האושר הינו מחוסר עבודה

תארו לעצמכם שהיינו יכולים להתבונן על האופן שבו אנו חיים ממעוף הציפור. דמיינו מצב שבו יש בידינו מעין עדשה חוץ פלנטרית שדרכה אנו יכולים לראות את כל מה שקורה כאן. אתם יכולים ממש לדמיין אותנו יוצאים אל מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ ומביטים אל תוכו מן החלל עצמו – מה היה לוכד את תשומת לבנו מפרספקטיבה כזו?

כשאני מתבוננת דרך העדשה הזו מה שאני רואה הוא בעיקר הרבה מאוד בני אדם, לכאורה שונים - גברים, נשים, בעלי גופים ייחודיים, עוסקים בפעולות שונות, חיים במקומות שונים בעולם – ועדיין מעבר לריבוי ולמגוון האינסופי שנפרשים בפניי אני שמה לב למרכיב אחד שחוזר על עצמו אצל כל בני האדם: ישנה תחושה שכל אדם באשר הוא מחפש משהו, נמצא במרדף אחר דבר זה או אחר. נראה שישנה אמונה קולקטיבית שיש משהו מחוצה לנו שעומד לגאול אותנו מייסורינו, מסבלנו, ושברגע שנמצא או נגשים את הדבר המסוים הזה, אז ורק אז – נהיה באמת מאושרים, מוגשמים ושלמים.

השאלה שעולה היא: האם זו אמת? האם זה נכון שיש משהו שנמצא אי שם שעומד לפתור את כל צרותינו, להקל על חיינו, להפוך אותם לנעימים יותר, אפשריים יותר, טובים יותר?
האמת היא שאם נבדוק זאת לעומק נגלה שכל חיינו הורגלנו לחשוב שהאושר נמצא במרחק נגיעה מאיתנו, שכל מה שעלינו לעשות הוא עוד פעולה אחת קטנה וזה כאן, זה בידנו.

לאמונות הללו נחשפנו דרך כל המסגרות החברתיות המקובלות – בית הספר, ההורים, המורים, הטלוויזיה. זה התחיל בילדותנו כשההורים הבטיחו לנו "אם רק תאכל את האוכל תקבל קינוח", אחר כך המשיך בבית הספר - "אם תיכנס לכל השיעורים תקבל תעודת גמר", באוניברסיטאות - "אם תצליח בבחינות יהיה לך מקצוע טוב בעתיד", ואז במקומות העבודה "אם תעמוד ביעדים תקבל בונוס שמן במשכורת" וכו' וכו'.

זה נשמע כאילו אנחנו סוג של רובוטים שמתוכנתים לעבר העתיד – שם מצוי האושר המיוחל, וכל שעלינו לעשות הוא את מה שאומרים לנו. האם אי פעם בדקנו את כל האמונות הללו בעצמנו? האם אנחנו מעיזים לבחון באופן ישיר וכן את האמיתות הלכאורה מוחלטות האלו לגבי חיינו? מה עומד בבסיס החיפוש האינסופי שלנו אחר האושר האולטימטיבי, אחר האורגזמה הכי טובה, העבודה הכי נחשקת, האשה הכי סקסית, הגבר הכי מעניק, הילד הכי מתוק, הבית הכי מרשים?

המצב הזה שבו התשובה מצויה אי שם מחוצה לי, וכל שעלי לעשות הוא להושיט את היד ולגעת בה הוא שקר מוחלט. הרי כל אחד מאיתנו התנסה בחוויות חיים רבות מספור. האם ישנה איזושהי חוויה בעולם שהביאה איתה אושר יציב, קבוע, מושלם ואמיתי? בואו נשאל לרגע, מהו אושר אמיתי? האם זה כשנעים לנו? האם זה כשאנו חשים שלווה, או שמחה או אקסטזה? האם בכלל אושר הוא חוויה?

נדמה לנו שאנחנו יודעים מה זה אומר להיות מאושרים, אנחנו גם נוטים להשתמש במילה "אושר" בזילות שגורמת לנו לשכוח לבחון האם זה אמיתי. אנחנו יכולים למשל לקבל עבודה חדשה ממש מוצלחת, ואז לומר "וואו, אני ממש מאושר מזה", או שאנחנו עשויים לחוות חוויה חושית אקסטטית, כמו לשבת בחוף ים מול שקיעה יפהפיה, כשהשמיים מחליפים צבעים אל מול עינינו, הגלים רוחשים, ואנחנו נגיד "זה גורם לי אושר להיות כאן עכשיו".

אני יודעת שזה יכול להישמע מוזר, אבל אני טוענת שהאושר לא מצוי בשום חוויה שהיא מחוצה לנו. אינני טוענת שקבלת עבודה נחשקת, או התבוננות בשקיעה אינן חוויות מרטיטות ומשמחות – אני טוענת שלא בדקנו עדיין מהו אושר אמיתי. אם נבדוק, נגלה שכל חוויה שאי פעם חווינו או שאי פעם נחווה, עשויה לעורר בנו תחושות ורגשות, ועם זאת היא זמנית וחולפת. הרי בעוד רגע השקיעה תיגמר והשמיים ייצבעו בשחור, ובעוד שנה ייתכן שאאבד את עבודתי בגלל קיצוצים בחברה. אז מהו אושר אמיתי? הרי כל החוויות הן זמניות וחולפות – כולל החוויה האנושית בכללותה שמובטח לנו שתיגמר במוות.

האם ישנו אושר שהוא מעבר לחוויה?

בואו נחזור רגע לעדשה שקיבלנו, בואו נשוט בחלל ונביט שוב בפניהם של בני האדם, בואו נבדוק ביחד – האם בני האדם בהם אנו מתבוננים אכן מאושרים? נראה שאנשים רבים חווים הרבה חוויות – חלקן נעימות, הרבה מהן לא נעימות, ובעצם המרדף האינסופי הוא אחר החוויה האולטימטיבית שתנציח את האושר, אך האמת היא שאין חוויה כזו. זוהי רק אשליה. עוד אשליה שחדרה אל מוחותינו מכוח האנרציה של החוויה האנושית – עידנים של בני אדם תרים אחר תשובה, מבקשים לגעת באושר.

ואולי יש אמת בתהליך החיפוש המתמשך הזה, אולי אכן בני אדם מחפשים אחר משהו אמיתי והם אינם מוצאים אותו משום שהם מביטים אל המקום הלא נכון. ראייה חדה אל תוך עצמנו עשויה לחשוף בפנינו אמת חדשה, בלתי צפויה, כזו שלא הורגלנו בה, לא חונכנו להכיל, וייתכן אף שנתקשה להבין ברגע זה.

האמת מתבססת על שאילתן של שתי שאלות עיקריות: האחת היא מי אני, והשנייה היא בשביל מה אנחנו כאן. שאלות אלו הן אינן שאלות יומיומיות. ייתכן שנתקלנו בהן בספרי פילוסופיה, הגות או דת, אלא שמה שמוצע כאן הוא להתחיל להקשיב לשאלות הללו כאן ועכשיו. אין צורך להיות פילוסופים או אנשי דת כדי לשאול את השאלות שאיתם הגיע האדם לעולם – מי אני, ובשביל מה אני כאן?

שאלת הזהות העצמית שזורה כפרח בגבעולו בשאלת משמעות החיים, הן אינן באמת נפרדות. כל עוד נזהה את עצמנו כדורית, נועה, גיא או מיכל אנו עשויים להמשיך ולחשוב שהאושר, זה שדובר עליו קודם, תלוי בנסיבות חיים מסוימות – אם רק אתחתן עם הבעל המושלם, אם רק אגור בבית כפרי שקט וקסום, אם רק אחווה חוויה רוחנית חזקה. כאשר אנו שואלים מהי משמעות החיים, בעוד אנו מחזיקים בשאלה מי אנחנו – שתי השאלות הללו מתחילות להרוס מבנים קיימים בתודעה שלנו, והתשובות המוכרות הופכות להיות כבר לא רלוונטיות. אנחנו כבר מבינים ורואים שאושר אינו טמון בחוויה כזו או אחרת, ואנו מגלים שלחיים יש משמעות עמוקה הרבה יותר ממה שאי פעם דמיינו.

מי אני?

באופן טבעי, כשנשאל שאלה כזו, בתחילה נפגוש את כל התשובות המוכרות. את שמנו, עיסוקנו, מצבנו המשפחתי, התחביבים שלנו, ההעדפות המיניות שלנו וכו'. אך מה יקרה אם נשלול את כל התשובות הללו, נפנה מבטנו אל היקום ונשאל שוב, מי אני?

לבי מתעורר לשמע השאלה הזו, הוא נענה לה כמו חייל המתייצב לקרב, מוכן לתת את כולו למסע הזה, לא יודע כלום. השאלה הזו מהדהדת בתוכי כמו קוד לכספת שהייתה נעולה זמן רב. ואז, מכוח השאלה, הכספת נפתחת וממנה בוקעות שאלות נוספות: למה באתי לכאן? מה עלי לעשות כאן? האם יש לי כאן תפקיד ייחודי? האם לחייו של האדם יש איזו תכלית, מטרה או משמעות? כל גופי, מוחי והשדות האנרגטיים שסובבים אותי נענים בחוזקה לאוצר שנמצא.

צעקה רמה נשמעת: "כן!!!" הסכמה נחרצת להמשיך ולשאול, לחקור, להקשיב לשאלות עצמן. אני מרגישה שאני רוקדת איתן, נעה איתן מצד לצד, בתנועות עדינות, זזה לעיתים כדי לתת להן מרחב, ולעתים הן זזות ומאפשרות לי לנוע אל תוכן. אנחנו עושים אהבה.

כשחיינו מלאים בחקירה והתבוננות אל תוך מהותנו האמיתית, כששאלת משמעות החיים מטרידה אותנו וממלאת את הוויתנו – אז אנחנו מתחילים לגעת באושר. אם כך, נראה שהדבר שאחריו אנחנו רודפים לא נמצא מחוצה לנו, אלא ממש מתחת לאפנו. המסע שהחיים דורשים מאיתנו הוא פנימה אל תוכנו. כיוון כזה יוביל אותנו ישירות אל עבר המסע לגילוי עצמנו האמיתי.

*הכותבת היא מנחת קבוצות להתפתחות אישית ורוחנית, מאמנת אישית ועסקית, מנחה מוסמכת בשיטת "האור הלבן", מנחה מוסמכת בטכניקת "השאלה", בוגרת לימודי פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית.

מפגש מבוא (ללא תשלום) ל"חכמת חיים – קבוצה להתפתחות רוחנית" יתקיים בת"א (17/5) ובאזור השרון (19/5).