כולנו מכירים את הסיטואציה הזו שבה אנו רבים עם בן או בת הזוג, ההורים שלנו או הילדים. מדובר באותם מצבים ידועים שמוציאים אותנו מאיזון וגורמים לסערת רגשות שנמשכת מספר שעות עד מספר שנים. אותה התעוררות רגשית מלווה בהפרשה של חומרים כימיים במוח ואל זרם הדם, ומשפיעה על התפקוד הכללי ואף על הבריאות לאורך זמן, לעתים זמן רב לאחר אותו טריגר ראשוני אשר עורר אותם מלכתחילה.
כנגד התעוררות אותם רגשות, האסטרטגיה בה אנו נוקטים לרוב היא לנסות לשנות את המציאות החיצונית לנו, אשר בה אנו תולים את האשם למצבנו הרגשי ולסערות המתחוללות בנו. "אילו רק הייתי יכול לשנות את האופן שבו אשתי נוהגת", או: "אם רק הוא היה פעם אחת מתנהג אחרת..." הרי הכל יכול היה להשתנות, הלא כן?
וכך אנו מנסים לשנות את בני הזוג שלנו, ילדינו, הורינו, הפקקים בכביש, המצב הפוליטי וכיוצא באלו, כל הגורמים החיצוניים, אשר בהם אנו תולים את הסיבה להתעוררות רגשותינו. ניסיונותינו לשינוי המציאות מותירים את עובדת הסבל הרגשי שבתוכנו בעינה, וכך הוא ממשיך, למרבה הצער, במסלולו הרגיל.
נשאלת אם כן השאלה, מדוע רגשותינו הקשים ממשיכים להתעורר למרות מיטב המאמצים שאנו מפעילים, וכיצד נוכל לטפל בהם כך שלא יתעוררו יותר ויסחפו אותנו שוב ושוב באופן חסר שליטה אל תוכם? ראשית, עלינו להבין דבר מה בסיסי - רגשות אינם נגרמים על ידי אירועים חיצוניים לנו במציאות. האירועים או האנשים בחיינו הם לכל היותר הגורם שמעורר את הרגשות שכבר נמצאים בתוכנו, במצב רדום למחצה, אשר רק מחכים להזדמנות לעלות אל פני השטח.
אם הנטייה לכעוס, למשל, לא הייתה כבר בתוכנו בצורה מוטבעת, לא היה בנמצא אף גורם חיצוני שהיה יכול לעורר אותה. לכן, בתור צעד ראשון להבראת רגשותינו השליליים, עלינו לשלול את הגישה הנהוגה בחשיבה הפסיכולוגית הרווחת, אשר גורסת כי רגשות נובעים ונגרמים על ידי אירועים חיצוניים במציאות, ובייחוד אירועים שקרו בילדות, ביחסינו עם ההורים, או החברה הסובבת אותנו, ולאמץ גישה הפוכה לה בתכלית, אשר מנתקת את הקשר בין הרגש לאירועי חיינו.
העולם המנטאלי מול עולם הרגש
אפקט דומה לזה של הגישה הפסיכולוגית הרווחת, של סיבוך מנטאלי מיותר של רגשותינו, ניתן לראות גם בגישה הניו-אייג'ית אשר גורסת שחשיבה חיובית היא היא התשובה להתעוררותם של רגשות שליליים. "אם אני רק אחשוב באופן חיובי המציאות שלי תשתנה בהתאם, ואיתה גם הרגשות השליליים ייעלמו...". אך המציאות מראה שלא כך הדבר, ושלמרות שאנו משננים באדיקות את המנטרה "תחשוב טוב - יהיה טוב", כשמישהו עוקף אותנו בתור בבנק, או כשהמזגן מתקלקל באמצע יום שרבי, העצבים עולים על גדותיהם, והפיתרון השטחי של חשיבה חיובית נשטף ככפיס עץ על פני נהר רגשותינו השוצף-קוצף. על כך אמר פעם אדם חכם: "הרעיון שחשיבה חיובית יכולה לפתור או לרפא את תת המודע הרגשי השוכן בנו, משול לניסיון לכבות מדורה גדולה ולוהטת בעזרת כמה טיפות של מים..."
בעוד שלחשיבה החיובית יש גוון מנטאלי מטבעה, הרגשות הינם חומריים יותר, ראשוניים, כמעט פיזיים, וכך שכבת החשיבה החיובית רק מכסה על פני השטח של ים הרגשות השוכן בתוכנו, ומוסיפה עומס מנטאלי מיותר על המערכת כולה ועל יכולתנו לפגוש ולרפא את הרגש כמות שהוא, באופן ישיר.
הצעד הראשון בריפוי רגשות שליליים יהיה לנתק את הקשר בין הרגש שמתעורר בנו לבין הסיבה שאנו חושבים שגרמה להתעוררותו. צעד זה עשוי להיות מעט מפחיד, כיוון שלפתע, אנו נותרים לראשונה לבדנו עם הרגשות ששוכנים בנו. אין יותר לאן להפנות אצבע מאשימה - לא אל הבעל או האישה, ולא אל הבוס, ההורים, הילדים, ראש הממשלה או נשיא ארצות הברית, או כל גורם אחר חיצוני לנו, וזה לכשעצמו מפנה אותנו לראשונה ללקיחת אחריות מלאה על הפנימיות שלנו.
כאשר אנו מבודדים את הרגש מהסיטואציה שגרמה לו להתעורר, אנו מגלים את קצה הקרחון של תת המודע שלנו, שעד כה הפעיל אותנו באופן אוטומטי, חסר שליטה וחסר מודעות עצמית. מכאן, אנו יכולים לראשונה להתחיל את המסע אל שורשי הרגש שלנו, ואל הריפוי שלו, כאשר למעשה ברוב המקרים, כל רגש שאנו חווים על פני השטח של המציאות שלנו הוא רק קצה חוט המוביל אותנו לרגש ראשוני ורחב יותר, אשר ממנו הוא נובע ועל ידו הוא מונע. כך, לדוגמה, פחד מחושך יכול לנבוע מפחד עמוק יותר שלנו להישאר לגמרי לבד, כעס יכול לנבוע מתחושה עמוקה יותר של פחד מנטישה, עלבון יכול לנבוע מהרגשה שננטשנו על ידי אלוהים והדוגמאות הן רבות ומגוונות.
פחד עמוק מן המוות
דוגמה לאפקט הישיר והמיידי של גישה זו ניתן ללמוד מתוך התנסותה של ש', אישה כבת ארבעים אשר עברה את התהליך שתיארנו במהלך מפגש בשיטת האור הלבן. האור הלבן היא שיטה בת כחצי שנה, פרי פיתוחו של שי טובלי, מורה רוחני, סופר והוגה דעות, אשר אחת ממטרותיה היא ריפוי רגשות, הבנתם והתרתם המלאה. שיטת האור הלבן במקרים רבים יכולה להוות תחליף לפסיכולוגיה המוכרת, מכיוון שהיא מאפשרת הבנה, ריפוי והתרה של רגשות באופן ישיר, תוך הפעלת התבונה ויכולת הריפוי העצמית של האדם.
ש' העלתה סיטואציה שבה מתעורר בה כעס כלפי בעלה ואב ילדיה. לאחר שהפרידה את הכעס מהסיטואציה שבה הוא מתעורר, היא גילתה כי הוא אינו מתעורר בגלל בן הזוג, אלא מכיוון שבתוכה נמצא רגש עמוק יותר ולא מודע. היא גילתה שמקורו של הכעס הוא למעשה בפחד עמוק מן המוות, שמשתקף כפחד שלה להישאר לבד, וכך הבינה באופן ישיר את הטעות שעשתה כשקשרה בין השניים - בין הפחד העמוק שלה עצמה להתנהגותו של בן זוגה לחיים.
לאחר שהפרידה את הרגש מהסיטואציה שבה הוא נוהג להתעורר בחיי הזוגיות שלה, היא יכלה סוף סוף לגלות את שורשיו ולרפא אותו. ש' דיווחה לאחר זמן מה כי בעקבות התהליך שעברה, היא נוהגת בסבלנות רבה יותר כלפי עצמה וכלפי בן זוגה, מתוך ההבנה שהיא פועלת מתוך הפצע שלה עצמה באופן לא מודע. בנוסף לכך, היא אף הבינה כי בן זוגה מתנהג גם הוא באופן לא מודע, מתוך רגשות לא פתורים בתוכו, וכך יכלה לנהוג כלפיו בחמלה ואהבה גדולים יותר. כך שמתוך הניסיון לרפא את רגשותיה היא לא רק מצאה את עצמה, במובן הבריא והעמוק ביותר של המילה, אלא גם מצאה דרך להביא ריפוי אל תוך מערכת היחסים הזוגית שלה ושל בעלה.
סיפורה של ש' אינו תוצר אישי או פרטי בלבד, אלא התוצאה הטבעית של לקיחת אחריות מלאה על עצמנו תוך הבנת מצבנו הרגשי. כאשר אנו עושים זאת, כתוצאה מהסדר הפנימי החדש שמשתרר בתוכנו, אנו נחווה כיצד חיינו החיצוניים מסתדרים אף הם בהתאמה לכך, ברמה של הרמוניה ובריאות חדשים.
כאשר אנו מבינים ומתירים את רגשותינו, קורה אפקט נוסף, ברמה הפיזיולוגית-גופנית, מכיוון שאנו במקביל לכך גם מפסיקים באופן מודע ומכוון את הפרשתם של אותם חומרים כימיים מעוררי מתח, אשר מופרשים מן המוח ובלוטות ההפרשה ההורמונאליות אל זרם הדם וגורמים לעומסים מיותרים על גופנו ומערכותיו השונות. כך שלא רק שאנו מטמיעים פתרונות עומק בחיינו, אלא שאנו גם תורמים ליצירת בסיס איתן לבריאותנו הכוללת, ותהליך זה בכללותו מאפשר יצירת מציאות חדשה ובריאה יותר, בתוכנו ומחוצה לנו כאחד.
*הכותב הוא רופא MD והומאופת קלאסי, מנחה בשיטת "האור הלבן" ו"טכניקת השאלה".
בכל מוצ"ש מתקיים מפגש בת"א עם שי טובלי, מפתח שיטת "האור הלבן". המפגש הקרוב יתקיים ב- 17/7/10