החיים על-פי מילארפה

הדרך הפנימית או הדרך הרוחנית, מתחילה אצל חלקנו מתוך חוויה טובה - איזו הבלחת הארה, חוויית אקסטזה מיוחדת או מפגש עם מואר בצלע הר. אך לחלק אחר מתחילה הצעידה פנימה מתוך חוויית כאב, חוסר נחת פנימי ולעתים אפילו אובדן.

אלו מאיתנו שכבר נמצאים מספיק זמן בתהליכים פנימיים, באופן כזה שהם מתחילים לקצור שקט נפשי, שפיות ותקשורת נורמאלית עם העולם, יכולים להסתכל על החוויה הכואבת שהביאה אותם לדרך הפנימית ולהגיד לה תודה - תודה על כך שבזכותה הגיעו למצב שבו הם נמצאים היום. אני, אגב, מאוד מעריך אנשים כאלו.

אחת הדמויות המפורסמות בטיבט שמהווה דוגמה לתהליך שכזה היא המשורר, המורה והיוגי מילארפה. סיפור החיים של מיאלרפה מרתק ומעורר השראה ומומלץ בחום לקרוא אותו. אני זוכר ששמעתי את הנזירה הבודהיסטית טנזין פאלמו, מספרת איך קראה את סיפור חייו והחליטה בליבה שהיא רוצה להיות כמוהו. ואכן, מי שהתמזל מזלו לפגוש אותה לפני כמה שנים בארץ, זכה לפגוש אישיות מדהימה ומורה מעוררת השראה. כנראה ש-12 שנים של תרגול בודהיסטי במערה הופכים אותך לבעל איכויות יוצאות דופן של אהבה וחכמה.

אך נחזור למילארפה. ידידנו היוגי, שנתן השראה לטנזין פאלמו ואחרים, התפרסם בכך שהוא הגשים לחלוטין את מצב ההתעוררות תוך זמן חיים אחד (די נדיר אצל המתרגלים הבודהיסטים), אך לפני שפנה לדרך הרוחנית היו חייו מלאי קשיים.

הוא התייתם מאביו בגיל צעיר, ולאחר מכן דודו גזל את רכוש משפחתו ואילץ את מילארפה, אימו ואחותו לעבוד קשה לפרנסתם. אימו, שרצתה לנקום בדוד על כל מעשיו, שלחה את מילארפה ללמוד מאגיה שחורה כדי שיוכל לפגוע בדוד. מילארפה, שהיה קשור מאוד לאימו, הסכים לכך. את לימודי המאגיה השחורה סיים בהצטיינות ואחר כך חיסל את בנו וכלתו של דודו ויחד עמם עוד 33 אנשים.

לאחר שהבין את תוצאות מעשיו, התחרט מילארפה ורצה לטהר עצמו ממעשים שליליים אלו. הוא לא ידע כיצד לעשות זאת, ולכן הלך לחפש מורה שילמד אותו את הדרך הבודהיסטית - הדהרמה-אקונומיקה של התודעה. מכאן, הסיפור הופך אף יותר מעניין. מילארפה פגש את מרפה - המתורגמן המפורסם שלא הסכים ללמד אותו את הדהרמה, ובמקום זה הטיל עליו משימות קשות מנשוא, על מנת לטהר אותו מדפוסים שליליים ולהכין אותו לקראת העברת שיעורי הדהרמה.

מרפה הטיל על מילארפה לבנות עבורו בניינים, ומשבנה אותם הורה לו מרפה לפרק אותם ולהחזיר את האבנים למקום שממנו לקח אותן. מרפה היה מאוד קשוח עם מילארפה, מכיוון שראה שהנער צריך לעבור תהליך טיהור יסודי. מילארפה מצידו היה מלא אמונה כלפי מרפה והמשיך לעבוד עבורו, אך בלי לקבל שום לימוד שאותו כביכול ביקש.

המצב הזה נמשך עד לרגע בו מילרפה ויתר לחלוטין על הניסיון להגיע לאנשהו והיה נתון במרחק פסיעה מלשלוח יד בנפשו. ואז, רגע לפני שמילארפה קפץ מהבניין אותו בנה לבנו של מרפה, הסכים מרפה ללמד אותו את הדהרמה.

החל מאותו יום, מילארפה למד ומדט בשקידה תחת מרפה. כעבור שנים הוא עזב את מורו האהוב (כמעט כל שיר של מילארפה מתחיל במילות הערכה כלפיו), לאחר שרצה לחזור לביתו ולפגוש את אימו. זה המקום לומר, קוראים יקרים, שגם מודטים מנוסים כמו מילארפה נותרים קשורים לאמא שלהם גם אחרי שנים של תרגול דהרמה אינטנסיבי.

אז למה סיפרתי את הסיפור הזה - מה בעצם רציתי לומר? אם יורשה לי לרגע להביא את הפרשנות שלי (ושיסלח לי מילארפה), אני חושש שאם מילארפה לא היה גדל במשפחה חד הורית ופונה לכיוון שגוי בחיים כדי לרצות את אימו, אני לא בטוח שהוא היה פונה לתרגול רציני ואינטנסיבי כמו שעשה. כתוצאה מכך, אנו לא היינו מקבלים מקור השראה, שירים יפהפיים ושושלת של יוגים ומורים שגדלו על הסיפור של מילארפה.

אני זוכר במעומעם שקראתי בעבר שיר שבו מילארפה הודה לדודו על מה שעבר. אני לא זוכר איפה קראתי את השיר הזה, ואולי זה ערבוב זכרונות שלי ואני טועה, אך בכל מקרה, אם זה לא כתוב, אני רוצה להגיד תודה לאימו של מילארפה, שכמו אם פולניה טובה (או טיבטית, או כל עדה וגזע באשר הם), סחטה אותו רגשית וגרמה לכך שיעשה מה שהיא חשבה שטוב עבורו.

בזכות כל זה הוא פנה לדהרמה והפך לבודהה, ככה שניתן להגיד על אמא של מילארפה שהיא פולניסטווה - שואפת לשחרר את כל הייצורים מהסבל על ידי סחיטה ריגשית. אנו מודים לה על כך, כמו גם לבנה ולכל המורים הרוחניים שגדלו והפכו למלאי פתיחות וחמלה בעקבות מילארפה.