מתוך הפרספקטיבה החדשה שהיינו מקבלים, והנכונות שלנו לצלוח את האתגר הייתה גבוהה יותר, מגויסת יותר, ונחושה הרבה יותר.

אך האם המציאות החלופית הזו היא כל כך רחוקה מאיתנו ברגע זה ממש? התשובה היא לא, משני טעמים. האחד הוא שאותו ארכיטקט נעלם הוא לא אחר מאשר עצמנו האמיתי, החבוי במעמקי פנימיותינו. הסיבה השנייה היא שקיימים כיום כלים אפקטיביים ומהירים, אשר תוכננו בדיוק למען מטרה זו - להביא אותנו במגע בהיר וישיר עם תכנית האב של חיינו, אשר בתוכה נמצאות דרכי הפעולה המיטביות עבורנו כנשמה בכל אתגר ואתגר בחיינו.

כך, כל אשר נותר לנו הוא להתחבר לעצמי העליון שלנו דרך אותם כלים, ולהבין כיצד עלינו להתמודד עם האתגרים העומדים בפנינו. לאחר מכן נותר לומר ,כן, למה שראינו והבנו, כי זו המילה שאנו אוהבים באמת להגיד - מתוך מעמקי נשמתנו.

*ד"ר ניר ברוש הוא רופא והומאופת, מנחה בכיר בשיטת 'האור הלבן'.