אני רק שאלה

כשהיינו ילדים נהגנו לשאול הרבה שאלות: למה? איך? מה זה? הפליאה והסקרנות המאוד טבעיות לילדים, אובדות לרובנו אי שם בתהליך הגדילה וההתבגרות. אבל האמת היא שלא משנה בני כמה אנחנו, לכולנו יש שאלות. לפעמים השאלות שלנו הן מאוד אישיות ונוגעות לעניינים הבוערים של חיינו, ולפעמים השאלות שלנו גדולות ופילוסופיות יותר. רובנו מרגישים לא פעם נבוכים מול השאלות שמטרידות אותנו, שכן לעיתים קרובות אנו חושבים שאין בידינו את הכלים הנחוצים להגיע לתשובות המתאימות או הנכונות לנו.

אנחנו חיים בעולם שבו הדברים מתנהלים בצורה מאוד ליניארית. למשל, אם יש לנו שאלה או שמתעוררת בחיינו בעיה כלשהי, מיד חייבים להופיע תשובות ופתרונות, ועדיף שהם יהיו ממש טובים, מדויקים ופרקטיים, אם אפשר. ממש קשה לנו להישאר לזמן מה ללא תשובות. למרבה הצער, בבתי הספר לא מלמדים אותנו לשאול שאלות, ויתרה מכך, לא מקנים לנו את השמחה והסקרנות אשר כרוכים בשאלת שאלה, כתהליך ולא רק כאמצעי להגיע לתוצאה – לתשובה.

אם נסתכל לרגע על דמויות מעוררות השראה בהיסטוריה האנושית, כמו למשל אלברט אינשטיין, ליאונרדו דה וינצ'י וסוקרטס, נוכל לראות דבר אחד לפחות שהיה משותף לשלושתם: הם שאלו שאלות, ולא מיהרו לקבל עליהן תשובות. ליאונרדו דה וינצ'י, איש האשכולות הגאון מתקופת הרנסנס, השאיר אחריו מחברות מלאות בשאלות והיה גאה בכך שמעולם לא זכה להשכלה מסודרת. מבחינתו הדבר החשוב ביותר לאדם הוא הסקרנות שלו, והכלי החשוב ביותר הוא להתרכז בשאלה.

אלברט אינשטיין אמר: "מה שחשוב הוא תמיד להטיל ספק". הוא היה מאמין אדוק בכוחן של שאלות. למעשה, הוא האמין שאי אפשר לפתור בעיה באותה צורת חשיבה שיצרה אותה. מבחינתו, בשביל להגיע לתשובה חדשה צריך להיות מסוגל לחשוב אחרת מהמקובל. סוקרטס, אבי הפילוסופיה המערבית ומי שכונה ה"חכם באדם", ראה את עצמו כמי שיודע רק דבר אחד - שהוא אינו יודע כלום... בעקבות כך יצא למסע של שאלות כשהוא מחפש אחר אמת אובייקטיבית ואושר מוחלט. כל התרבות הרציונאלית שלנו חייבת לו ולשאלות שלו את הולדתה.

נדמה שהיכולת לשאול שאלות בצורה הנכונה מהווה מרכיב חשוב אצל הגאונים הגדולים ואנשי הרוח. הם הצליחו להגיע לתשובות חדשות וליצירתיות בלתי נתפסת ששינו את פני האנושות והעולם בעיקר מתוך ההסכמה לשאול שאלות בצורה אחרת ולדבוק בהן.

המציאות המערבית של המאה העשרים ואחת היא מציאות תובענית. אנו חיים בעידן מהיר ורווי מתחים ואתגרים שמצריכים מאיתנו יכולת היענות ותגובה מהירה, יצירתית ומדויקת. דרישות הבוס בעבודה, חינוך הילדים, ההתראה מפקיד הבנק, מערכת היחסים עם בני הזוג שלנו, הבריאות שמתערערת - בכל דבר צריך לטפל ולכל בעיה עלינו לתת פתרון. נדמה שכל רגע עולה שאלה חדשה שצריך להתמודד איתה, אך איך אנחנו אמורים לדעת בעצמנו מה לעשות?

רובנו מחפשים עזרה, סמכות או הכוונה חיצונית. ישנם כאלה שמגיעים למגדת עתידות, לאסטרולוג או למתקשר ומקווים לקבל תמונה ברורה יותר לגבי החיים שלהם. יש שמשלמים סכומי עתק לפסיכולוגים, ליועצים, למאמנים או למומחים כדי לפתור את הבעיות שלהם ומגלים שההצלחה חלקית בלבד. אם אנחנו רוצים לבדוק מה אומרים באינטרנט לגבי שאלה זו או אחרת שיש לנו, חיפוש כזה עשוי להשאיר אותנו לא פעם מבולבלים מרוב דעות סותרות לגבי כל נושא. בעידן שבו הכל הוא סוג של "אינסטנט", אין לנו זמן לתהליכים ארוכים, ולרוב, הפתרונות של היום כבר לא בהכרח רלוונטיים למחר. אז מה עושים?

למעשה, שכחנו שיש בידינו את האפשרות לקבל תשובות בהירות, מלאות תבונה ודיוק, בכוחות עצמנו ומתוך עצמנו. האמת היא שאף אחד לא באמת יכול להשיב על השאלות שיש לנו במקומנו, מכיוון שאין מישהו בעולם שבאמת יכול לתת לנו תשובה מספקת, שתהווה תחליף לתבערה של השאלה עצמה בתוכנו. אנחנו ממש כמו תיבת אוצרות, שיש בה את כל התשובות לכל השאלות החשובות, האישיות והקולקטיביות, רק שאין לנו מושג מהו המפתח שיכול לפתוח את התיבה הזאת. הספקנו לשכוח כמה החיים הם דבר חדש ומפתיע כל הזמן. איבדנו את ההתלהבות הילדית ומלאת התום שלנו והסכמנו, בעל כורחנו, להתפשר על תשובות מיד שנייה, עדויות שמיעה, או שפשוט למדנו להסתמך על מאגר הניסיון שנצבר בתוכנו והוא המקור לתשובות לכל שאלה או בעיה.

המורה הרוחני הגדול, בן המאה העשרים, ג'ידו קרישנמורטי, היה מורה ייחודי ביותר שנהג לעבוד עם תלמידיו דרך שאילת שאלות. אחד העקרונות החשובים ביותר שעליו נהג לדבר הוא העיקרון של שלילה: "יצירה יכולה להתקיים רק כאשר המוח לגמרי לגמרי ריק; מה שנולד מתוך אותה ריקות הוא חשיבה שוללת. אין לזה שורש או מקור".

מכיוון שהמוח המותנה של כולנו מבוסס על מאגרים של זיכרון עבר, על אלפי שנות תרבות אנושית וצבירה של התנסויות אינספור, כאשר המוח פוגש בשאלה, הדבר הראשון והבלתי נמנע שהוא עתיד לעשות, הוא לשלוף תשובות מוכנות ממאגריו השונים. כך אנו מוצאים את עצמנו נותנים שוב ושוב את אותן תשובות מוכרות שבסופו של דבר לא ממש עובדות עד הסוף, אחרת לא היינו מרגישים שיש לנו בעיה.

קרישנמורטי הבין שכדי שנוכל להגיע למצב של הקשבה אמיתית, עלינו לשלול את כל תנועת העבר שבתוכנו, את כל התשובות המגובשות שמגנות עלינו מפני משהו חדש ולא ידוע. לכן האופן שבו הוא היה נוהג לא פעם בדיוניו, בין אם במסגרת של שיחה עם תלמידים או במסגרת מונולוגים שניהל עם עצמו, היה שהוא שאל שאלה ושלל לאורך זמן את התשובות שהיו עולות בתוכו. לפעמים הוא היה מחזיק בשאלה למשך כמה ימים, תוך שהוא שולל ודוחה את כל התשובות שהיו מופיעות. הוא ידע שרק כאשר המוח מתרוקן לחלוטין מכל מה שהוא יודע, תשובות חדשות יכולות להתחיל להופיע.

למעשה, קרישנמורטי כיוון לרמות של שלילה שמאפשרות להגיע למצב שבו אנחנו לא יודעים דבר. מבחינתו, זאת המטרה האמיתית: להגיע למצב שבו המוח נקי מכל צבירה, מכל סוג של תנועת עבר, מוח דומם ופתוח לגמרי. רק מתוך מצב כזה של מוח יכולה להתחיל לקרות תנועה של יצירה חדשה.

המורה הרוחני, הסופר והוגה הדעות שי טובלי פיתח את טכניקת "השאלה" תוך שהוא מתבסס על תורתו של ג'ידו קרישנמורטי. למעשה, הפילוסופיה שעומדת מאחורי טכניקת "השאלה" היא מאוד פשוטה: לכולנו יש שאלות, בכולנו קיימת היכולת לתת תשובות בהירות וחדות בכוחות עצמנו. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה ללמוד איך להתרוקן מכל מה שאנחנו כבר יודעים על הנושא הנשאל, כדי לפנות את המרחב הנחוץ למה שעוד לא ידוע, למשהו חדש. כך, במהלך התרגול אנו שואלים את השאלה כמה וכמה פעמים, ובכל פעם יכולת ההקשבה שלנו מעמיקה, כך שתשובות חדשות יכולות להופיע בתוכנו.

טכניקת "השאלה" פועלת בכמה רמות: האחת היא היכולת לקבל תשובות על כל שאלה שיש לנו. באמצעות הטכניקה אנחנו יכולים לשאול שאלות כמו: מהו הצעד הבא שלי בזוגיות? מה אני אמור לעשות בעתיד הקרוב כדי להביא את העסק שלי לפריחה כלכלית? האם כדאי לי לעזוב את העבודה הנוכחית ולחפש עבודה אחרת? מהו השיעור העמוק ביותר שעלי ללמוד בסיטואציה?

דבר נוסף שאנו מקבלים מתרגול טכניקת "השאלה" הוא האפשרות לשפר את יכולות המוח שלנו. לדוגמה: א', ילד בן 12, שמאובחן כסובל מבעיית קשב וריכוז הגיע לתרגול טכניקת "השאלה" כשהוא מחפש דרך להיות יותר ממוקד. מתוך התרגול הוא גילה יכולת חדשה להקשיב למחשבות שלו וסקרנות אמיתית ללמוד דברים חדשים. הוא הרגיש הקלה לגלות שהמוח שלו יכול לעבוד אחרת והגילוי הזה הביא בעקבותיו רצון לעשות, ללמוד ולשנות את אורח חייו.

טכניקה זו היא גם כלי רב עוצמה להאצה בהתפתחות רוחנית. ניתן להשתמש בה ככלי של מדיטציה, אשר מקנה למוח יכולת להיות יותר שקט בעידן כה סוער ודינאמי. במסגרת המדיטציה נהוג לשאול שאלות שמהותן פילוסופית יותר, כמו מהי אהבה? מהו מוות? מהי הארה? שאלות אלה ואחרות מאפשרות לנו, תוך כדי התרגול, לקבל הצצה משמעותית לחוויות רוחניות שלרובנו קשה להגיע אליהן. השאלות עובדות כמו מפתח שפותח שער אחר שער בהכרה למימדים גבוהים ומאפשר לנו, בסופו של דבר, להתמזג עם השאלה עצמה ולהפוך לתשובה בעצמנו, לא כחוויה אינטלקטואלית אלא כחוויה ישירה וממשית. אנחנו מגלים שהתשובה שאותה חיפשנו הסתתרה מלכתחילה בתוככי השאלה ורק חיכתה להתגלות.

אם נסכים להכיר באמת הפשוטה, שלמרות שבמהלך ההיסטוריה האנושית צברנו לא מעט ידע, עדיין אנו יודעים מעט מאוד, נוכל להתחיל לבוא במגע עם המסתורין הנפלא אשר מנהל את חיינו מרגע לרגע.

הכותבת היא מורה מוסמכת למחשבת הגוף (התעמלות ומודעות גופנית), ומנחה בטכניקת השאלה: מפגשים אישיים, יעוץ לארגונים, הנחיית סדנאות והכשרת מנחים. מטפלת מוסמכת באור הלבן עם התמחות מיוחדת בילדים ונוער.

סדנת השאלה תתקיים ב-7-8 במאי בתל אביב. ההשתתפות בסדנה היא על בסיס תרומה.