הג'וק שיראה לכם את האור

ניסיתם פעם להתבונן בג'וק, ממש להתבונן, כשהוא שכוב על גבו והריקוד ההיסטרי של רגליו משקף את חוסר האונים שבידיעת מותו הבלתי נמנע? התבוננות מדוקדקת ממרחק קצר לא משאירה מקום לספק: הג'וק הזה דומה לנו. הוא נראה כמו איש קטן עם שריון על הגב.

ובכל זאת, ואולי דווקא בגלל זה, כשג'וק פולש למרחב הפרטי שלי רוחי לא יודעת מנוח וזעה באימה ובגועל, עד לרגע המשחרר ההוא שבו נשמע קול פצפוצים בבית. לא נעים להודות, אבל אין אפשרות לדו-קיום בסכסוך הישן הזה – זה או הוא או אני. ובחיי שניסיתי.

בעולם הרוחני נהוג לייחס לכל מפגש עם יצור חי, ממדוזה ועד סייח, משמעויות פנימיות שמצביעות על דפוסים רגשיים שונים באישיותנו רבת הפנים. ידידנו הג'וק מסמל את האויב הכי גדול שלנו – הפחד בכבודו ובעצמו, כאשר אותו פחד מסתעף לאינספור פחדים שהודחקו זה מכבר, וכעת, במפגש עם היצור המבחיל הזה, אין מנוס מכך שייחשפו על קלקלתם, גם אם באופן שנדמה כקיצוני ובלתי מבוקר בעליל.

במילים אחרות, כשמקקון חודר אל אזור המחיה שלך, אנא, עצור לרגע ושאל את עצמך: אילו פחדים אני מדחיק, לכל הרוחות, ומה עלי לעשות על מנת שאלו לא ייוותרו חבויים במרתפי הלא מודע שלי ויעשו בי שמות שלא לצורך? הג'וק, רבותיי, קורא אותנו לסדר.

הוא צץ מתוך ביובי האופל והטחב ומופיע בזווית העין דווקא בליל קיץ תמים כדי לעמת אותנו עם המקומות האפלים שמצויים בתוכנו ודורשים מאיתנו "לעשות עבודה". שהרי ללא עבודה פנימית שמניחה את הזרקור על כל אותם אזורים בעייתיים שאינם פתורים נבצר מאיתנו לצאת אל האור. מה שנקרא – התיקן דוחק בנו לבצע תיקון.

גרטרוד שטיין (1874-1946), סופרת ומשוררת אמריקאית שהפכה לסוג של גורו עבור אמנים גדולים דוגמת פיקאסו, מאטיס והמינגווי, כתבה באחד משיריה "ורד הוא ורד הוא ורד הוא ורד" - rose is a rose is a rose is a rose, וביקשה כנראה לומר שהדברים הם מה שהם ולא יותר מכך. באותו אופן, תמיד ניתן לומר שג'וק הוא ג'וק הוא ג'וק הוא ג'וק - cockrose is a cockrose is a cockrose is a cockrose.