פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      תמיד אותו חלום?

      אתם יכולים לשלוט בחלומות שלכם: לשנות צורה, לטייל בעולם ולעוף כי בא לכם לעוף. אבל מה זה בדיוק נותן?

      מפגש (שאינו) מקרי ביני ובין זיו אלוני - שנינו מורים המתרגלים חלימה ומלמדים חלומות צלולים שנים רבות - הוליד שיתוף פעולה יוצא דופן שיבוא לידי ביטוי בקורס אותו נעביר. מטרתו של הקורס הזה היא לקבל ליווי והדרכה כדי להתעורר בחלום, וכפועל יוצא להתעורר גם בחיים.

      זיו ואני למדנו את נושא החלימה במסגרת של חניכות אישית ואנו באים משני רקעים שונים לגמרי: אני עברתי חניכות אצל מורה שבאה מהתרבות השמאנית וזיו עברה חניכות אצל מורים מהתרבות הטיבטית. בסדרת מאמרים קצרה זו אעלה על הכתב את השיחות שניהלנו בנושא היקר לליבנו – החלימה.

      זיו: בוא נתחיל עם ההבדל בין חלימה לחלומות ונשאל את השאלה הבסיסית והחשובה - מה זו בעצם חלימה?

      אני: אני חושב שהדרך הכי פשוטה להגדיר חלימה היא להגיד שחלימה היא שליטה על חלום. במילים אחרות - זו התעוררות, או היכולת לפתח מודעות, בזמן החלום.

      זיו: עבורי חלימה זו היכולת לשים כוונה ולהפעיל רצון בחלום, ובמילים פשוטות - היכולת לרצות משהו שלא מתוך דחף והיכולת ליישם את אותו רצון בחלום. ברגע שלמתרגל יש את שני אלה הוא גם מסוגל לעשות את הקפיצה מחלום לחלימה.

      מסע לגילוי עצמי

      אני: כשאנו אומרים את זה, זה נשמע כל-כך פשוט, אבל את יודעת, לא פעם כשאני מסביר מהי חלימה לא מעט אנשים מגיבים בפליאה ואינם מאמינים שזה יכול לקרות.

      זיו: יש לי למשל חברה שטוענת חד משמעית שזה לא יכול להיות. שאי אפשר להיות גם ישנים וגם ערים באותו זמן ושהיא מכירה רק דרך אחת לעבוד עם חלומות - דרך הפסיכולוגיה.

      אני: רק שפסיכולוגיה זו דרך לעבוד עם חלומות מסוג אחר, החלומות הלא צלולים, והעבודה איתם היא רק לאחר מעשה - זאת אומרת, רק לאחר שהחולם התעורר וזוכר את הרשמים שהלא מודע העלה אל המודע.

      זיו: אנחנו יודעים שזה כן אפשרי. שנינו התנסינו בחלומות צלולים ויודעים שהחלימה היא לא רק להבין ולעבד רגשית את תכני החלום, אלא להכיר את טבעה של המציאות. גם המציאות של היום יום וגם המציאות הקיימת בזמן החלום.

      אני: החלק המעניין הוא שהמציאות של החלום קיימת כל הזמן, אלא שרק בזמן חלום אנו מסוגלים להתחבר אליה. חלימה היא תהליך נרכש שבו המודעות שלנו, שעוזבת את הגוף הפיזי, יודעת לתפקד כיחידה עצמאית. אנחנו רגילים כל הזמן לעבוד בתוך תבנית ברורה של מציאות יום-יומית, המתפקדת כמו מערכת הפעלה של מחשב, ובזמן החלימה אנו לוקחים את השליטה מהגוף הפיזי ומתחילים לחוות את העולם ללא החוקים או ההגבלות להם אנו רגילים.

      זיו: החלום הוא בעצם מקום שבו כל אחד יכול להיות מי שהוא ולהכיר את עצמו מחדש בתוך עולם בלי מגבלות. בחלום אפשר לצאת למסע גילוי עצמי כאשר המודעות בזמן החלום היא המפתח. אפשר להפוך את החלום למגרש משחקים - לעוף, לטייל בעולם, לפגוש דמויות מעניינות, ואפשר להסתכל בחלום כמו שמסתכלים במראה, להסתכל לעומק ולעשות שינויים ממשיים בחיים בעקבות ההתבוננות הזו.

      כושר אנרגטי

      אני: זה בהחלט אפשרי, אבל השאלה היא לכמה זמן? האם זה יקרה כל לילה? האם זה יהיה חלק משגרת הלילה שלנו למשך שנים? דעתי היא שהצלחה קבועה לאורך זמן תתאפשר רק אם נלמד להתעורר גם במהלך היום. את יודעת, אני מציץ מדי פעם בפורומים של חלימה ואני רואה הרבה אנשים שעובדים מאד קשה כדי לעשות חלימה. אני בטוח שהם משקיעים שעות בנושא, ואף מצליחים, אבל אני שואל את עצמי האם אלו הצלחות ספונטאניות? האם זה קורה להם כל לילה, האם משהו השתנה אצלם בחיים?

      התשובה שלי היא שזה תלוי כמה שינוי פנימי נעשה תוך כדי התהליך, כיוון שכדי לעשות חלימה עלינו לעשות שינוי פנימי ולהתעצם מבחינה אנרגטית. כדי להשיג את ההתפתחות האנרגטית ואת השינוי הנחוץ לצורך חלימה אנו זקוקים ליותר מאשר סדרת תרגילים אותם נעשה בלילה, אנו זקוקים לשינוי בחשיבה ולהתעוררות שצריכה להתחיל לא בשינה, כי אם בעירות.

      זיו: חלימה, בשונה מחלומות רגילים שהם יותר פאסיביים והם "קורים לאדם", משמעותה להיות במודעות ערה. השליטה היא אלמנט משני והיא אמנם אפשרית, אך על פי רוב היא מאוד מיותרת, משום שיותר חשוב להיות נינוח בתוך מרחב החלום. יש כאלה שמגיעים לחלום צלול ו"בונים" את מרחב החלום מחדש. הם מבזבזים שעות על אדריכלות נוף במקום לעשות את הדברים היותר רציניים - ללמוד איך להפעיל את התודעה שלהם בתוך החלום באופן רצוני ולהתחזק בתוכה. מבחינתי זה לב ליבו של העניין.

      אני: ואז נשאלת השאלה החשובה: "מדוע אנחנו צריכים בכלל לעשות חלימה?" התשובה שלי היא שלעשות חלימה זה כמו לעשות כושר. אנחנו יכולים להתבונן על אשה שעושה ספינינג שעה וחצי ולטעון בלגלוג שהיא לא עשתה דבר, הרי בסופו של דבר היא לא התקדמה כלל, סתם הלכה באוויר ונשארה באותו מקום. לא יצא לה דבר הנראה לעין, אולם אנו יודעים שמערכות פיזיולוגיות חשובות התעוררו, ומי שעושה כל יום שעה וחצי ספינינג בהחלט התקדם והכושר הגופני שלו נמצא במצב מעולה.

      אותו דבר קורה עם חלימה. עריכת החלימה היא תרגול שמעורר את המערכות האנרגטיות שלנו, שחלק מהן קשורות לאינטואיציה ומציאת האיזון בחיים, ואחרות קשורות ביכולת שלנו להניע את כוחות החיים כך שהדברים יתחילו לקרות כפי שאנו רוצים וללא מאמץ. מי שיכול לעשות חלימה בהחלט נמצא בכושר אנרגטי, ומסיבה זו המורה שלי הייתה מתלוצצת לא פעם ואומרת שהחולמים הם בעצם סוג של מכשפים, כשהחלימה זו הדרך לשחרר את הכוחות החבויים בתוכם.

      יש צורך ב"אני" חזק

      זיו: שאלו אותי לפני כמה זמן "איך את יודעת שאת לא חולמת"? מה דעתך על השאלה?

      אני: זו השאלה החביבה עליי כיוון שלא פעם פגשתי את השאלה הזו בספרים. ישנם פילוסופים התוהים אם בכלל זמן העכשיו הוא חלום, והמציאות היא מה שקורה בלילה. בדבר אחד אני בטוח: הפילוסופים הללו לא הכירו חלימה, כי למי שיודע לעשות חלימה מאד ברור מתי זה חלום ומתי זו מציאות. בחלימה ובחלום יש חוקים אחרים לגמרי.

      זיו: במסורת הטיבטית טוענים שאין הבדל ממשי בין מציאות לחלום, אבל בהחלט מכירים בהבדלים שיש בין שני המצבים הללו עבורנו, בחיי היום יום. בגלל זה חלק מהתרגול הוא עריכת מבחני מציאות - אלו תרגילים שעושים גם בזמן החלום וגם בעירות, דרכם לומדים לעשות את הזיהוי וההפרדה בין חלום למציאות ולשאול את השאלה, האם אני חולם עכשיו?

      התרגילים בנויים מהחוקיות השונה בין חלום ועירות. בחלום למשל יותר קשה להדליק או לכבות אור, לכתוב משפט או לקרוא, משום שבחלום אין יציבות בעוד שבזמן העירות הטקסט יישאר יציב. ומה עוד?

      אני: יש את המבחן ההפוך שיכול לעזור לבדוק אם אני חולם. במבחן אנו מתבוננים על חפץ ובודקים אם יש הפרדה - האם אני יודע שעדיין אני זה אני והחפץ הוא חפץ? אני חושב שזהו מבחן מציאות חשוב כיוון שכשאנו מתבוננים בחלום על חפץ אנו מאבדים את עצמנו.

      זיו: בגלל זה צריך "אני" מאוד חזק בחלימה ותרגולים דרכם אפשר להגיע ליציבות זו. בוא נספר קצת על ארבעת שלבי החלימה העיקריים המוכרים במסורת הטיבטית: הראשון הוא שלב הלכידה המתייחס לעצם ההגעה אל מה שנקרא חלום צלול, Lucid Dream, זה שלב הזיהוי. ניתן לדמות זאת לאדם שרץ ביער ולפתע מגיע לסף של צוק: הרגע הזה שבו הוא נעצר על סף הצוק הוא רגע לכידה. בחלום הוא יגיד "רגע, קורה כאן משהו. אני חולם!' זו ההבנה שקורה בחלום משהו שונה ומפתיע.

      אני: אני קורא לזה שער לחלימה, כי זו באמת הנקודה שבה אני מזהה את הדלת ואני שואל "ועכשיו מה אני צריך לעשות"?

      זיו: יש עוד שלבים לפני השאלה הזו: שלב התמרון, שלב ההרגעה ושלב הגילוי. שלב הגילוי הוא האחרון והמרתק שבהם: הוא מתייחס ליכולת לחוות ולהיות משהו אחר או מישהו אחר. מצב זה בחלום קשור לעוד תחום מסתורי במסורת הטיבטית, בו רותמים את החלימה להבנת המוות, ולפיתוח היכולת לייצב את התודעה בעוד מצבי ביניים בהם התודעה מעומעמת.

      הכותבים:
      ©שגיא מנדלבוים החל את דרכו בתקופת הצבא במפגש מקרי עם מורה ייחודית, שהוליד שלוש שנים של חניכה לא שגרתית ללימודי טארוט. במהלכה נלמדו לא רק טארוט כי אם גם מיסטיקה ורוח. כיום עוסק בהומיאופתיה קלאסית, ובעל ניסיון של 16 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושאי טארוט וחלומות.

      © זיו אלוני היא מתרגלת ומדריכת חלימה ובמשך שנים רבות חקרה את תחום החלימה המודעת. ב-2007 נסעה להודו למסע חיפוש מעמיק אחר החלומות והכוח הטמון בהם, ושם למדה חלימה מודעת אצל יוגים הודים ונזירים טיבטיים. במהלך המסע חייתה במנזר נשים טיבטי בצפון הודו, שם למדה פרקטיקות חלימה בודהיסטיות.