בודהה טוב ליהודים?

לפני כמה זמן יצא לי לקרוא מכתב ששלח הקרמפה ה-17 אוגיין טרינלי דורג'ה לתלמידיו באירופה. הקרמפה הוא אחת הדמויות המוערכות בעולם הבודהיזם הטיבטי ונחשב בעיני רבים כשני בחשיבותו לדאלי לאמה. הוא נמצא בראש שושלת הלימודים של הקרמה קאגיו (אחת מארבע השושלות המרכזיות של טיבט) וניתן לומר שעבור טיבטים ובודהיסטים טיבטיים, יש לו חשיבות רוחנית וחברתית גבוהה מאוד.

לקראת סיום המכתב, שמנוסח באופן מאוד אישי, כותב הקרמפה שמה שחשוב עבורו יותר מהכל זה להיות אדם טוב, כזה שעושה מעשים טובים המועילים לאנשים אחרים, וליבו מלא במחשבות ובכוונות טובות. עוד הוא כותב שם שלפעמים המונח "דת" או "בודהיזם" מאוד מצר ויוצר אקסקלוסיביות.

דבריו האחרונים מאוד יפים בעיני ואני רוצה להתייחס אליהם, משום שהם מייצגים לטעמי רעיון שעומד בבסיסו של העידן החדש -היציאה מהמסגרת הדתית הדוגמטית והחיפוש אחר האמת המשותפת שנמצאת בכל הדרכים הרוחניות. ה"אמת" שאותה מציג הקרמפה במכתבו, ושנמצאת בבודהיזם ובמסורות רוחניות אחרות, היא להיות אדם טוב ולהתחשב באנשים אחרים.

לא רק הקרמפה טוען כך, גם הדאלי לאמה ומורים בודהיסטים אחרים אומרים שה"מהות" חשובה הרבה יותר מהעטיפה הטקסית-תרבותית, ואותה מהות היא להיות בן אדם טוב. לשם כך אין צורך להיקרא "בודהיסט", "יהודי", "מוסלמי" או "חבר המסדר ההוספיטלרי". כל דרך רוחנית, לדעתם, נושאת את הידע והכלים שבעזרתם נוכל להגשים את המטרה הנעלה - להפוך את חיינו למאושרים ובעלי משמעות ואת עצמנו לאנשים טובים, ולכן יש לכבד את כל הדרכים הרוחניות.

אפשר היה לצפות מאותם מורים בודהיסטים בעלי מעמד וכוח, שימדרו עצמם מדתות אחרות על מנת לצבור יותר מאמינים ויותר כוח ובדרך זו ייצרו סוג של עליונות דתית. אולם, במקום שהם ידגלו בעליונות הדת שלהם על מנת לשמר את שליטתם וכוחם על כמה שיותר "נתינים", הם מכבדים את הדתות האחרות ואף מפצירים באותם המונים שמבקשים קצת אופיאטים שילכו ויבדקו גם במקומות אחרים, משום שייתכן שמה שהם מחפשים לא בהכרח קיים בסלסלת ההפתעות של הבודהיזם.

כאחד שאוהב את האופיאט הבודהיסטי, אני חושב שהיה נחמד אם הדרכים הרוחניות הקיימות היו שמות יותר דגש על המהות ועל ההכרח להיות אדם טוב, ובעיקר -על מתן הכבוד לדרכים אחרות. אני אומר את זה בעקבות התגובות שקיבלתי על המאמר האחרון שכתבתי, שדן בהמלצות לקורסים ואתרים בודהיסטים. למען האמת, אני מאוד אוהב לקבל טוקבקים, ולמרות שאני חושב שצריך להיות חוק נגד אלו הפוגעניים במיוחד, אני עדיין מחכה לקרוא טקבוקים בשקיקה.

מעציב אותי לקרוא תגובות שמעידות על חוסר כבוד לדרכים רוחניות אחרות: מספר מטקבקים הזדעזעו במיוחד מכך שיהודים הולכים לקורסים על בודהיזם, במקום לעשות דברים אחרים שהעיקרי מביניהם הוא ללמוד תורה יהודית. נראה מהתגובות שאנו, שהולכים ללמוד מדיטציה עם מורה טיבטי, אם רק היינו לומדים את הדבר הנכון ביהדות ופוגשים את הרבי הנכון, היינו מגלים את ה"אמת" שביהדות.

אני מוכרח לומר שאין לזה דבר וחצי דבר עם אופיה וטבעה של היהדות, כלומר - לא היהדות "אשמה" בכך שאנו פונים לחפש גם דרכים אחרות. זה אנחנו, מבנה האישיות שלנו הוא כזה שעם כל מה שעברנו בחיים, החוויות שחווינו, הדברים שלמדנו והאמונות שפיתחנו, בסופו של דבר אנחנו מעדיפים ללמוד דברים אחרים בנוסף או מחוץ ליהדות.

האם זה כל כך נורא שבמקום להחליף חוויות עם הדודים בחג השני של פסח על הטיול בוונציה אנחנו מעדיפים להכאיב לברכינו על כריות המדיטציה? ויותר מכך - האם היהדות נתפסת מבחינתנו כדת בזויה ונחותה משום שאנחנו משננים מנטרות בודהיסטיות? ובכן, כלל וכלל לא. היהדות מלאה בחכמה ויש בה דברים מרתקים ומקסימים, אלא ששוב - זאת לא היא, זה אנחנו. עכשיו, האם בסופו של יום נוכל עדיין להיות שכנים מיודדים - אתם, היהודים "הטובים", ואנחנו, ההולכים לרעות בשדות זרים?

הגישה הפתוחה והחיובית לגבי דרכים רוחניות שונות רווחת מאוד, כאמור, בקרב המורים הבודהיסטים. אין זה אומר שלא קיימים חילוקי דעות פילוסופיים ומעשיים, אך תמיד ישנו הדגש על מתן כבוד לשאר הדתות.

בעברי הייתי אדם עם הרבה מאוד התנגדויות, דעות קדומות וכעס על היהדות. לשמחתי, בזכות הלימודים המעטים אצל מורים בודהיסטים שדגלו וקראו לפתיחות, הצלחתי להתגבר על אותם "קשיים", או לפחות על חלקם, הנוגעים לדת שנולדתי לתוכה, וכיום אני אפילו מוצא את עצמי קורא ספרים על יהדות (בנוסף לספרונים של הברסלבים מהתחנה המרכזית בעפולה). אולי בסופו של דבר נגלה שללכת לקורסים בודהיסטים או אחרים שבהם נשמעים רעיונות על סובלנות בין דתית, יעשה אותנו יהודים טובים יותר.