לחיות מהראש

את התשובה לשאלה מדוע כואב לנו הגב, אפשר לחפש ולמצוא בפער המצוי בין הפוטנציאל הייחודי שיש לנו כבני אדם ובין מימושו. לגוף שלנו יש ארבעה צדדים: קדמי, אחורי, ימין ושמאל (יש לנו גם ליבה וחלק חיצוני שעליהם ארחיב בהמשך), ולמרות האפשרות להיות נוכחים בכל אחד מהצדדים רובנו נמצאים בעיקר בצד הקדמי של הגוף. אם לדייק יותר אזי רובנו חיים כמעט רק בחלק העליון הקדמי - בראש ובאזור הפנים.

אפשר לומר בלי להגזים שאצל רבים מאיתנו הקיום נוטה להיות הרבה יותר בעולם המחשבות מאשר בגוף. ולכן, עד כמה שהדבר נשמע מוזר - האמת העצובה היא שבאוטומט רובנו לא מממשים את פוטנציאל החיים המלאים בגוף, חיים שבהם נדע איך מרגישים בכל הצדדים שלנו, בתוך העומק שלנו, איך אנו מרגישים כשאנחנו מאפשרים לעצמנו לפגוש את עצמנו בקיום הפיזי.

בדרך כלל אנחנו מאפשרים לחיים למשוך אותנו החוצה מגופנו. זה קורה לכולנו ובלי שאנחנו כמעט מודעים לכך. פעולת כתיבת המאמר הזה, למשל, מושכת עכשיו את הראש שלי קדימה לעבר המחשב. "המשיכה קדימה" נראית בבירור על אנשים הסובלים מכאבי גב תחתון. כאשר מסתכלים עליהם מהצד אפשר לראות איך חלק הגוף האחורי שלהם באזור הגב התחתון נדחף קדימה, דבר הגורם לאמצע הגוף להידחף קדימה גם הוא ואז החלק הקדמי – הבטן – נדחפת קדימה.

למה אנחנו "נדחפים קדימה" עם הגוף ונשארים במצב הכואב והלא נוח הזה חיים שלמים? התשובה לשאלה המרכזית הזו היא הפער בין האפשרות לבחור באופן מודע לחיות בגוף כולו, לבין הבחירה הלא מודעת "לדחוף" את הגב התחתון קדימה ולהבליט את החזה קדימה.

אצל החיות בטבע לא יכול לקרות מצב כזה. לבעלי החיים אין אפשרות בחירה גרועה (אלא אם כן הן נפצעו). הארגון הגופני שלהם הוא הטוב ביותר האפשרי להם מבחינת התנועה והוא אוטומטי. הן לא צריכות ולא יכולות לבחור. ההתארגנות הגופנית שלהם בנויה על אינטליגנציה חייתית שמנהלת גם את היציבה והתנועה. זוהי אינטליגנציה שמנהלת מערכות רבות גם בגוף
שלנו – המערכות הפנימיות, מערכת הדם, המערכת החיסונית ועוד.

אז למה בעצם אנחנו בוחרים להתארגן באופן "גרוע"? אילו לא הייתה לנו אפשרות בחירה והרמה החייתית שלנו הייתה מנהלת אותנו גם בתנועה החיצונית, אז הגב התחתון ובית החזה לא היו נדחפים קדימה – היינו מאוזנים מבחינה פיזיקלית ולא היה מופיע שום לחץ כרוני על שרירים, חוליות ודיסקים.

החיה נמצאת באופן אוטומטי בגוף שלה – בכל הגוף שלה, אבל אין לה מודעות קיומית כמו זו שאפשרית לנו. אין לה את החלק שמזהה ומכיל בתודעה את העובדה שיש אפשרות להיות נוכח באופן מאוזן בכל אחד מהצדדים של הגוף ואין לה את ההבחנה היותר חשובה בין הנוכחות בליבה של גופה לבין הנוכחות בחלקים החיצוניים של הגוף. החיה בנויה לתפקוד פונקציונלי על פי צרכים ואינסטינקטים אוטומטיים.

אצל בני האדם יש מרכיבים שדומים לבעלי החיים: הראשון שבהם הוא הגנטיקה – בהקשר לתנועות חיצוניות אפשר להיווכח בגנטיקה כשמסתכלים על התנועות של תאומים שגדלו במקומות שונים ובכל זאת כל כך הרבה מהתנועות שלהם זהות. מרכיב נוסף הוא החיקוי - שמתם לב איך ההתנהלות הגופנית בכל קבוצת תרבות כל כך דומה בתוך עצמה וכל כך שונה מקבוצות תרבות אחרות? כמו למשל ההבדל בין אופן הליכה של אפרו-אמריקאי לזה של יפני. זה לא רק הביגוד ששונה, גם אופן ההתנהלות וההתארגנות הגופנית שונה לגמרי.

עוד הבדל קריטי בין החיות לבינינו הוא הקשר גוף-נפש. לחיות בטבע יש מנגנונים אוטומטיים שמבטלים את הקשר הזה. הן מסוגלות להשאיר מאחור טראומות (למשל פציעות) ולחזור כמעט מיידית להתארגנות האופטימלית שלהן (כמובן שאצל בעלי החיים המתורבתים זה מאוד שונה).

הקשר גוף-נפש משפיע מאוד גם על היציבה שלנו. כולנו יכולים לזהות לפי היציבה של מישהו אם הוא שמח (הגוף פתוח, החזה פתוח, ידיים פתוחות לצדדים, יש זרימה שדוחפת אותו למעלה), או אם הוא במצב של דיכאון ועצב (גוף שפוף, בית החזה קורס פנימה לתוך עצמו, הנשימה רדודה, הכתפיים שמוטות קדימה ולמטה והאנרגיה מושכת למטה ולתוך עצמו).

אלה המצבים הקיצוניים, אבל למעשה לכל הרגשה ולכל מחשבה יש ביטוי בגוף. אפשר לומר על דרך השלילה שאם אין להן ביטוי בגוף אז הן לא קיימות.

הזדהות רגשית (למשל הזדהות עם דמות האב או האם) מהווה גם היא מקור ליציבה מקובעת שמביעה את ההזדהות ולא מבטאת את הפוטנציאל (על תופעה זו נאמר: Like father like son). כאשר בן נמצא בהזדהות רגשית עם אביו או אמו הוא אינו מודע לכך שהוא מחזיק בשרירי גופו מחשבה ו/או רגש הקשורים בהורה. הוא גם אינו מודע לכך שהוא אינו מרפה מההחזקה הזו, שיוצרת פעמים רבות תבנית יציבה זהה לדמות ההורה. התבנית הזו מגלה לצופה מבחוץ שיש כאן הזדהות רגשית בלתי פתורה – כלומר נושא שהבן לא השתחרר ממנו ביחס להורה.

אז כשאנחנו שואלים למה הגוף שלנו לא מתפקד באופן אופטימלי לפחות כמו אצל החיות, זה מפני שיש לנו אופציה לחיות בכל הגוף שלנו – להיות נוכחים בכל הצדדים של הגוף, גם בליבה שלו וגם בחיצוניות, אבל במקום לבחור בכך אנחנו מנוהלים על ידי חיקוי של דוגמאות לא טובות ואין לנו אינפורמציה שתלמד אותנו יציבה ותנועה שמקיימות את הנוכחות בכל הגוף. כשמחברים לכך את השפעות הנפש על הגוף מקבלים הרבה פעמים כאב וסבל. הגוף שלנו סובל כי הנפש שלנו סובלת ובשניהם הסבל נובע מפוטנציאל קיומי בלתי ממומש.

ההבנה שכך הם פני הדברים מייצרת למרבה המזל פוטנציאל חדש. פוטנציאל של פתרון. סוגי הפתרונות לכאבי הגב מצויים בשפע אבל בדרך כלל הם נותנים להם מענה חיצוני, מכני, שמרגיע ומפחית את הכאב. הפתרונות האלה לא מטפלים או נוגעים כלל בחיפוש התשובות לשאלות היסוד: מדוע בכלל יש לי כאבי גב, למה הם קורים ומה זה אומר לחיות בתוך כל הגוף שלי לעומת החיים בצד הקדמי בלבד?

במאמר הבא אעסוק בזיהוי תמיכת האדמה כצעד הראשון והחיוני לטיפול בכאבי הגב.

* הכותב מורה ומטפל בשיטת בחט - טיפול במגע ותנועה. הוסמך
בשיטת פאולה, "רולפינג" ושיטת טרייגר.