קללת הקלילות

קוקוס מהרג' הינו גורו הודי ייחודי אשר נמלט ממנזרו בהרי ההימלאיה, פתח מסעדה בגואה וגמר אומר ללמד רק אנשים חסרי סיכוי לחלוטין בדרך חדשה שלא נוסתה מעולם על ידי בני המין האנושי. בפרק הקודם, התנגשו בכניסה למסעדתו פרבהו ההודי ויותם הישראלי, זוג תלמידיו האגדתיים של קוקוס מהרג'. בפרק זה, מקבלים השניים הוראה סתומה על סמך כותרת חוץ אקראית בגואה טיימס שצדה את עין קוקוס.

שום, בצל, סרטי הוליווד, מוצרי קוסמטיקה, נשים, מסרק, תקליטורי מוסיקת רוק ועיתונים יומיים, לא יימצאו על פי רוב במנזר יוגה מסורתי בהימלאיה. אך בתשעת חודשי שירותו כמנהל, המלצר והטבח הבלעדי של מסעדת ה – We Made It, הפכה קריאת עמוד חדשות העולם של הגואה טיימס לטקס נפוץ בסדר יומו הקבוע של גורו קוקוס מהרג'.

בנוסף להיותו עד לבחירות פיסוק משפט מופלאות, הפך קוקוס מודע לפרטי הסתבכותן של מלחמות גדולות וקטנות, לתמרונים כלכליים אכזריים, לרכילויות פוליטיות ולצו האופנה ברחבי הכדור הכחול. הוא הכיר כי אירועים בלתי קשורים בתכלית, עשויים להצטופף בפינת עמוד עיתון אחת, ולהידמות, לכן, לבני אותה משפחת תוכן. ועיקרון שקובץ מן העולם אל הדף, הסיק מהרג', ראוי כי יוכל לפוץ מן הדף חזרה אל העולם.

וכך, תוך כדי זחילתם של פרבהו ויותם בראשים הלומים, לאייש את שני שולחנות מסעדתו הזעירה, קלטו עיני קוקוס החדות כתבה אודות אישה רחומה בתל אביב הרחוקה, וכותרתה, "קללת הקלילות." ולאור כותרת זו, נכנע קוקוס לידיעה שמעשה לימודו היצירתי יונע באמצעות פיסת אינפורמציה אקראית בעליל.

מנות היום, נכתב בגיר צבעוני על לוח שחור:
נזיד עדשים עם ירקות קצוצים לרעבים
יוגורט עם מלפפונים דקים לצמאים
לחם צ'פאטי לאוהבי האדמה
צ'אי לישנים
ראס מאלאי לאמיצים

"הייתי רוצה לטעום מהכול," אמר פרבהו, מחשב מחירים בראשו. "גם אני," הסכים יותם, מניח תיק ג'ינס כחול על כסא כתום לידו. "מצוין," אמר קוקוס מהרג' ומיהר למלא את הראשונה מבין הזמנותיהם הרבות.

פרבהו הביט בשני הגברים האחרים וחשב, אילו שני אנשים חזקים. מהרג' התענג על נעורי הנערים. יותם ראה מולו שני הודים.

משגמעו הסועדים מספלי החמר את טיפת צ'איים האחרונה, הסיר מהרג' את סינרו, הציב כסא בין השולחנות לדלת והקפיד לברור את מילותיו. "עכשיו," אמר, "כשגופיכם שבעים, ברצוני לעניין אתכם במשהו שאינו מופיע באף תפריט." השניים הביטו בו בסקרנות. "מנה," הוסיף מהרג', "שלא נוסתה מעולם על ידי המין האנושי."

"אני מוכן לנסות הכל," אמר יותם. פרבהו עיסה את רגליו הדאובות. "זה בחינם?" "במקרה זה, המנה ניתנת ללא כסף." פרבהו לא הבין את התשובה, אך הנהן לחיוב. יותם משך בכתפיו, "למה לא?"

"בחירה טובה," אמר האיש הגדול, ניגש אל הדלת, הפך את שלט ה פתוח לצידו ה סגור והתיישב מול שני הנמלטים האחרים. בשתיקה שהשתררה, הבין מהרג' שאינו מכיר אף פרוטוקול לגיוס זוג סועדים לדרך רוחנית שלא נוסתה. "ובכן," אמר בהקלה למשמע קול עצמו, "אולי אציג את עצמי בפניכם." יותם ניקה את שיניו בקיסם.

"אני הוא קוקוס מהרג', הטבח במסעדה זו." פרבהו הנהן, "אוכל מצוין, אדוני." "תודה," אמר קוקוס, "אה ...." "פרבהו," אמר פרבהו. "פרבהו," חזר מהרג'. "פרבהו," ביטא יותם, חושש לסכל מנהג מקומי. "ואתה הוא?" בחן קוקוס את יותם. "יותם." "יותם. נהדר. ובכן, פרבהו ויותם, בעוד שלנוכח הנצח מקובל לגשת לעניין שבנידון בניחותא, זמן חיי כל אדם הוא מוגבל. ולכן, האם מישהו מכם מעוניין להגיע להארה?"

עיניו הגדולות של פרבהו בהו בפני הדובר. "קוקוסג'י, זה עתה נמלטתי ממשפחתי שיעלו בוודאי על עקבותיי וישיבו אותי לחלל האוויר. איני מאמין שאבי ייתן לי לנגוע בקרקע, שלא לדבר על החופש ללכת בדרך רוחנית. עם זאת, אני הודי ואבי כוהן מקדש. איזה הודי אינו רוצה לצאת מן החושך אל האור? זו תשובתי, שאינה ממש תשובה, אלא מה שעלה בראשי מיד אחרי ששמעתי את שאלתך, קוקוסג'י."

"נהדר," אמר קוקוס, דואג שהפריז בהערכת בורותו של פרבהו. "ואתה?" פנה ליותם. "אני מישראל." "כלומר?" "כלומר, אני לא מבין בדיוק על מה אתה מדבר. גם אני ברחתי מהבית, אבל לא נראה לי שאמא שלי מחפשת אותי, כי אבא שלי מת לפי הרבנות, ועכשיו היא יכולה סוף סוף להתחתן. וגם, מה בדיוק ההצעה?"

"ההצעה," חייך קוקוס, "היא לקבל את התשובה לשאלתך העמוקה ביותר." יותם קרב את כתפיו לאוזניו. "אני אפילו לא יודע מה השאלה." תלמיד מצוין, חשב קוקוס, "האם זה יהיה בסדר אם אחשוב על כך לרגע אחד?" "בטח, תחשוב," אמר יותם. מיד נמסכה המסעדה ברגיעה עמוקה.

פרבהו חש את גופו כבד, רגליו הדואבות נמסות לתוך האדמה. יותם חש את המתח בלסתו ובמפשעתו משתחרר, את נשימתו שוקטת ואת מחשבותיו מאטות. "אוקיי," אמר מהרג', בקול עמוק יותר. "אולי נתחיל עם קורס ראשוני בן שמונה ימים ליישוב כמה עניינים בסיסיים. היות ואחריות המורה היא לדאוג לצרכי תלמידיו, כל משתתף יקבל שתי ארוחות חינם ליום במסעדה זו, החל מהארוחה שסיימתם זה עתה."

"הצעה נדיבה ביותר, קוקוסג'י," אמר פרבהו. יותם הנהן, "אבל מה אנחנו נותנים לך?" "את תשומת הלב," אמר מהרג'. "מוסכם?" "מוסכם," אמרו התלמידים במקהלה.

מהרג' מחא כף בהתלהבות. "מצוין. היות והלימוד הוא שלכם, על כל אחד מכם להפנים אותו בדרכו שלו. לכן, אומר רק שאני סומך עליכם שתתעמקו בנושא, ושאני מצפה לראות אתכם כאן מחר באותה השעה."

ועם זאת, קם מהרג'. ויותם קם. ופרבהו קם, ואמר, "אבל, קוקוסג'י?" "כן?" "מה הוא הנושא?" "כמובן," קרנו פני הגורו הגדול, "הנושא הוא... קללת הקלילות."

*הכותב רואה עצמו כבן העולם העתיק ואיש הניו אייג'. הוא חי במרחק נסיעה קצרה מן הים ומודה ליהודית, חמותו, על עזרתה בהבאת קטעי מהרג' לשלמות דקדוקית. מדי פעם, הוא מקיים מפגשים בהשראת שליחו ושלוחו, הגורו קוקוס מהרג'.