התבוננות ישירה על חיינו מצביעה על כך שאנחנו כל הזמן רודפים אחרי משהו, מנסים להשיג דבר מה, רוצים להגיע לאנשהו, ובטוחים שאושרנו יימצא כשהדבר יושג. זוגיות אוהבת, עבודה מוצלחת, הרבה כסף, מכונית מגניבה וקריירה עוצמתית הם רק רשימה חלקית של המאווים העמוקים שלנו. אנחנו כל הזמן נעים לעבר תוצאה כלשהי שתספק אותנו כדי שנוכל לנוח. אלא שהמנוחה לא מגיעה אף פעם. אפילו כשאנחנו נחים אנחנו חושבים על מה שהיה, מה שיהיה, מה שעלינו לעשות אחרי כן ועל כמה טוב לנו לנוח...
מתוך המצב הכאוטי הזה מוצעים אינסוף סדנאות, קורסים וטיפולים שמבטיחים לנו רוגע והרפיה, מציעים לנו ללמוד כיצד למצוא את השקט שבתוכנו, ואז אנחנו הולכים לשם ועושים כל שביכולתנו כדי ללמוד לשקוט, לדמום ולהרפות. אפילו שם אנחנו ממשיכים לחפש אחר חוויה כלשהי, הישג בריאותי, נפשי, גופני או אחר. נראה שכחברה אנחנו לכודים בתוך הממד של פעלתנות יתר - כל הזמן זזים כי צריך להשיג, כי יש לאן ללכת, להשתפר ולהשתנות. מהי, אם כך, פעולה אמיתית, כיצד ניתן לנוע בתוך החיים מבלי להילכד בדפוס הפעלתני?
פעולה והוויה
"ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור" (בראשית, א', ג' )
הממד של פעולה טהורה בתוך החיים מרהיב ביופיו הוא כמו מנוע שנע מכוח עצמו וסוחף את כל מי שמעז להיכנס אל תוכו. זהו ממד של בריאה, יצירה, גילוי של יש מאין, המצאה של דברים חדשים. כשאנחנו פועלים בתוך החיים, אנחנו מתחברים לאנרגיה המינית של היקום כולו, ומתוך החיבור הזה נובעות תחושות של אקסטזה, שמחה, סיפוק ואהבה. אנחנו מקבלים משוב בצורה תחושתית ורגשית שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר, שאנחנו שייכים לעולם של ריגוש אינסופי, התפתחות, צמיחה, גדילה.
הרובד האקטיבי של הקיום מאפשר את הגשמת הרוח בחומר ביטוי של רעיונות והוצאתם לפועל. זהו רובד חד, מהיר, מלא חיים, משוחרר מתוצאה כזו או אחרת, כשכל רצונו הוא לנוע הלאה, להמשיך ולא לעצור, כי הקיום הוא אינסופי, משתנה תמידית, דינמי כמו נהר שוצף וגועש של חיים.
"אהיה אשר אהיה" (שמות ג', י"ג )
האחות התאומה של הפעולה היא קרקע ההוויה - דוממת, נטולת עשייה, נחה בתוך עצמה, מדיטטיבית, טוטאלית, שקטה ורגועה. העוצמה החבויה בהוויתנו נובעת מן המעמקים של הקיום, היא רוחבית במהותה, אין לה מטרות להשיג או יעדים לכבוש ועצם קיומה הוא תכליתה. זו מנוחה אמיתית שחבויה בתוכנו, מתחת להררי המחשבות, הרגשות, התחושות, ההזדהויות, הפחדים והתשוקות. היא בלתי נגועה בדבר, פנימית לחלוטין, עוטפת את כל מה שיש בצלילים מעודנים של ריק, חלול ובלתי נראה. זוהי ההוויה שקדמה אף לבריאה, היא לא קיימת כמשהו או כמישהו, אלא כקיום טהור ובלתי נפרד מכל מה שיש. נטולת מגבלות של זמן ומרחב.
קרקע ההוויה היא לא ההפך של פעולה, אלא המשלימה האמיתית שלה. כדי שחיינו יהיו מאוזנים ובריאים פיזית, נפשית, רגשית ומנטלית יהיה עלינו לאפשר לשני הקטבים הללו לפרוח בתוכנו. ללא האיזון הזה סביר שנהיה חסרים מקור של אנרגיה מספקת לפעולות המשמעותיות בחיינו מצד אחד, או שפעולותינו תהיינה רפטטיביות ולא יצירתיות, משום שהן אינן נובעות מתוך הדממה שאנחנו.
גל שבוקע מקרקעית האוקיינוס
באופן אישי, הנתיב של פעולה בתוך החיים פשוט עבורי. מאז שאני זוכרת את עצמי אני נעה בחופשיות ובטבעיות, יוצרת, לומדת, ונהנית מכל רגע. אלא שמה שגיליתי הוא שבלי הקשר המתמיד למעמקי הוויתי השקטה, הפעולה שלי נעשית שטוחה, הישגית ומתוסכלת כשהיא אינה מגיעה לתוצאות המקוות. באופן הזה הפעולה חסרה את הטעם המתוק של סינכרון ותנועה עם החיים. כל עוד אנחנו פועלים מתוך המחשבה שרוצה לקבל משהו עבור עצמה, למרות שנראה לנו שאנחנו אקטיביים ניתן יהיה לומר שאנחנו פעלתנים מאד, אך חסרים את רוח הקודש שהניעה את הבריאה עצמה.
כל תופעת המאמנים הכל כך פופולרית בעידן הזה נובעת מהצורך החברתי לנוע מפסיביות לאקטיביות. אלא שהפסיביות המדוברת אינה הדממה העמוקה שהיא אנחנו, הפסיביות הזו היא ההפך מפעלתנות, היא חוסר היכולת שלנו להתחבר לכוח החיים שבתוכנו. מאמנים אכן מסייעים לאנשים להתחיל לנוע בחייהם ולכן עבודתם חשובה כל כך. יחד עם זאת, מה שחסר לנו באמת הוא מדריכים שיובילו אותנו לגלות את מהותנו האמיתית נטולת הפנים האישיות מהות שקטה, משוחררת וחופשיה.
מפגש ישיר עם עצמנו יאפשר לנו לגלות שלעתים קרובות הפעולות שלנו נגועות בחשיבת יתר, רגשיות יתר ותגובתיות, ולכן פעמים רבות נחוש תשישות וחוסר משמעות. רק כשנאפשר לדממה ולפעולה כאיכויות טהורות להתמזג בתוך עצמנו ובחיינו, נוכל מצד אחד לברוא את חיינו ולהעניק את מתנותינו הייחודיות והחד פעמיות, ומצד שני נגלה שלצד האהבה שבפעולה, יש ממד של ריק בתוכנו, שבתוכו נוכל לנוח באמת בקרקעית הוויתנו.
בצורה הזו התנועה היצירתית שלנו תנבע מתוך הדממה. הדממה היא כמו קרקעית האוקיינוס שמתוכה בוקע גל (פעולה), ומיד בסיומו הוא חוזר ומתמזג שוב עם הים, כי הוא בעצם מעולם לא נפרד ממנו. אם נדמה את החיים עצמם לאוקיינוס ואותנו לטיפות שבתוכו, נתחיל לחוש את השותפות הבלתי ניתנת להתרה שמתוכה הדממה והפעולה אחד הם.
*הכותבת היא מדריכה להתפתחות אישית ורוחנית ליחידים וקבוצות, מאמנת אישית ועסקית, מנחה בשיטת 'האור הלבן', ובטכניקת 'השאלה', מנחת מדיטציה, בוגרת לימודי פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, טיפול משפחתי וזוגי.
"חכמת חיים", קבוצה להתפתחות רוחנית נפתחת בת"א ב-5/7, ובכפר סבא ב-14/7