וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

טרגדיה של טעויות

דורית בר

5.7.2010 / 0:30

אתם שבויים בתוך מחשבות אינסופיות שמכתיבות לכם מה נכון ונשארים קפואים בחיים נוכח הפחד לעשות טעות

"אין טעויות" - צמד מילים שעשוי לעורר בנו אחת משתי תגובות אפשריות: האחת, אמונה מיסטית שהכל הוא רצון האל או נתון בידי הגורל, והשנייה ציניות וספקנות לגבי האפשרות לפעול בעולם מבלי לטעות מפעם לפעם.

הורגלנו לשפוט כל פעולה שלנו, וכל דבר שקורה אנחנו מקטלגים אותו ונותנים לו ציונים. "זה טוב – זה רע", "זה מדויק – זו טעות מחרידה". באופן הזה פעמים רבות אנחנו עשויים להימנע מלפעול בתוך החיים מחשש לטעות. זהו הפחד מכישלון, החשש להיראות מגוחכים בעיניי האחרים, החרדה שהנה שוב נוכיח לעצמנו שאנחנו לא מוצלחים, לא יכולים ולא מספיק טובים. במצבים כאלה אנחנו סובלים משיתוק בתוך החיים, קפואים בתוך מחשבות אינסופיות על בעד ונגד, ונמנעים מלעשות איזשהו צעד מעשי, שעשוי לגרור מחשבות שליליות אף יותר.

האם יש בכלל דבר כזה - טעות? כדי שיהיה תוקף למושג 'טעות', יש צורך בצד הקוטבי לו, והוא המושג 'נכון'. בן הזוג הנכון, העבודה הנכונה, הקורס הנכון, הדרך הנכונה לעשות דברים. ההבחנה בין נכון לשגוי שגורה בתודעתנו באופן טבעי, מבלי שנקדיש לה מחשבה מיוחדת. כל דבר שמתרחש זוכה לגינוי או להערכה מצידנו, ובתרבות המערבית השיפוט הוא נורמה מקובלת שזוכה לעידוד מגיל צעיר מאד.

כבר בגן הגננת אומרת לנו "היום היית ילד ממש טוב!" ומחייכת בשביעות רצון; לאחר מכן בבית הספר אנחנו מקבלים ציונים כבר בגיל שש על כל דבר אפשרי. למשל, מאד מקובל היום בכיתות הנמוכות להשתמש בפרצופי סמיילי או בכוכבים זוהרים כדי לסמן ילד שהתנהג יפה. המשך המסע בחיים ממשיך להגדיר עבורנו מה נכון ומה לא דרך ההורים, התקשורת, המדינה ועוד.

הזדהות עם הגוף

במקרה הטוב, ככל שאנחנו מתבגרים, הערכים של טוב ורע הופכים להיות יותר ייחודיים ואישיים, במובן שלא נאמץ לעצמנו באופן אוטומטי כל מוסכמה חברתית, ונרצה לחיות על פי ערכים שרכשנו מתוך התנסות וחקירה עצמיים. ועדיין, גם במקרה הזה, נמשיך לשפוט את עצמנו ואת המתרחש בהתאם לתפישה המחלקת.

האישיות היא מקור העניין. כאשר קורה משהו בתוך המציאות, מה שפוגש את האירוע הוא עולם המחשבה, הרגש והתחושה. האישיות כוללת בתוכה את כל התנסויות העבר שלנו (בחיים אלו ובחיים קודמים), האמונות והתפישות, החוויות הרגשיות והתחושתיות שחווינו וההתניות שנוצרו כתוצאה מהן, או במילים אחרות: האישיות היא סך כל הפחדים והתשוקות. מתוך האישיות שאנחנו מתקבלת פרשנות לגבי התרחשות מסוימת וסיווג לטוב/רע, נכון/שגוי.

ניתן לפשט ולומר שכאשר הפעולה שלנו נובעת מתוך האישיות היא תהיה מונעת ברוב המוחץ של המקרים מהפחד לאבד משהו, או מהרצון להשיג משהו. מבנה כזה יגרום לנו בהכרח לסבל, כי תמיד יש משהו לפחד ממנו, ותמיד יש משהו שאין לנו ושאנחנו רוצים בו. אם כך יהיה טבעי לנו להתייחס למשהו שהשגנו כהצלחה (תשוקה שבאה לידי מימוש), ולמשהו שנבצר מאיתנו להשיג ככישלון וטעות שיש לתקן (כדי שנוכל לממש את התשוקה).

כאמור, מקור העניין הוא ההזדהות עם הגוף, שהיא הבסיס לאישיות. הגוף הפיזי כולל בתוכו את השדה המחשבתי, הרגשי והתחושתי, כך שכל עוד רמת הזהות העצמית שלנו היא "אני הגוף", התפישה הקוטבית אינהרנטית בתוכה – שכן יש אותי (אני הגוף) ויש את כל השאר (שהם לא אני). ההזדהות עם הגוף, היא מקור ההפרדה בין בני האדם באשר הם, וברמה העמוקה יותר היא מקור ההפרדה בינינו לבין החיים.

אני לא המחשבות שלי

הדחף לשחרור רוחני, או מה שנהוג לכנות 'הארה' מתבטא בתור הנחישות לפרוץ את התבנית המנטאלית הצפויה מראש, הבלתי נשלטת והלא מודעת. מי ששואף להשתחרר מהזהות עם הגוף – מבקש להפוך להיות המאסטר בחייו, להפסיק להיות עבד של ההתניות המחשבתיות, הרגשיות והתחושתיות, ולהתחיל לחיות באמת. עבור אדם משוחרר לא תיתכן הבחנה בין הצלחה לכישלון, או בין פעולה מוטעית לשגויה, משום שקורית התמזגות בינו לבין המציאות, בצורה כזו שיש רק תנועה אחת של חיים. אדם משוחרר רוחנית אינו מופעל על ידי פחדים ותשוקות, ולכן כל פעולה שתתרחש דרכו תיחווה כהרמונית ושלמה, גם אם לא מושלמת.

הצעד הראשון וההכרחי בדרך לשחרור רוחני הוא חופש מעולם המחשבה. מדיטציה היא כלי ראשון במעלה למפגש עם חופש זה. בדרך כלל כשאדם נכנס למדיטציה או הרפיה מכל סוג, הוא פוגש זרם תודעה טורדני, מסוכסך, מלא סתירות פנימיות שמושך אותו לכאן ולכאן. הוא מגלה שלמחשבה יש כוח מאד גדול ואינו יודע איך להתמודד עם המצב הזה. מדיטציה היא הכלי שמעמת אותנו עם זרם התודעה (המיינד). כשאנחנו מתחילים להקשיב לזרם הזה אנחנו מתחילים לקלוט את הכוחות הלא מודעים שרוחשים מתחת לפעולות שלנו. המחשבה משקפת לנו מציאות נוירוטית של עצמנו, מציאות שבה החיים הם מעין בעיה ענקית שעלינו לפתור.

הרצון להתפתח, למשל, הוא כוח שלא נובע מעולם המחשבה. מיקוד ברצון לגדול, להתעלות ולהשתחרר מפזר בבת אחת את עולם המחשבה. בנוסף, ההבנה שעולם המחשבה הוא לא אישי, כלומר לכל בני האדם ישנה היכולת לקלוט דרך המוח את אותו מאגר של מחשבות – הבנה כזו משחררת אותנו מהתפישה האישית כל כך של "המחשבות שלי", ומאפשרת חוויה של חופש. האמת היא שאין אפשרות לאלף את זרם התודעה להפוך להיות שקט, זה פשוט לא אפשרי. התעוררות קורית כאשר אדם מבין - 'אני לא המחשבות שלי, יש בידי לבחור בכל רגע ורגע מי אני'. כך מתגלה החופש, היכולת לנוע מתוך דממה ולפעול בעולם בלי פחד לטעות.

המפתח לפעולה משוחררת הוא חוסר פחד מעולם המחשבה. מתוך מרחב כזה של שחרור אין לנו צורך יותר לסווג את ההתרחשויות לטובות/רעות, נכונות/לא נכונות. הדחף היחיד שלנו יהיה להעמיק עוד ועוד לתוך עצמנו האמיתי שזה עתה התגלה בפנינו. מתוכו נחוש להט בלתי נשלט להגשים את הנטיות והמשיכות שלנו, ומחשבות ביקורתיות או אחרות שבעבר מנעו מאיתנו לפעול הופכות חסרות חשיבות ונטולות כוח. במצב כזה התנועה שלנו בתוך החיים הופכת להיות זורמת ופשוטה. מה שנהגנו להגדיר כ'טעות' יובן בצורות חדשות, כחלק ממסע של יצירה והגשמה עצמית, שמשתייך ומקבל הזנה מהמסע של אלוהים בעצמו.

דורית בר מדריכה יחידים וקבוצות להתפתחות אישית ורוחנית, אימון אישי ואימון עסקי. בוגרת לימודי פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, טיפול משפחתי וזוגי. מנחה מוסמכת בשיטת 'האור הלבן', ובטכניקת 'השאלה'. בעלת ניסיון עשיר בעבודה עם אנשים ובליווי תהליכי התפתחות ומודעות.

"חכמת חיים", קבוצה להתפתחות רוחנית, נפתחת ליד כפר סבא ב- 18/7/10, ובת"א ב- 20/7/10.

  • עוד באותו נושא:
  • טעויות

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully