את מתכוננת ללידה, מתרגשת ומצפה. מכינה את תיק בית החולים וקונה את הציוד הבסיסי לתינוק החדש שעתיד להיוולד. אולי את אוספת מידע, ומנסה ללמוד על תהליך הלידה שעומד להתרחש - קוראת על שלבי הלידה השונים, על הסכנות שבכל שלב ועל הפעולות הרפואיות הנדרשות.
אולי כבר נרשמת לקורס הכנה ללידה ולמדת על סוגי תנוחות, נשימה, הרפיה ואת חשיבות התנועתיות. ואולי שכרת לך גם דולה שתוכל לגעת בך בשעות הקשות, לעסות, להרגיע ולתמוך. אך האם את באמת מוכנה ללידה? האם ברובדי העומק הנפשיים שלך קיימת מוכנות לצאת למסע המופלא, המפרך והטעון כל כך, של הלידה?
שלבי הלידה השונים עוברים דרך שכבות מודעות שונות, המתעוררות במקביל לכל שלב לידה פיזיולוגי. הדרך בה תעברי בין שכבות מודעות אלו תשפיע באופן משמעותי מאוד על האופן בו תתנהל הלידה שלך על הדרך בה היא תתפתח ותתקדם, או על הדרך בה היא תיעצר ותחסם. לכן, חלק משמעותי מתהליך ההכנה ללידה צריך לכלול את הבנת התהליכים הרגשיים המעורבים בה, וההכנה הפנימית לקראת חווייתם של אותם תהליכים.
השלב הראשון של הלידה, שלב פתיחת צוואר הרחם, מתרחש בשכבות הלא מודע. היולדת אינה בוחרת ברמה המודעת לפתוח את צירי דלת הרחם, או למנוע את פתיחתם. כוח החיים פועל את תנועת הפתיחה בשריריו של הרחם, אך במקביל מתעוררות חרדות לא מודעות החיות בזיכרון הקולקטיבי הנשי של הרחם. החרדות האופייניות לשלב זה הן "חרדות אין" של אובדן התינוק, ההופך, מחוץ לרחם, חשוף יותר לסכנות. לכן קיים ברחם כוח חרדתי שמנסה למנוע את שחרור התינוק.
מאבק פנימי
מאבק הכוחות הזה בין כוחות הפתיחה לבין כוחות הפחד הסוגרים, הוא היוצר את הכאב העצום של הצירים. הכאב נתפס באופן לא מודע כסוג של ענישה, ונחווה כתוקף וכמכניע את הגוף. זירת הלידה הופכת לזירה של שיפוט וענישה פנימית, דבר שמקשה מאד על התקדמותה.
היולדת אינה מודעת לרוב למאבק המתחולל בה. משככי כאבים בשלב הזה מסייעים לעתים, כיוון שהם משחררים מחוויית הענישה והתקיפה הפנימית, ומאפשרים שחרור, לכאורה, של התחושות הקשות. אך מנגד, זהו שחרור "בעירבון מוגבל" כיוון שהוא איננו שחרור אמיתי. האלחוש יוצר חוויית ניתוק מהתרחשות הלידה, אך החרדה עדיין חיה בגוף ומתחזקת לקראת השלב השני.
השלב השני של הלידה, בו היולדת דוחפת את התינוק דרך תעלת הלידה, הוא שלב המתרחש בשכבות התת מודע והמודע. נדרש מאמץ אקטיבי ומודע מצד היולדת ללחוץ את תינוקה, או לחילופין - היא יכולה להשפיע במודע על שחרור שריריה כדי לאפשר את דחיפת הרפלקס של התינוק החוצה מתוכה. בשלב זה מתעוררת "חרדת אין" הנוגעת לאובדן עצמי. חרדה זו קשורה לחוויות חודרניות שחיות בזיכרון הגוף הנשי.
המעבר בתעלת הלידה הינו מעבר אינטנסיבי מאוד, כוחני ולעתים אף אלים, ולכן מעורר חרדות ותחושות מאיימות ומשתקות. לעתים היולדת באופן אינסטינקטיבי סוגרת את רגליה בחוזקה ומכווצת את אזור הנרתיק. אלו תגובות אינסטינקטיביות של מניעת חדירה וכאב. הכיווץ של שרירי הנרתיק מקטין את קוטר פתח הנרתיק, דבר שמגדיל את הסיכויים לקרע או לצורך בחיתוך אזור הפריניאום.
עיבוד והכלה
הכנה ללידה על פי מודל שכבות המודעות, מצריכה התייחסות לשני סוגי החרדות המתעוררות בכל שלב לידה. כדי שהחרדות לא יעלו בזמן אמת כדרקון מאיים, יש לפגוש אותן לפני הלידה ולערוך עימן "היכרות". יש ליצור תהליך של דיאלוג פנימי, המאפשר לגעת עד כמה שניתן בתכנים החרדתיים. אישה העוברת הכנה כזו, עשויה לפגוש את "חרדת האין" של השלב הראשון כשתבין שהיא לא בוטחת בעולם שסביבה, שהיא מאמינה שדברים "רעים" עלולים לקרות לתינוק, או שהיא לא בוטחת אף בעצמה שתהיה אמא מספיק טובה ומגוננת.
את "חרדת האין" של השלב השני היא עשויה לפגוש כשתזהה תחושות או אמונות בתוכה הרואות בגוף שלה חלק מנוכר שלא ניתן לסמוך עליו, חסר אונים, פגיע וחלש. פחדים הקשורים לקיום יחסי מין בזמן ההריון, כאבים מציקים באזורים המיניים, והתכווצויות רחמיות מוגברות בעקבות גירוי מיני, עלולים גם הם להעיד על חרדת השלב השני, שעלולה להתבטא בפועל בקושי רב לדחוף או ללחוץ את התינוק, במידה והיולדת לא עיבדה את התכנים החרדתיים לפני הלידה.
מעבר לזיהוי התכנים החרדתיים, נדרש תהליך עיבוד עדין והכלה של התחושות המתעוררות בעקבות העלאת התכנים למודעות. העיבוד וההכלה נדרשים להיעשות על ידי איש מקצוע שיוכל ללוות את התהליך, כשהוא רגיש מספיק למידת נפיצותו. במקביל לתהליך הזיהוי, העיבוד וההכלה, חשוב ליצור הקשרים חווייתיים -תחושתיים חיוביים בין חוויית הגוף לחוויה של חסד, שמחה ורגיעה. כאן מקומן המבורך של יוגה, פעילות גופנית רכה ותרפיות מגע שונות. חוויה חושית חיובית שמעגנת את תחושת הביטחון והאמון, תהווה כוח תומך ומחזק כנגד כוחות הפחד שיתעוררו בלידה.
כשהיולדת מגיעה ללידה לאחר שפגשה כבר בחרדותיה בתהליך ההכנה ללידה, למדה להכיר את מקורותיהן וניהלה דיאלוג מכיל עימן, היא פחות נבהלת כשחרדות אלו מופיעות, ולכן, פוחת באופן משמעותי כוחן להשפיע באופן שלילי על הלידה. במצב זה, כוחות החיים של הלידה יכולים לפעול בחופשיות, מול פחות התנגדות, ומול פחות התכווצות. כך גדלים הסיכויים להתהוותה של לידה זורמת, טובה ומעצימה.
*ד"ר דבורה לדרמן דניאלי היא סופרת ופילוסופית, כותבת וחוקרת את תחום חוויית הגוף הנשי. מחברת הספרים "דת אישה" ו"הרחם יודעת"