מאז ימי קדם ניסה האדם להגדיר נכונה את הרגש הזוגי החמקמק המקשר בין איש לאישה. אותו רגש מהווה מכנה משותף הכרחי לקיום המערכת הזוגית וליציבותה לאורך זמן. כידוע, לאהבה עוצמות שונות ופנים רבות והיא משתנה תדיר כיצור חי ונושם. חבלי הקסם המקשרים בין בני זוג הינם ייחודיים להם בלבד ומשקפים נכונה את מהות הקשר. מכאן שאין לומר כי אהבה אחת זהה לאחרת בעוצמתה, בעומקה הרגשי ובאיכותה. לרוב, כאשר מדובר באהבה רומנטית, אנו מחפשים תמורה ערכית וממשית לאהבתנו.
אם אין אנו מתוגמלים כמצופה, מהר מאוד פורצים להם רגשות רדודים דוגמת רכושנות, פחד וקנאה (אינה מראה כמה אתה אוהב אלא כמה אתה חסר בטחון), משמשים בערבוביה ויוצרים תמהיל רגשי הגורר אחריו שובל של ספקות שאורבים ומחכים להזדמנות להשתלט ולהסית את האדם משביל האהבה. מיד פורצת בלב האדם מלחמה בין שתי השקפות מנוגדות מהותית. האחת מבקשת להראות את יופיה של האהבה ויתרונותיה, ולהאדיר את ערכה, בעוד האחרת מדגישה את חסרונותיה, משחירה אותה ומציירת מצב מתסכל של מרירות וחוסר סיפוק.
תוצאה תמידית של סיטואציה שכזאת תהיה אכזבה קשה המלווה בקושי ניכר בקבלת החלטות אודות עתידו של הקשר הזוגי. האדם מתהלך על חבל דק ומהר מאוד מחלחלים הספק והניכור המובילים לעכירות היחסים, לשברון לב ולניתוק הקשר. הרגשות משתלטים, מערפלים ומצמצמים כל סיכוי לראות את התמונה באור שונה ומכאן הדרך סלולה לחוסר איזון ולכאוס. מסע החיים מעיד כי כל אדם נפרד תמיד ממישהו קרוב, וממילא כל פרידה מאדם אהוב עשויה לגרום למשבר. מכיוון שככל שהשקעתנו ביחסים גדולה יותר, רב הכאב, כי בעצם אנו מאבדים את עצמנו.
קשת התגובות למצבי פרידה רחבה ומגוונת וכל אדם מתנהל באופן שונה. יש אנשים שחוסנם הנפשי מסייע להם לעמוד במשברים בעוצמה, הם מתגברים ואף לומדים את שיעורם וממשיכים הלאה, כדי לנסות שוב לבנות מערכת יחסים חדשה. יש שמתמלאים בתרעומת ובמרה שחורה ונודרים נדר של חיי רווקות. יש את הקיצוניים שגוזרים על עצמם חיי נזירות ופרישות, וישנם אלה שאינם מתגברים וממאנים להשלים עם רוע הגזירה. בחולשתם הרבה יעשו כל שיידרש על מנת לנסות ולהשיב אליהם את מושא אהבתם, ומכאן הדרך לעולם המאגיה קצרה ביותר. הכישוף למטרות אהבה, החזרת אהבה וכדומה אמור לגרום ל"אהוב" לתת את אהבתו ולהתמסר בצורה עיוורת ובאופן מלא, מבלי לדעת את סוד המעשה.
חסרת כל ערך רגשי ממשי
לעניות דעתי, מושג "החזרת אהבה" מעצם הגדרתו טומן בחובו בעייתיות רבה ביותר. אהבה נמשלת לאש, וכשם שהיא ניצתת בין אנשים באותה מידה היא יכולה לדעוך ולהיכבות. כך שכל ניסיון להצית אותה מחדש, כמוהו לנסות ולהחזיר לחיים את מי שכבר איננו עוד. לפיכך יש לראות בהחזרת האהבה ניסיון אפסי להצלחה, למרות ההבטחות הרבות שייטעו בכם שבסופן תימצאו בוודאי בעגמת נפש ובתחושת הולכת שולל.
בזמן פרידה אנו חשים נפרדים מהקוטב השני שלנו ותחושת כאב חד וצורב מפלחת את הלב. עצם הרצון האנוכי והאגואיסטי של האהוב הננטש להשליט על מושא אהבתו את כוחו כך שיעשה את רצונו כרצונו, מעיד בראש ובראשונה על אהבה עצמית, חסרת התחשבות ברגשות וברצונות הזולת. ובמילים אחרות, אהבה אובססיבית על סף של אלימות היא חסרת קשר ישיר למציאות. אהבה שכזאת מורה על הפעלת אלמנט כוחני השולל מהאדם את אפשרות הבחירה החופשית לאהוב את בן/בת הזוג מתוך רצון נקי וטהור, הניצב על יסוד החשיבה העצמאית ושיקול הדעת.
עניין זה מעיד בוודאי על אהבה שקרית, מלאכותית וחסרת כל ערך רגשי ממשי, שלעולם לא תחזיק מעמד ותתפורר עם הזמן. לכן, אין ולא תיתכן "החזרת אהבה" שאין בה שלילת חירות ודעת מן הזולת ומה ששנוא עליך לא תעשה לחברך. חכמת הקבלה איננה מכירה במושג "החזרת אהבה", וכל ניסיון לשייך לה תחום זה חוטא לאמת. אסייג את דברי לעניין שלום הבית בין איש לאשתו, שגדולי המקובלים הרחיבו בעניין זה ולימדו כי מצווה גדולה להשכין יחסי אהבה ורעות בזוגיות, אך לא בכל מקרה ולא בכל מחיר ולראיה קיימת מצוות גירושין.
לפיכך טועים ומטעים כל אותם "מיסטיקנים" הטוענים כי יש באמתחתם סודות פלאיים מהקבלה להשבת אהבה נכזבת, וללא ספק מדובר בהולכת שולל ובאשליה להמונים. הרחבתי בנושא המדובר דווקא בשל הרגישות הרבה הקיימת בו, המיתוסים הנקשרים בו ולמען פיזור הערפל האופף כמקסם שווא.
יצחק אהרון הוא איש קבלה, ראש מרכז "חכמה"