קוקוס מהרג' הינו גורו הודי ייחודי אשר נמלט ממנזרו בהרי ההימלאיה, פתח מסעדה בגואה וגמר בליבו ללמד רק אנשים חסרי סיכוי לחלוטין בדרך חדשה שלא נוסתה מעולם על ידי בני המין האנושי. בפרק זה, הראשון מיני רבים, משוטט קוקוס בסבכייה צמוחה, תופס תשע מאות טרמפים דרומה לגואה ומבשל נזיד עדשים.
עוד בוואלה!
לבוש בתחתוני לנגוט בלבד
חוויית ההארה, כך אומרים, הינה כה עוצמתית, שהיא מאפסת את חשיבותם של כל המאורעות האישיים שקדמו לה. כך ניתן להניח שבמקרה של אדם מואר באמת, כגון קוקוס מהרג', למותר לעסוק בחוויית לידתו או בהיסטוריה האישית שלו. זהותו של האדם המואר, אומרת השמועה, ניזונה מחומרים אחרים לגמרי מאשר מקומות גיאוגרפיים, דודים ודודות, אחים ואחיות או אפילו אותו זוג אנושי מופלא ורב השפעה בהימצאו או בהיעדרו, הקרוי הורים.
האדם המואר נמשל לנזיד מבושל ומתובלן היטב בתבלינים אלוהיים וטכניקות עתיקות יומין המשוות אותו לנצח, יותר מאשר לתקופת חיים מוגבלת בגוף זה או אחר. כשלושים שנה חלפו מאז הגיח קוקוס מהרג' ממערתו בהימלאיה והוכר על ידי מורו ועמיתיו הנזירים כמואר מן השורה לכל עניין, סיבה וצורך. מאז איש לא כינה אותו בשם נעוריו או הציק לו בענייני דיומא. תפקידו הפך להיות אחד. מורה.
במשך השנים, הגיעו תשעים ותשעה מתלמידיו של קוקוס להארה תחת הנחייתו. עובדה זו עשתה רושם עצום על מנהיגים מכובדים בקהילות רוחניות ברחבי העולם, אך, למען האמת, לא על המחזיק בשיא עולמי זה עצמו. ככל מורה אמיתי, היה קוקוס אדם בודד, חרוץ ובסך הכל שמח בחלקו. אך עם השנים חזרה ועלתה שאלה אחת להטריד אותו. מה חלקי ביצירת החוויה שלהם?
בליבו ידע מהרג' כי רוב התלמידים ברשימתו הגיעו לדלתו כבר מבושלים היטב. הוא היה, במקרה הטוב, מאלף איזו נטייה, מוסיף תבלין חסר ושם עין על הטיימר כדי לאפשר לבלתי נמנע להתרחש.
"אני בסך הכל מנהל פס ייצור בבית החרושת המקומי," נהג להתלוצץ. אך ביושבו במדיטציה שאל את עצמו, מה ערכי ומה ערכה של היוגה? אם אנשים הופכים למוארים כפי שזחלים הופכים לפרפרים, מוטב אולי לתלמידיי להעביר את זמנם באירלנד, או בתימן, או במקדונלדס. למה להם להרחיק ליערות ההימלאיה ולהתאמן ביוגה, המצריכה משמעת מושלמת ומעקב אדוק אחר חוקים ותרגולים מדוקדקים?
וכך קרה שיום אחד לפנות בוקר, אחרי שלושים שנות שירות התנדבותי ללא יום חופש או יום מחלה אחד, התיר הגורו הנערץ קוקוס מהרג' את אסורי מחרוזת התפילה שלו, פשט את גלימותיו הכתומות ונמלט מתא המדיטציה שלו אל הטבע הפראי. לבוש בתחתוני לנגוט בלבד, הוא צלח קילומטרים של סבכייה צמוחה עד שהגיע לכביש עליו תפס תשע מאות טרמפים דרומה למדינת גואה. בבירת נוצרים ותיירים זו הוא קיבץ נדבות תחת עץ בניאן ענף עד שהיה לו די כסף לשלם עבור:
תגלחת
מכנסי ג'ינס וחולצת טריקו ו
שני ספרי בישול משומשים.
הצלחה טוטלית או כישלון נחרץ
תוך תשעה ימים שינן מהרג' שמונים ואחד מתכונים בעל פה, ובתשע בבוקר ביום שלמחרת הוא יצא אל השוק והשיג עבודה כטבח, המלצר, שוטף הכלים והמנהל היחיד במסעדה הצמחונית, הדו-שולחנית, The We Made It Cafe.
אלמד שוב, הבטיח לעצמו, רק תחת שני תנאים: האחד, את האנשים המדגימים חוסר מודעות משווע. והשני, בדרך מקורית לחלוטין, על סמך מרשם שלא נוסה מעולם על ידי בני המין האנושי. כך, אמר בלבו, תיוחס הצלחתם הטוטלית או כישלונם הנחרץ בעליל אליי.
תשעה חודשים אחר כך, קצץ קוקוס מהרג' עגבנייה לקוביות קטנות. הוא סינן את המיץ ואסף את פירות הפרי האדום לסלסלה שהניחה למיץ המתוק לנזול לצלוחית שטוחה. הוא משך חבורת גזרים צעירים משקית בד כהה, ערף את כרבולותיהם הירוקות ושטח אותם לדיסקים עגלגלים דמויי גלקסיות רחוקות.
לרגע נמלך בדעתו וריבע את הדיסקים לפלחים קטנים יותר שיתאימו לרוטב נזיד העדשים המהביל. אצבעותיו העבותות ערבלו את הגזר לפני שהפנה מבט שחור ויציב לכיוון הבצל. האיש שלח רגל גדולה לעבר פינת המטבח הקטן, טבל סכינו במים ופצפץ בשפתיו המושלמות. מפצל בצל בדיוק שווה נפש, עצר מהרג' את נשימתו והפנה את מבטו פנימה כדי לא לבכות.
הוא חכך גפרור בדופן קופסת קרטון קטנה, הדליק פתיליה מצוחצחת והטיל מחבת פלדה יצוקה על להבת האש הכחלחלה. תיכף תססו גזרים, בצלים, כמון, פפריקה, זעפרן וחמאת גי ליצור רוטב מסלה. מהרג' סינן את העדשים במסננת, הוסיף את העגבניות לרוטב הרוחש ושפך את הקטניות אל המחבת.
הוא ערבב את התבשיל בכף עץ גדולה, שאף את הארומה המשגעת, הנמיך את האש ולקח שני צעדים אל עבר פתח המסעדה. שם, תחת שלט המסעדה האדום, נשען על משקוף המבנה התכול, והמתין בדריכות לצוץ זוג תלמידיו הנמלטים.
*הכותב חזר לגור בישראל לאחר שנים שעשה בהודו ובארה"ב במאמץ להתקדם ביוגה. כיום הוא מתגורר בביתם של האנץ ואילנה, נשוי לניצן ונפעם אתמול מלידת בנו הבכור. מדי פעם, הוא מקיים מפגשים בהשראת מורו ויצירו הגורו קוקוס מהרג'.