החניכה החסרה

המושג "חניכה" מתייחס בדרך כלל לסוג של תלמידות, לימוד או קבלת הדרכה מאדם המוסמך לכך. טקסי חניכה מתקיימים בתרבויות שונות ובהקשרים שונים, ומאפשרים מעבר מרמה אחת של תפקוד חברתי או תרבותי לרמה גבוהה יותר.

החניכה מאפשרת לחניך להיכנס למסגרת או קבוצה שהוא לא השתייך אליהן קודם. למשל, בר או בת מצווה הם טקס מעבר מילדות לבגרות בחברה היהודית; דוגמה אחרת היא כאשר תלמידים נבחנים על מנת שיוכלו לקבל תעודת בגרות – הם נחנכים לפעול כבוגרים מבחינת היקף ועומק ההשכלה שלהם באמצעות בחינות הבגרות.

ב"ספר הסתרים" מרחיב שי טובלי, סופר והוגה דעות, את משמעות המושג חניכה לעבר התמודדויות ואתגרים שאותם אנו פוגשים בחיינו. הוא מציין שחניכות הן נצחונות, התעלויות והתגברויות, הן ברמה הרוחנית והן ברמה המעשית. הן מאפשרות לנו לפתח איכויות אנושיות מופלאות, כגון הפגנת אומץ, התמסרות ואהבה ללא תנאי. הוא מסביר שתהליך החניכה הוא הבחינה של יכולתנו לפעול מרמה של תפישה עצמית גבוהה יותר, למרות העובדה שטרם השגנו רמה זו.

חניכות בחיי היומיום הן הזדמנות מופלאה עבורנו להדגים התנהגות שונה בתכלית מזו שאליה הורגלנו. לדוגמה, גלית בת ה-33 נפרדה לפני מספר חודשים מבעלה לאחר עשר שנות זוגיות ונישואים. ההחלטה על הפרידה היתה משותפת, וגם אחריה נשארו גלית ובעלה תמיר חברים טובים. גלית חוותה קושי לעזוב את תמיר ברמה המחשבתית והרגשית, וציינה שהיא חושבת עליו המון, מתגעגעת מאוד, נזכרת ברגעים הטובים שלהם יחד, וכל זאת למרות הידיעה הפנימית שהפרידה היתה צעד מדויק ונכון עבור שניהם. לצד הקושי, היא תיארה דחף פנימי לפעול בצורה חדשה, והיא ידעה עמוק בתוכה שהיא בשלה לשלב הבא של בניית חיים חדשים ומשוחררים מהתפישה העצמית הזוגית הישנה, חיים שבהם היא תוכל לגלות את עצמה מחדש.

החיים, מעצם טבעם האינטליגנטי, קשובים לצרכים העמוקים ביותר שלנו ויוצרים חניכות שמאפשרות לנו לגדול ולהתפתח. באחד הימים שמעה גלית שלתמיר יש בת זוג חדשה. התגובה האוטומטית שלה כללה תרעומת, קנאה, כעס ועלבון, ולצד כל אלו היה קול בתוכה שעודד אותה להתבגר ולהצליח להכיל גם את זה. היא בחרה להיענות לחניכה ולפעול בצורה מנוגדת למה שהיא הרגישה. כשדיברה עם תמיר בירכה אותו מעומק לבה על הקשר החדש, מתוך האהבה האמיתית שחלקה איתו. בפעולתה היא נחנכה לאהבה שהיא יותר גדולה מנסיבות חיים כאלה או אחרות, היא "גדלה" להיות יותר ממה שהיא היתה קודם, ובאופן טבעי העבודה הרגשית על שחרור ההיקשרות אליו נעשתה קלה יותר ואפשרית.

למעשה, חיי היומיום מורכבים מאינספור הזדמנויות להיחנך לרמה גבוהה יותר של תפקוד וקיום. ברוב המקרים, אנחנו לא מודעים לכך, וממשיכים לפעול באופן שאליו אנחנו מורגלים. למשל, אנחנו נוטים לכעוס שוב ושוב כשהמציאות אינה מסתדרת כפי שרצינו וציפינו, מבלי להפנות את תשומת לבנו לדפוס החזרתי שלנו. במקרים מסוימים אנחנו הודפים את החניכה, כי היא מאיימת עלינו באיזושהי צורה, מעצם זה שהיא דורשת מאיתנו להתנהג באופן לא רגיל עבורנו. למשל, הבוס בעבודה מעצבן אותנו, ולמרות שאנחנו כבר מבינים שעלינו מוטלת האחריות לפעול מתוך שיקול דעת וחמלה, אנחנו בוחרים בפעולה האוטומטית שלנו שמתבטאת ככעס וחוסר סיפוק. האפשרות להיות רכים כלפי הבוס שלנו, מתפרשת על ידנו כהשפלה, ולכן מאיימת עלינו.

היענות לחניכה באופן מודע מתאפשרת כאשר ההקשר שבתוכו אנחנו חיים הוא הקשר של התפתחות. במצב כזה, ברור לנו שאתגר כזה או אחר שמולו אנחנו ניצבים הוא לא דרכו של אלוהים להתעלל בנו, אלא להפך, זוהי דרכו לסייע בידנו להיות יותר גדולים, חכמים, אוהבים ובוגרים. ההבנה שהחיים עצמם הם אינטליגנציה טהורה שתומכת במסע ההתפתחות שלנו ואינה נפרדת ממנו, משחררת אותנו מתפישה קורבנית מול החיים. במצב כזה, אנחנו מבקשים מהחיים לחנוך אותנו, ויודעים שהחניכה עצמה היא בדרך כלל לא נעימה, אך ברגע שהיא קורית ואנחנו פועלים בתוכה בצורה חדשה שמפתיעה גם אותנו – באותו רגע ממש אנחנו מתרחבים, מגלים צורה חדשה של עצמיות, יכולת חדשה ואיכות עמוקה וחיובית שלא ידענו על קיומה קודם לכן.

במקרה כזה, למשל, כשהבוס בעבודה ירים את קולו כלפינו, אנחנו מצידנו נבחר לא להגיב בצורה הרגשית הרגילה שלנו, נמשיך לדבר אליו בקול מתון וקשוב, ואולי אפילו נספר בדיחה שתאפשר לכל הסיטואציה להתרוקן מהכבדות שאפיינה אותה. נפגין חיוביות כלפיו – בלי קשר לאופן שבו הוא נוהג כלפינו, וכך נגלה שטבענו אהבה, שמחה ואכפתיות אמיתית.

התבוננות בחיים כמסע התפתחותי מאפשרת לנו לזמן גם חניכות ספציפיות בתחומים שבהם אנחנו רוצים לגדול. באופן הזה מערכת היחסים שלנו עם החיים מתחילה להתאפיין בהדדיות וזרימה משותפת, במקום בהתנגדות ומאבק. זה לא אומר בהכרח שנחווה יותר רגעים נעימים – זה אומר שהמניע שלנו לבחור להיחנך על ידי החיים הוא הדחף העמוק להיות חלק מהם, ומתוך כך לחוות אושר ואקסטזה אינסופיים בתוך חווית הקיום עצמה.

*הכותבת מנחה קבוצות להתפתחות אישית ורוחנית, מאמנת אישית ועסקית, מנחה בשיטת "האור הלבן" ובטכניקת "השאלה", מנחת מדיטציה, בוגרת לימודי פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית. מקיימת מפגשים אישיים בת"א ובאזור השרון.