אותיות או לא להיות

אחד התחומים המרתקים והמסעירים ביותר בחכמת הקבלה עוסק בסוד אותיות השפה העברית. לא פעם עולה השאלה אם זה נכון לייחס כוחות רוחניים לצורות גרפיות שבסך הכל משמשות כלים לתקשורת מילולית וכתובה, והאם ייתכן כי הן אוצרות בתוכן שפע מטפיסי ואנרגיות שונות? את התשובות לשאלות אלו ואחרות אציג במאמרים הבאים שבהם אקח אתכם למסע מופלא אל נפלאות לשון הקודש.

ניכנס אל תוך עולם האותיות ונלמד את סודותיה של כל אות ואות, ונחקור ונחשוף את העוצמות הרוחניות והמשמעויות האדירות המקופלות בתוכן. אקדים ואומר שכל הנאמר להלן הוא קצה הקרחון בהבנת סוד האותיות, כיוון שכל אות נחקרת ונלמדת באופן פרטני ועמוק ואוצרת בתוכה כמויות אדירות של ידע. חכמי הקבלה אומרים כי לפני בריאת כל העולמות ברא ה' את האותיות והעניק לכל אות כוח רוחני אנרגטי המייחד אותה בלבד.

בזוהר מסופר כיצד באו כל אותיות לשון הקודש מלפני הבורא, וכל אחת מהן ביקשה להיות הראשונה לתחילת מעשה הבריאה (בראשית,הקדמה). בספר יצירה במשנה א' כתוב: "בשלושים ושתיים נתיבות פליאות חכמה (22 אותיות השפה העברית ועשר הספירות - י.א) חקק את עולמו בשלושה ספירים (ספיר לעניין זה הינו אור רוחני - י.א) בספר, וספר וסיפור." כלומר: כל אחת מאותיות לשון הקודש נמדדת ונשקלת בשלושה רבדים: "בספר" - צורה גרפית, "וספר" - בערך המספרי , "סיפור" - אופן ההגייה. לפיכך נוכחנו לדעת כי כל אות יונקת את אורה משלושה מוקדי כוח שונים היוצקים לתוכה אנרגיה רוחנית עצומה מחד ועצורה מאידך, כל זאת על מנת לייחד אותה משאר האותיות.

הראשונה בסדר האותיות. סימנה אחדות כוללת הנובעת ממקור החכמה. מבטאת את ההתחלות החדשות ואת התנועה קדימה. ניצבת גבוה בסולם הערכים האוניברסליים וכוללת בתוכה כוחות עצומים המקרינים על כל האותיות הבאות אחריה. צורתה הגרפית נראית פורצת לכל עבר ללא גג מעליה, קירות מצידיה ובסיס לרגליה, ולכן מסמלת את האין סוף.

אות זו מייצגת אמת מוחלטת שבכוחה לחבר בין הפכים. כאמור בדברי הפתיחה, כל אות בלשון הקודש מהווה צינור דרכו עובר שפע בין העולם הרוחני ובין העולם הגשמי והדבר בולט במיוחד באות א'. צורתה מעידה על פנימיותה - היא נראית כסולם המוצב ארצה וראשו נוגע בשמים. חלקה הימני העליון הוא האות י' המורה על העולם הרוחני הגבוה, חלקה השמאלי התחתון הוא גם כן האות י', אך הפעם בהיפוך ומורה על העולם הגשמי. הללו מחוברים יחדיו באמצעות האות ו' הניצבת באלכסון.

כעת נחשב את הגימטרייה של האותיות המרכיבות ונגלה דבר מופלא. ערכה של האות י' הינו 10 ושל האות ו' 6. הסיכום הכולל של פעמיים י' ועוד ו' הוא 26, ממש כמו שם הבורא בעל ד' אותיות (הוי"ה) שערכו אף הוא 26. ערכה הגימטרי של האות א' הוא 1 והבורא אף הוא 1, ולכן האות א' מייצגת את מציאות הבורא ונצחיותו. אם נכתוב את המילה "אלף" מהסוף להתחלה נקבל את המילה "פלא" – דהיינו, האלוקות נשגבה ונעלית מבינתו של האדם . אם נמיר את המילה "אלף" למספרים נקבל את התוצאה 1+30+80=111 שלוש פעמים אחד - עניין נוסף המורה על נצחיות הבורא: היה, הווה, יהיה .

המילה "אלף" רומזת למילה "אלוף" שפרושה מנהיג, מלך וכמובן שהכוונה היא לבורא עולם. באוצר המדרשים מובא: "אמר לו ( הבורא - י.א) לאות א' אל תירא שאתה ראש לכולן כמלך, אתה אחד ואני אחד ותורה אחת". המילה "אדם" מחולקת לשניים: האות א' מייצגת את האלוקות ואת הנשמה, והאותיות ד', ם מייצגות את החומר ואת הנפש. בזוהר נאמר: "הכי הדם הוא הנפש ועפרא דמכסיא עליו" (תיקוני הזוהר, עשרין). מכאן שבחיבור הנשמה עם החומר נוצרים חיים.

בשערי תשובה שער א' כתוב: "שלושה שותפים יש באדם, אביו אימו והקב"ה". בגימטרייה האל=1, אב= 3 ואם=41. אב+אם=44. דם=44. כלומר: ההורים נותנים את החומר ליצירת הגוף והאל נותן את רוח החיים. מכאן, אנו מקבלים אדם שהוא חיבור של חומר ורוח. להבדיל, כאשר האדם נפטר מסתלקת האות א' מהאדם ונשאר דם (חומר) לבדו, כלומר גוף ללא נשמה. אם נתבונן במילה "אמת" נראה כי הימצאות האות א' בראשה מצביעה על דברים מבוססים בעלי עיקר ותוכן, אך כאשר פורחת לה האות א' נותרת המילה "מת" המורה על דברי שקר חסרי כל שחר.

שנים רבות עסקו בשאלה באיזה יום להריון העובר מקבל את צורתו ומתחיל לשדר גלים חשמליים מהמוח. טובי אנשי המדע והרפואה חקרו ומצאו כי ביום הארבעים להריון העובר מקבל את צורתו. הפתרון לחידה זו היה ידוע כבר לפני שנים רבות בקבלה - במדרש אגדה נאמר: "ארבעים יום כנגד ארבעים יום של יצירת הוולד" (בראשית ז'). אם ניכנס לסוד האותיות נראה דבר מופלא: המילה ולד בגימטרייה=40 , וזה מסמן את היום בו העובר משדר סימני חיים. המילה אם בגימטרייה=41, דהיינו רק ביום ה-41 להריון האישה נקראת אם ולא יום אחד לפני.

כאשר האות א' ראשונה בשם האדם הדבר מצביע על אדם הצמא לידע וגיוון בחיים ומתפרש על שלל תחומי עניין. ריבוי א' בשם עלול ליצור מצב של חוסר איזון נפשי, מה שעלול להקרין על כוח מזל שלילי בזיווג ובפרנסה.

בשונה מהאות א' המורה על אחדותו של הבורא, האות ב' מבטאת את העולם הגשמי ואת הריבוי שבא כתוצאה מחלוקה, והיא אף פותחת את סיפור בריאת העולם הפיסי במילה "בראשית". צורתה הגרפית בנויה מהאותיות ר+ו: פתוחה מצידה השמאלי וסגורה מצידה הימני. חכמת הקבלה מלמדת כי צידה הימני הסגור של האות ב' מורה על מה שקדם למעשה הבריאה ואל לו לאדם הפשוט לחקור סודות עליונים.

כאשר שואלים את האות ב' "מי ברא אותך" היא מרמזת בקצה זנבה על האות א'. צידה השמאלי הפתוח מורה על התקדמות, פתיחות לעתיד, אפשרות לקבלת שפע והתרחבות. אות זו מייצגת את "הכלי" המשלים לאות א' (גוף ונפש).

הנושא אות ב' בשמו יהיה אדם רגיש, חברותי וזוגי. הדואליות מאפיינת אותו לעיתים עד כדי קוטביות מובהקת. זיכרו כי הניגודיות שולטת באות ב' (עולם גשמי ועולם רוחני, אור וחושך, זכר ונקבה, חיים ומוות). האות ב' בשם האישה תצביע על אם חמה ומסורה המגוננת על משפחתה, ובשם הגבר תצביע על משיכה רבה לטבע , בעלי חיים ופתיחות מחשבתית.

משויכת לספירת החסד ורומזת לכוח גמילות החסדים. נראית כאדם פוסע היוצא מביתו (האות ב') וצועד אל עבר האדם הדל ( האות ד') על מנת לגמול לו חסד, להעניק ולספק כל צרכיו. יש באות זאת נדבך נוסף העוסק בכוח הגמילה. משמע, מטרת הנתינה וההענקה לאדם הנזקק תהיה לפרק זמן קצוב ומדוד מראש, וכל זאת על מנת לסייע לו לעמוד על רגליו בכוחות עצמו ולהיגמל מהצורך בחסדי אחרים.

בתורת הסוד מייצגת האות ג' את התוצאה שבאה מחיבור. קרי, כשם שילד מסמן את התוצאה הנפלאה של חיבור הוריו כך מייצגת האות ג' את ההמשכיות והשפע. ביכולתה לגשר ולחבר בין ניגודים לכדי יצירת שלמות אחת בין האותיות הקודמות לה.

הנושא בשמו את האות ג' יהיה בעל רצון עז להשפיע ולהעניק מעצמו לזולת. מוטיב הנתינה חרוט עמוק בנפשו וכפועל יוצא יזכה גם הוא לשפע רב ולחסדים רבים ממרומים. עצם הנתינה מניעה את תהלוכת גלגלי הרקיע ותגרור בעקבותיה זרימת הצלחה, שפע ומזל לגומל החסד. מאידך, עלולה האות ג' ליצור דיכוי בזרימת השפע והמזל (נתון לבחירתו של האדם), מה שיוביל בנקל לאימפולסיביות, פזרנות, בזבזנות, אי יכולת בראיית הנולד, כעסים רבים, פגיעה אנושה במצפון וויתור על העקרונות המוסריים.

אות משלימה לאות ג' הבאה לפניה. מגלה את החשיבות הרבה שבעזרה לזולת ומבטאת את "כוח הקבלה" בבריאה, כאשר העדר כוח זה ימנע מהאדם את יכולת ההענקה.

אות חשובה מאין כמוה שעוצמתה בחולשתה. עצם הנתינה מעניקה לנותן תחושה נפלאה של עשיית מעשה נאצל ואנושי ובלעדי האות ד' לא נוכל לתת מעצמנו ולחוות תחושה טהורה של נתינה משוללת שיקולי עלות מול תועלת. לפיכך ניתן לומר כי על אף שהאות ד' נזקקת לחסדים לשם קיומה היא מעניקה הרבה יותר ממה שהיא מקבלת.

האמירה "צדקה תציל ממוות" מעלה את השאלה: האם נותן הצדקה מציל את המקבל ממוות, או שמקבל הצדקה גורם לנותן לקיים את המצווה ובכך להינצל מדין קשה? קיימת הדדיות בין שני הכוחות, נתינה וקבלה, ואלו יוצרים אחדות אחת שלמה ובלתי נפרדת, שהרי ביסודה של האות ד' בנויה מציאות של נתינה עצומה.

החיבור שבין האותיות ג' ו-ד' רומז לכוח ההשפעה המסוגל לעורר את השפע, ולא לחינם המילה "גד" מהווה מילה נרדפת למילה "מזל". צורתה הגרפית: עומדת על רגל אחת לעומת שלוש האותיות הקודמות לה ומייצגת את הצניעות והענווה .

האות העדינה ביותר בלשון הקודש, וצורתה הגרפית בנויה מהאות ד' שבתוכה האות י'. מייצגת שפע, פריון, הצלחה ונועם הליכות. חכמת הקבלה מלמדת כי זוהי האות בה נברא העולם הגשמי. ערכה המספרי הוא 5 ומכאן הרמז לאמונה העממית שמספר זה מבטא סגולה לשפע ולשמירה והגנה מעין הרע.

בכוחה להבדיל בין זכר לנקבה (איש-אשה, מלך-מלכה) ולכן היא מורה על הפן הנקבי בבריאה. אות גרונית קלה להגייה המסמלת את ההצלחה בלא טורח. מחד היא אות תקשורתית ויצירתית ומאידך רוחנית מאוד הנקשרת עם עולם המיסטיקה והדת.

אם האות ה' פותחת את שם האדם יורה הדבר על חיים מלאי עניין וגיוון, לרבות תהפוכות. במקרים בהם האות ה' מופיעה בשם האדם יותר מפעם אחת ייתכנו כעסים, מזג חם, אימפולסיביות וחוסר יציבות בכוח המזל.

יצחק אהרון הוא איש קבלה, ראש מרכז "חכמה".