אשת חיל

הדעה הרווחת בקרב הציבור בכלל, ובקרב הגברים בפרט, אודות מעמד האישה בכללותו מצביעה יותר מכל על חוסר אהדה ופרגון כלפי המין הנשי. כל אלה נובעים מתוך פחד טהור המוביל לחוסר מסוגלות לראות באישה ישות עצמאית שונה ומעל לכל שווה. לצערי הרב, החברה המודרנית עם כל הישגיה הרבים לא השכילה להפנים את העובדה כי יש להתייחס אל האישה כשווה בין שווים ועדיין ניתן לראות את מקרי ההתעללות הרבים אותם האישה חווה הן בתא המשפחתי והן במקומות העבודה.

היהדות כדת מחנכת לא הניחה לעניין מהותי זה להתנהל באופן רדוד וחסר אחריות, ומלמדת על מבנה נפשה של האישה באופן המחייב התייחסות מיוחדת ושונה לסיפוק צרכיה הייחודיים. על אף העובדה כי כל הכתבים, ההלכות וההתעסקות בקודש (לרבות תורת הקבלה) היא נחלתם הבלעדית של הגברים, קיימות ברובד הפשט הלכות ברורות מאוד וברובד הסוד ידיעות עמוקות אודות מעלותיה הרבות וסגולות נפשה של האישה, ועל כוחה להיטיב עם הגבר אף יותר מיכולתו להיטיב עמה.

מאז סוף המאה שעברה צצו ברחבי העולם תנועות רבות לקידום מעמד האישה שחרטו על דיגלן את הסיסמה "נשים וגברים זהים בנפשם". אותן קבוצות נמרצות עסקו בלהט בדרכים להוכיח את שוויון הזכויות בין גברים לנשים ובקידום מעמד האישה בחברה ובתא המשפחתי. לשיטתן, כולנו בעלי נפש שווה והשוני הקיים בין נשים לגברים הינו שוני נרכש המייצג דרכי חינוך, התניה וערכים תרבותיים. תנועות אלה החלו באירופה ובארה"ב ואט אט חלחלו לתודעה הגלובלית ומצאו את דרכן אלינו לארץ ומאז השאר היסטוריה.

הרצון למימוש שוויון הזכויות בין המינים היה בבחינת תגובת נגד לאפליה הקיימת ביחס לנשים בציבור. אולם, לעניות דעתי הפמיניזם המסורתי חטא בדרכו. הוא ניסה לטשטש בקיצוניות את סממני הנשיות הטבעיים, וכפועל יוצא הוא דיכא איכויות ייחודיות נפלאות המאפיינות את האישה מעצם טבעה ומהותה. טענותיהן בדבר אפליה וחוסר שוויון הזדמנויות במקומות העבודה הוכחו כנכונות, הואיל והמציאות מוכיחה כי נשים מסוגלות להחזיק בתפקידים בכירים מאוד ובהצלחה רבה. אך לבוא ולטעון כי מבנה נפשה של האישה זהה לזה של הגבר, זוהי טעות יסודית.

ישנם המבססים את עליונותם אל מול האישה על סמך שברי ידיעות, פרפראות וחידודי לשון חלולים והם מציגים את היהדות כדת מפלה הדוגלת בחוסר שוויוניות. גישתם מעידה על בורות ובדבריהם הנלוזים הם גוררים את היהדות אל עבר תהומות מבוכה קשה. לשיטתם, דעתה של אישה לוקה בחסר והיא פחותה מזו של הגבר. בטעותם הם נסמכים על דברי חז"ל שלימדו כי "נשים דעתן קלה". לעומת זאת, חז"ל בעצמם לימדו כי "נתן הקב"ה בינה יתרה באשה יותר מאשר באיש" (מסכת נידה, מ"ה) וכאן המקום להסביר את שני המשפטים שנתפסים בטעות כבעייתיים.

"נשים דעתן קלה" - הרי אם חז"ל טוענים שלאישה ניתנה בינה יתרה כיצד הם יכולים לסתור את עצמם באומרם "נשים דעתן קלה" ולקבוע את נחיתותה למול הגבר? סימן שיש כאן כוונה אחרת. "דעתן קלה" משמע כי דעתן של הנשים אינה כבדה, אטומה ומקובעת כדעתם של גברים, ומשום שניתנה בהן בינה יתרה הן מסוגלות "להתרומם" מעל עולם החומר, לראות את הדברים מגבוה ובאור שונה ובכך להגיע להשגות רוחניות גבוהות. כך שהן קולטות וחשות את עוצמת הקדושה ללא הצורך באמצעים חיצוניים. אגב, זו גם הסיבה העיקרית לכך שנשים פטורות ממצוות תפילין, שפירושה התקשרות האדם עם האור העליון.

כעת נתעכב על המילה בינה (נקבית) ונבדיל אותה מחכמה(זכרית). ובכן, את החכמה השכלית (בשונה, אגב, מחכמת הלב) אגדיר כאסופה של ידיעות נרחבות בקשת רחבה של נושאים. שהרי אדם חכם מוכרח להיות בעל סקרנות בריאה ומוח צמא לאינפורמציה בתחומי עניין מגוונים. בשונה מכך, הבינה (מלשון תבונה) מבטאת כושר אבחנה דק בין עיקר לתפל, מעין שביל שוטטות ברחבי עולם החכמה, ובמהותה מייצגת את ההתבוננות העמוקה לפרטים ללא כל קושי ניכר לזהות היטב את עיקרי הדברים.

תפקידה המרכזי של הבינה הוא לשאול כיצד ניתן להוציא מן הכוח אל הפועל רעיון תיאורטי בדרכו למימוש בדרך מעשית. כלומר, היא נועדה לרקום תהליכים שהיו עד כה בגדר פוטנציאל ולהתוות את הדרך ליישומם בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה". הבינה נמשכת מהחכמה ותפקידה להגדיר את המטרה באופן ברור כך שאלמלא הייתה קיימת, האדם היה עלול למצוא עצמו בתוהו ובוהו ובכאוס מוחלטים. ובכן, הבינה ניתנה באישה קודם ולפני שניתנה באיש. זוהי עובדה מוגמרת שלגביה אין הדעות חלוקות בקרב חכמי הקבלה. אגב, זאת הסיבה שגיל מצוות אצל הנער הוא 13 בעוד שאצל הנערה הוא 12, מה שממחיש את הבגרות הנפשית ויישוב הדעת אצל האישה טרם הופעתה באיש.

הנחת היסוד בקבלה קובעת כי האישה מעולם לא הייתה נחותה מהגבר ולכן אין צורך בשוויוניות גורפת. נהפוך הוא - במקרים רבים היהדות פוטרת את האישה ממצוות רבות בהן מחויב האיש, ומחשיבה את האישה נעלה יותר. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהאישה מעצם מהותה רוחנית ועדינה ואינה נזקקת "למצוות עשה" כדי לשמר את מעמדה הרוחני הגבוה ממילא. שהרי נאמר בזוהר "אין האישה יורדת לעולם אלא לצורך תיקון בעלה". לעומתה, הגבר מעצם טבעו נתון לדחפים ובמהותו הוא כוחני ואגרסיבי, ולכן נזקק למצוות רבות שעיקרן לרסן ולעדן אותו. יתרה מזאת, כוח הבריאה והיצירה נתון באישה והיא זו המעניקה חיים ומשמשת כלי להולדת נשמות, ובשל כך נקשרת עם עולמות רוחניים עליונים.

היהדות סוברת כי אין מקום לשוויון בין המינים, ומתבססת בין השאר על המבנה הביולוגי והנפשי המאפיין כל מין. התכונות הקיימות באישה מגלות, בין השאר, רגישות עדינה שתפקידה לעצב ולחנך את דור ההמשך ולדאוג לקיום הרוחני של הבית היהודי. בזוהר נאמר: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך" (שמות, ב'). כלומר, תורה מלשון הוראה ,חינוך, הטבעת ערכים הניתנים לילדים מהאם, הואיל והקב"ה צייד את האישה, בשונה מהגבר, בתובנות רבות ובאורח רוח. ואם לא די בכך, הזוהר הקדוש פונה לגבר ואומר: "אוקירו לנשיכו כי היכי דתתעתרו". כלומר: על הגבר חלה החובה לנהוג ברעייתו במידת הכבוד הראוי, להוקיר ולהעריך אותה, כי ממנה בא כוח מזלו וממונו.

על כך מרחיב ר' נחמן בספרו ליקוטי מוהר"ן: "על ידי בחינת הנקבה, בת זוגו, שהיא בחינת הנפש אצלו, על ידה בא לו הממון כי עיקר הממון תלוי בה" (ס"ט). כלומר, בכוחה של האישה להקרין מכוח מזלה על הגבר, היא זו שמאפשרת לו להתקדם, ובמידה לא מבוטלת אחראית על הצלחתו במישרין ובעקיפין וכל זאת, כאמור, מן ההיבט הרוחני המסוגל אף להשפיע על הגשמי.

שהרי נאמר "השרוי בלא אישה שרוי בלא חומה, בלא טובה, בלא ברכה, בלא שמחה ובלא שלום". דומה כי למרות הכול קיים סיכוי קלוש לנסות ולהכיל בהגדרה אחת קולעת את מהות נפש האישה ויובן למעיין כי כל הנאמר הוא בבחינת קצה הקרחון בדרך להכרת סוד הקסם הנפלא שבנפש האישה.

יצחק אהרון הוא איש קבלה, ראש מרכז "חכמה"