"ויצר ה' את האדם מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה".
חכמת הקבלה מלמדת כי באדם פועלת בהרמוניה מערכת דינמית של חמישה כוחות רוחניים, והם אלה המפעילים את המכונה האנושית המופלאה, את נזר הבריאה. כוחות אלו נקראים: "נפש", "רוח", "נשמה", "חיה" ו"יחידה" - ובראשי תיבות: נר"ן ח"י.
חמשת החלקים מחולקים כנגד חמישה עולמות רוחניים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. בעוד שדרגות נר"ן שוכנות באדם הלכה למעשה שתי הדרגות הנוספות, ח"י, הינן אסטרליות ותחושתיות ומקרינות על האדם את אורן מעולמות עליונים. במאמר זה אציג מזווית צרה ועל קצה המזלג את מהות הנר"ן ח"י ואת מידת השפעתם על האדם.
מי יודע רוח בני האדם
"נפש": הדם, שנאמר "כי הדם הוא הנפש ועפרא דמכסיא עליו" (תיקוני זוהר). הנפש נחצבה מעולם העשייה, מבטאת את החלק הרוחני הנמוך ביותר באדם וקיימת בכל צורות החיים. מהותה היא כיסופים לאותו תענוג עליון שממנו יצאה, שכן היא נחצבה ממקור גבוה שבו זכתה לתענוג עילאי, אך לא בזכות עצמה, והיא יורדת לעולם ומתלבשת באדם כדי ליהנות מאותו תענוג בזכות ולא בחסד. כל זמן שהנפש מולבשת באדם היא לעולם תשתוקק לסיפוק ולתחושת תענוג (רצון לקבל), ומכאן נובע הרצון לשיווי משקל (הומיאוסטזיס - כפי שמגדיר זאת מסלאו) שבין הדחף לסיפוק.
הנפש היא החלק הבסיסי המחבר בין הגוף לבין הנשמה ומקום משכנה בכבד. היא אחראית על התפקודים הביולוגיים של הגוף, על תהלוכת הדמים ועל יצר ההישרדות. בזמן שינה היא נותרת בגוף לבדה בזמן שכל החלקים האחרים עולים למימד עליון, ודואגת לשמר באדם את אנרגיית החיים. הנפש זורמת בספירות: נצח, הוד, יסוד, מלכות. כל פגיעה או הפרה של איזון במרכז הנפש עלולים לגרום לחוסר איזון בתפקוד הנפשי מנטלי וכן באברי הבטן.
"רוח": "אמר קהלת מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה" (תיקוני הזוהר). הרוח נחצבה מעולם היצירה, והיא מייצגת את השאיפות ואת עולם הרגשות - שמחה, כעס, גאווה ועוד. מקום משכנה בלב, ובשונה מהנפש המצויה בכל בעלי החיים, היא קיימת רק בבן האנוש. הרוח היא היכולת המוגברת להרחבת גבולות "האני" הסובייקטיבי ביחס לתמונה האובייקטיבית הרחבה. עניין זה גורם לאדם לזהות מחד את חולשותיו וחסרונותיו ומאידך את יתרונותיו, וכל אלה מוכתבים על ידי זיהוי מושכל הקובע את מצבו ביחס למציאות החיצוניות. ראיית המציאות הרחבה, שהיא בבסיסה של הרוח, מדרבנת את האדם להתקדם ולהעפיל (הטרוסטזיס - כפי שמגדירה זאת הגישה האקזיסטנאציאליסטית) אל עבר יצירת אישיות גבוהה וזהות ייחודית.
בעוד שהנפש דורשת סיפוק מיידי של רצונות זמניים, הרוח מניעה את האדם לצאת מעצמיותו ולתור אחר תענוגות אחרים המתהווים בזמן עתיד. לפיכך ניתן לומר כי דרגת הרוח מתבססת על תפיסת הזמן ועל מסוגלותו של האדם לנוע על ציר הזמן לאורך זמן. יכולתו של האדם לדחות סיפוקים מידיים ולהציב לעצמו מטרות עתידיות תאפיין את עקרון הרוח המורה על טבעה של האנושות - הצורך התדיר בהתקדמות ובראייה מעבר לזמן ההווה. הרוח אחראית על התפקוד וזרימת האנרגיה באזורים: חזה, לב, ריאות וידיים. כל הפרה או פגיעה רוחנית תגרור אחריה שרשרת תגובות שיתבטאו החל בבעיות לב, לחצים בחזה, כבדות בנשימה וכלה בקושי בהבעת רגשות, תסכולים, זעם והתכנסות פנימית. הרוח זורמת בספירות חסד, גבורה ותפארת.
מנוע הבערה הפנימית
"נשמה": מקורה עליון והיא נחצבה מעולם הבריאה. החלק הרוחני הייחודי לאדם ושאינו קיים באף ייצור אחר. הנשמה היא העל מודע העמוק שבאדם, הגרעין הפנימי של אישיותו שאינו מתכלה לעולם וחי חיי נצח. היא החלק הטהור ביותר ואין אפשרות לפגום בה אלא לעמעם ולערפל את התגלמותה והופעתה בחיי האדם. בלילה היא עולה ונפרדת מהגוף ושבה אליו בבוקר, כפי שנאמר בתפילת הבוקר: "שהחזרת בי נשמתי..." נקשרת עם עולמות עליונים ונושאת לאדם מסרים תמידיים (גם בחלום) שאם יהיה קשוב אליהם יוכל לדעת אודות העתיד להתרחש. אחראית על האינטלקט ועל החלק החשיבתי ולפיכך מקום משכנה במוח האדם.
הנשמה הינה ישות ממשית נצחית וחסרת צורה, המסוגלת לקיום שאינו מחויב ותלוי בקיום הגוף החומרי. כאשר היא שוכנת בגוף היא מהווה את מנוע הבערה הפנימית ומרכז השליטה המחשבתית. בזמן עזיבתה את הגוף באופן זמני (שינה) או לצמיתות (מוות), הגוף מאבד את חיוניותו והופך לחפץ דומם חסר זרם תודעה, ותפיסה זו מציגה את הנשמה כאנרגיה רוחנית אין סופית שאינה כפופה לחוקים גשמיים כלשהם, הואיל ויש לה קיום במישורים שאינם ארציים. הנשמה הינה בת אלמוות המתקיימת גם לאחר מות הגוף עצמו, ובאופן טבעי דברים אלו מובילים אל עבר שער נוסף הנקרא גלגול נשמות - תחום מרתק ועמוק לכשעצמו. זורמת בספירות: כתר, חכמה, בינה, (דעת).
"חיה": גבוהה לאין שיעור במעלתה מהנפש. מקיפה את האדם ועוטפת אותו באור רוחני עצום (אור מקיף) הנקרא "הילה". ככל שמדרגתו הרוחנית של האדם גבוהה יותר, למשל בזמן תפילה ובהנחת תפילין, כך ישתנה צבע ההילה המקיפה אותו, מה שיעיד בוודאי על מצבו הרוחני באותו רגע. התיאור הראשון של הילה מופיע במקרא לגבי משה רבנו: "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו" (שמות ל"ד, כ"ט). תפקידה של חיה הינו קריטי וחשוב עד מאוד לחוסנו של האדם, והיא משמשת כמעין מסך החוסם ושומר עליו מפני אנרגיות שליליות הנכנסות לגוף ופוגעות באיזון הרוחני-גופני. מעצם היותה משמשת כשדה אלקטרו מגנטי המגן על האדם כך ניתן להבין כי ככל שמעלתו של האדם תהיה רוחנית יותר, כך שמירתו מאנרגיות שליליות תהיה גבוהה יותר.
"יחידה": הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר. נמצאת מעל ראשו של האדם ואינה מתלבשת בו, ונמשכת מאור "האין סוף", מקור הנצח. מדובר באור רוחני עצום העולה על הידוע ונשגב מבינתו של האדם, לכן לא תיתכן כל אפשרות מעשית שדרגת "יחידה" תצטמצם ותתלבש בגוף החומרי. תפקידה לשמש טרנספורמטור המוליך את אנרגיית החיים מהמקור העליון.
יצחק אהרון הוא איש קבלה, ראש מרכז "חכמה".