האימא מתחילה בתוכי

רבות כבר נכתב על חשיבותו ועל השפעתו הפסיכולוגית של הקשר אם-בת. קשר בסיסי זה משפיע רבות על הערכתה העצמית של הבת, על מצבה הרגשי ועל משאביה הפנימיים, במיוחד בתקופת ההיריון, הלידה וראשית האמהות.

כשהאם נוכחת, מסייעת ומחזקת, לרוב הבת הנמצאת בתהליכי הפיכתה לאם, תחוש מחוזקת ובטוחה, ופוחתים הסיכויים שתסבול מדיכאון אחרי לידה, דיכאון בכלל, או חרדות שונות בהתמודדות היום יומית ובעמידה מול אתגרים שונים. כשהאם לא קיימת פיזית בהווה אך דמות האם שהופנמה היא דמות תומכת, מזינה ועוטפת באהבה, לרוב האישה תחוש שמבוססים בה מאגרי החום, האהבה והנתינה, כדי לספקם לילדיה, למשפחתה ולעצמה. ירושת דמות האם המופנמת תהווה מעיין נובע של כוח מרפא ומאשר אל מול אתגרי האימהות ותובענותם.

כשהקשר אם-בת פגוע, חסר, מחליש או מערער, אחת המשימות הבעייתיות אך החשובות ביותר עבור בריאותה הנפשית והפיזית של האישה, היא יצירתה של דמות אם פנימית, אשר תספק את האישור ואת התמיכה שהיא כמהה לה וזקוקה לה. כל אישה צריכה לשמוע מאימה שהיא יפה, כדי שתאמין באמת ביופייה. כל אישה צריכה לחוש שאימה מגינה על גופה מכל פגיעה, ושגופה ראוי להגנה ולכבוד, כדי שתדע להתייחס אל עצמה באותו אופן. אישה זקוקה ללמוד מאימה שתחושות גופה משמעותיות וראויות להקשבה, כדי שתדע בבגרותה להציב תחושות אלה במרכז, להקשיב להן ולכבד אותן.

כשהאם החיצונית לא ידעה לעשות זאת, או לא רצתה לעשות זאת, אחת מאפשרויות הריפוי העומדות בפני הבת היא ביסוס קולה של דמות אם פנימית אשר תספק עבורה את אותם חומרים מטפחים להם היא זקוקה נואשות. תהליך הביסוס נעשה על ידי בניית מערך תמיכה פנימי בשלוש דרכים עיקריות - האחת, על ידי יצירת אמירות תומכות ומחזקות, העוברות תהליך שינון אינטנסיבי על ידי הבת, בעל פה ובכתב, מול מראה, ובכל אופן אחר שהיא תבחר בו. השנייה - על ידי הדמיה מחשבתית של תגובות אימהיות מטפחות ומחזקות, ושלישית – על ידי ביצוע אקטים של תמיכה אימהית שהבת מעניקה לעצמה.

לדוגמה, אם הבת חשה מעורערת ומותקפת על ידי סביבתה המעירה לה על אופן הטיפול בילדיה, היא תבחר במודע להגן על עצמה כפי שהייתה מצפה מאם מגוננת לעשות זאת. אם אין לה אם זמינה שתבשל עבורה, או תסייע לה בטיפול בילדיה, בשעות בהן היא חשה שאזלו כוחותיה הרגשיים להזין ולהכיל את האחרים, היא תרשה לעצמה להיעזר במטפלת, לקנות לעצמה ארוחה עשירה מפנקת או ליהנות ממסג' מרגיע ומלטף.

חשוב להבין שגם אם קיים קושי לשלב מחוות של הענקה עצמית בין כל מטלות האמהות האינטנסיביות, הרי שללא טיפוחה של דמות האם הפנימית, במוקדם או במאוחר יופיעו תסכולים, כעסים ומרירות שרק ישפיעו לרעה על האווירה הביתית, על הזוגיות, ובסופו של דבר גם על ההורות.

אקטים תומכים המשולבים במעטפת מגוננת של הדמיית תגובות אימהיות מחזקות, ואמירות מאשרות, יוצרים בהדרגה דיאלוג פנימי-אימהי מזין, מכיל ותומך. בתחילה הדיאלוג ישמע רפה וחלש לעומת קולותיה המבוססים (ולעיתים הצורמניים והמתסכלים) של האם החיצונית, אך ככל שהבת תחזור ותזכיר לעצמה את הקולות החדשים, דרך ביטויים שוב ושוב, הדהודם בה, ועשיית מעשים שיש בהם ביטוי להענקה עצמית-אימהית, ילך וייסלל בה נתיב קולה של האם הפנימית המעצימה והמגוננת.

לא תמיד עבודת יצירת קולה של האם הפנימית היא קלה, זורמת או נחווית כיעילה... כשהחוסר הוא גדול ושורשי, גדול גם חוסר האמון בקול אחר מלבד קולו של החוסר. לפעמים אנו פשוט צריכות את האימא, בשר ודם, והיא אינה שם עבורנו, ורק אנו נמצאות כאן עבור עצמנו. אבל אלו המשאבים הקיימים בידינו. וגם אם נדמה לנו שאנו מרוקנות, שאין לנו כוחות להתמודד יותר, שאנו קורסות, שמה שנהרס ולא סופק לנו על ידי אמהותינו כבר לא יינתן לנו לעולם, אנו אכן, למרות הכול, יכולות להחיות את קולה של האם המשקמת שבתוכנו.

זוהי אפשרות ממשית לריפוי ולשיקום גם במקום שהוא לעיתים כה פצוע, עד כי נראה שלעולם לא יתאחה. כוחות התמיכה האימהיים שבתוכנו הם כוח ריפוי שתמיד נוכל להעניק לעצמנו – אוצר יקר ובלתי נדלה.

*הכותבת היא ד"ר לפילוסופיה קיומית, עוסקת בייעוץ בגישת ה- Feminine Existential Health לקידומה של בריאות נשית רגשית וגופנית, מחברת ספר ההדרכה "הרחם יודעת" ויועצת הכנה קיומית-רגשית ללידה.