וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

קדושה מעופפת

6.7.2010 / 1:32

הפליקן העצום קפץ לביקור בעולמם של בני האדם כדי לנהל שיחה בארבע עיניים עם האלמנה רוחמה חיים. קוקס מהרג' 8

קוקוס מהרג' הוא גורו הודי ייחודי אשר נמלט ממנזרו בהרי ההימלאיה, פתח מסעדה בגואה וגמר אומר ללמד רק אנשים חסרי סיכוי לחלוטין בדרך חדשה שלא נוסתה מעולם על ידי בני המין האנושי. בפרק זה יסופר כיצד רוחמה חיים, אם תלמידו של קוקוס, אשר בפרק הקודם השליכה את תכולת ביתה אל הרחוב, הפכה לגיבורת הציפורים.

פרק 8 בסיפור דמיוני לחלוטין שמספר את האמת.

אצל רוחמה בסלון

בעוד הנשר האמריקאי הנו יצור רב עוצמה, במקרים רגישים של עימות בין-מיני פונה הקהילה המכונפת באופן מסורתי לציפור הלאומית של איי טרקס וקייקוס. הייתה זו הציפור, אשר בנאום רהוט שנישא דרך מקור כתום, הודיעה למסת הציפורים התל אביבית על כוונתה לקפוץ לביקור קצר בעולם בני האדם ולנהל שיחה בארבע עיניים עם האלמנה המרחפת. הציפור הממונה צללה אל עבר מפצחי הגרעינים, אך לפתע שינתה את מסלולה וחדרה לסלון של רוחמה.

"שלום," אמר הפליקן העצום.
"שלום," השיבה רוחמה.
"מה שלומך?"
רוחמה חשבה לרגע אחד. "עכשיו קצת יותר טוב," אמרה.
"אהא," אמר הפליקן. "ומהם הקולות האלו שאת משמיעה?"
"קללות."
"ומהן קללות?," היתמם המבקר.
"קללות הן הדבר שהתברכתי בו."

הפליקן פסע אל תוך החדר ורוחמה הסמיקה, מושיטה יד לכסות את גופה בסדינה הלבן.
"אמרי," אמר, "השמועה אומרת שאת יכולה לעזוב את האדמה ללא עזרת מכשירים אנושיים."
"אני?" שאלה רוחמה.
"כן," הפליקן נראה מבולבל. "זה מה שהביא את כולנו לכאן."
"כולכם?" נעצה רוחמה מבט מבולבל בציפור.
הפליקן הניף כנף ענקית להצביע מעלה, ורוחמה נעה לעבר המרפסת בזהירות, מביטה אל על.

"ובכן," אמרה.
"ובכן," הדהד הפליקן, "האם עפת?"
"תראה," אמרה האישה, "אני אודה לך אם תוכל לעזור לי למות, אבל ניסיונותיי לעזוב את המציאות המקוללת הזאת לא עלו יפה עד כה. ועתה, אם תסלח לי, הייתי רוצה לשוב ולקלל את העולם בחזרה."
"לקלל את העולם בחזרה," מלמל הענק, "כמה מופלא..."
"סליחה?"
"את אומרת שבכוונתך לקלל את העולם בחזרה?"
"זו דרכי."

וכאן בחן הפליקן את האישה לא כפי שילדים מתבוננים בדוב לבן בגן החיות, אלא יותר כפי שאותו דוב לבן בוחן את זוגתו בעת שהיא משתכשכת במי אגמם המלאכותי. ורוחמה חיים, להפתעתה היא, העניקה לציפור מבט דומה משל עצמה.

"אמרי," אמר הפליקן, "לו הייתי אנושי, ההיית מבחינה בי?"
"כמובן," אמרה רוחמה. "ולו הייתי אני ציפור?"
"ללא ספק," הפליקן גרד את חזהו הגדול במקורו הכתום.
"ראי," אמר, "חוץ מכל זה, אני כאן כדי לייצג את הציפורים."

הפעם, אייצג את עצמי

כאשר רוחמה לא הגיבה, אמר: "אני חייב לחזור אליהם בשלב מסוים עם תשובות לגבי תעופתך. היות ש...," הרגיש צורך להסביר את עצמו, "בני אדם בדרך כלל אינם עפים, ואנו מעדיפים לראות אותם למטה, על פני האדמה. לקח לנו קצת זמן להתרגל לעניין המטוסים. ומצנחים הם בסדר," לא רצה להישמע קמצן. "וכדורים פורחים וצפלינים," השחיל.

"אבל בן אנוש עף ללא מכשירים מכאניים זו תופעה מאוד בעייתית מבחינתנו. גם כך," משך בכתפיו המסיביות, "אין לכולנו תמיד מספיק מקום על העצים בלילות. וחוץ מזה," אמר אל מול פרצופה הנדהם, "כל אחד רוצה להרגיש מיוחד. ראי," התיישב הענק על רצפתה, "אני רוצה לסדר את העניין הזה ולכן ירדתי לכאן בעצמי. ציפור תמיד יכולה לשלוח איזו יונה עם איגרת לייצג אותה, אבל במצבים יוצאי דופן מסוג זה, אני שם את עצמי ישר בקו האש."

"כך נעלם בעלי," אמרה רוחמה.
"בכל מקרה," התעלם הפליקן מהערתה הסתומה, "את יכולה בבקשה לעזור לי לעזור לך כדי שנוכל לגמור עם כל זה איכשהו?"
"תקשיב טוב," אמרה רוחמה. "גברים בעמדות כוח הרסו את חיי. הפעם, אייצג את עצמי."

ולפני שהספיק הפליקן לצייץ הברת התנגדות אחת, החלה רוחמה לקלל, וגופה המנאץ נישא אל מחוץ לדלת המרפסת ולתוך חלל האוויר. יורקת מילות זדון, היא עפה מעל למפצחי הגרעינים ומעבר לכוחות המשטרה. מתנופפת מעל לכבאים, היא קיללה את פקק התנועה שריצף כל סנטימטר של אספלט מגדרה לחדרה. כשהציפורים הבחינו במתקרבת, התערבבו צווחות חרדתם עם קללותיה ליצירת קול שלא נשמע מעולם על פני האדמה.

מנהיגים טובים יודעים לנצל מצבי עוינות עדתית לטובת הכלל. וכך, בראותו את רוחמה נוסקת לעבר להקתו הרבגונית, ובשמעו את תרעומות שאגת הציפורים שדחסה כל סנטימטר מרובע של אוויר בשמי תל אביב, טס הפליקן הענק מעלה. מנופף שתי כנפיים אדירות, פנה אל קהילתו בקול בס עמוק. "ציפורים, היום אני מביא לכם קדושה מעופפת. היא רוקנה את כלוב הבטון שלה מכל חפציה האנושיים, ולטובת כל היצורים הברואים, שחה מילות נקמה טהורה. מונעת אנכית, היא עתה, באמת ובתמים, אחותנו. הפנימו את הנס והשכילו להסכית לדבריה."

כה גדול היה הרושם של נאום הפליקן, שלמשך שבעת הימים הבאים התכווננו כל ציפורי היקום לקללותיה הבלתי פוסקות של רוחמה חיים. וכך, עד השבת הבאה, ביטאה האישה המרחפת כל מילת שלילה שנהגתה אי פעם על פני האדמה או באוויר. ועם שפחתו קללותיה, רד גופה, עד ששפתה וריחופה הפכו לעצם מן העבר. ובמוצ"ש, ריחפה רוחמה חזרה אל דירתה, שם בילתה את שארית ימיה בלי לשנן אפילו מילת נאצה אחת לעולם. פרצופה, דווח בכתבה מסוימת בגואה טיימס, קורן אור יקרות בכל ימות השנה, והדבר היחיד יוצא הדופן בחייה הוא ביקור מזדמן של בעל כנף אחד מאיי הטרקס.

הכותב מתלבט אם ומתי לנסוע לחו"ל כדי לקדם ספר שכתב בעבר ויצא לאור בתחילת החודש הבא.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully